מקורות ונימוקים:
האם מותר להשתמש בקלפי טארוט לגילוי עתידות
דברים י”ח י’ – י”ד: לֹֽא־יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ מַעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ־וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ, קֹסֵ֣ם קְסָמִ֔ים מְעוֹנֵ֥ן וּמְנַחֵ֖שׁ וּמְכַשֵּֽׁף: וְחֹבֵ֖ר חָ֑בֶר וְשֹׁאֵ֥ל אוֹב֙ וְיִדְּעֹנִ֔י וְדֹרֵ֖שׁ אֶל־הַמֵּתִֽים: כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת ה’ כָּל־עֹ֣שֵׂה אֵ֑לֶּה וּבִגְלַל֙ הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔לֶּה ה’ אֱלֹהֶ֔יךָ מוֹרִ֥ישׁ אוֹתָ֖ם מִפָּנֶֽיךָ: תָּמִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה עִ֖ם ה’ אֱלֹהֶֽיךָ:
בגמרא בסנהדרין דף ס”ה: איתא, תנו רבנן מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפלה מידו בנו קורא לו מאחריו עורב קורא לו צבי הפסיקו בדרך נחש מימינו ושועל משמאלו, אל תתחיל בי שחרית הוא ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא. תנו רבנן לא תנחשו ולא תעוננו כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדגים, ע”כ.
כן כתב הרמב”ם וכן פסק השולחן ערוך להלכה, יורה דעה סימן קע”ט סעיף ג’, האומר פתי נפלה מפי, או מקלי מידי, או בני קורא לי מאחרי, או שצבי הפסיקו בדרך, או שעבר נחש מימינו או שועל משמאלו, ולמי שאירע לו אחד מאלו עושה ממנו ניחוש שלא לצאת לדרך או שלא להתחיל במלאכה, וכן המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים, וכן האומר: אל תתחיל לגבות ממני, שחרית הוא, מוצאי שבת הוא, מוצאי ר”ח הוא, וכן האומר: שחוט תרנגול שקרא כעורב ותרנגולת זו שקראה כתרנגול, אסור.
הסיבה לאיסורים אלו הוא כפי שסיימה התורה בלשונה “תמים תהיה עם ה’ אלוקיך”, כי הפעולות הללו סותרים את התמימות והאמונה והבטחון בבורא העולם.
כפי שכתב בצוואת ר’ יעקב בן הרא”ש, “והזהר שתהיה עם ה’ יתברך תמים, ולא תבטח בדברי חלומות ולא בשום נחוש, ולא תשאל לחוזים ולא תשליך גורלות ולא בנקודות ולא בשום דבר, כי הכל הבל, ומחסרון הבטחון בלתי אל ה’ לבדו תבטח, והוא יעזרך, כמו שאמרו ז”ל בא ליטהר וכו’.
בעניין מצוות תמים תהיה עם ה’ אלוקיך, ידועה מחלוקתם של הרמב”ם והרמב”ן האם היא מצווה במניין המצוות, דעת הרמב”ם שאין היא מצווה מכלל התרי”ג מצוות משום שהיא מצווה הכוללת את איסור ניחוש ואיסור מעונן, כפי שביאר המגילת אסתר. אולם דעת הרמב”ן שיש למנות מצווה זו בכלל התרי”ג מצוות.
עולה בידינו כי בין לדעת הרמב”ם בין לדעת הרמב”ן ישנו איסור להשתמש בקלפי טארוט לגילוי עתידות במטרה לפעול על פיהם ולהאמין בהם. לדעת הרמב”ם האיסור הוא משום לא תנחשו, ולדעת הרמב”ן האיסור הוא משום תמים תהיה עם ה’ אלוקיך. אולם ככל שהשימוש בקלפים אלו הוא למטרת גילוי אישיות וכדו’ אין בזה איסור, אולם זאת אמונה טפילה שאין לה בסיס כלל.
האם איסור דרישה בכוכבים – אסטרולוגיה
גם בעניין זה נחלקו הרמב”ם והרמב”ן, הרמב”ם כתב שהאסטרולוגיה אסורה, כפי שכתב בהלכות עבודה זרה פרק י”א הלכות ח’ – ט’: איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני.
אסור לעונן אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים, וכל העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה שנאמר לא תעוננו, וכן האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה הרי זה בכלל מעונן ולוקה.
אולם דעת הרמב”ן בתשובות המיוחסות לרמב”ן סימן רפ”ג, העושים ושואלים על-פי חכמת האיצטגנינות אינם עוברים על איסור “לא תעוננו”, ולא על איסור ניחוש, אלא על איסור “תמים תהיה” בלבד.
לעניין הלכה כתב השולחן ערוך יו”ד סימן קעט, סעיף א’, בזה”ל: “אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות”, וביאר הרמ”א: דהיינו “משום שנאמר, תמים תהיה עם ה’ אלקיך”. מדבריו משמע שהוא כדברי הרמב”ן שהרי לא נקט איסור לא תנחשו, אלא משום תמים תהיה עם ה’ אלקיך.
אמנם כסימן להצלחה וכדו’ מצאנו שמותר להשתמש כשם שפסק השולחן ערוך יו”ד סימן קעט, סעיף ד’: “בית, תינוק ואשה אף על פי שאין ניחוש, יש סימן”. אולם בדברי הר”א כתב י”א דאדם מותר לעשות לו סימן בדבר שיבוא לעתיד, כמו שעשה אליעזר עבד אברהם או יהונתן, ויש אוסרין”. וסיים דבריו: “וההולך בתום ובוטח בה’, חסד יסובבנו”.
