מקורות ונימוקים:
בשו”ת שבט הלוי חלק ה’ (סימן כג) כתב שמפשטות דברי הב”י והפוסקים (ריש סי’ מו) דחשבו ק’ ברכות של כל אדם וחשבו בחשבון טלית ותפילין וכה”ג ברכות דלא שייכי בנשים ולא כתבו נשים, מכלל דפשיטא להו דתקנה זו לא שייכי בנשים.
אולם מרן בספרו הליכות עולם ח”א (פרשת וישב או’ ו’) כתב בזה”ל: נראה שגם הנשים חייבות לברך מאה ברכות בכל יום. ואף על פי שמרן הבית יוסף (סימן מו) מנה בכללן ציצית ותפלין, מכל מקום בכסף משנה (פרק ז’ מהלכות תפלה הלכה י”ד) לא הזכירם. ואפילו אם תמצא לומר שנשים פטורות מתפלת ערבית שעיקרה רשות, ושם מנה ג’ תפלות, מ”מ עליה להשלימן על ידי פירות ומגדנות וכיו”ב. וכ”כ הגרי”ש אלישיב, הובא בספר ישיב משה טורצקי (עמוד יט). ועל כרחינו צריך לומר, שהנשים יכולות להגיע למאה ברכות על ידי שיחייבו את עצמן להתפלל גם תפלות שאינן חייבות, או שירבו במגדנות. וכ”כ בספר ילקוט יוסף (ילקוט דינים לאשה פרק ו’).
אולם מכיון שלא כל הנשים יכולות להתפלל ג’ תפילות ביום, וישנם נשות מטופלות בתינוקות ובילדים, ופטורות מן התפלה וכן דעת החפץ חיים הב”ד ופסק כווותיה בשו”ת אור לציון ח”ב ((עמ’ עא – עב). ולהשלים התפילות במיני מגדנות הדבר קשה מאוד מחמת ריבוי ההשלמות, על כן יכולה לסמוך על הפוסקים שפטרו נשים מחיוב זה.
ב). והנה לגבי אנשים נודע מה שכתבו הפוסקים ומרן השלחן ערוך (סימן מו), שיוצאים ידי חובת מאה ברכות בכל יום בשמיעת הברכות בקריאת התורה, וברכות המפטיר. אולם אין זה אלא בברכות שמחויבות בהם מצד הדין, ואפילו בברכות התורה נראה דנשים לא יוצאות ידי חובה בענייתן שהרי אינן מחויבות, וכמ”ש בשו”ת המבי”ט חלק א’ (סימן קיז), וזה תורף דבריו: מה שהצבור שומע ברכות השחר ועונים אמן, אם יוצאים בזה ידי חובת מאה ברכות בכל יום. וכתב, ונראה לי שכיון שהם פטורים מן הדבר אין ראוי להם לעשות כן, דמה שאמרו (שבת קיט ב) כל העונה אמן בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר (ישעיה כו, ב) פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן. וכן מה שאמרו (שבת קיט ב), כל העונה אמן יהא שמיה רבה בכל כחו קורעין לו וכו’, היינו כשעונה אמן אחר ברכת חבירו על המצות ויוצא בברכת חבירו, אבל בברכה שכבר יצא ידי חובתה לא בעי כל כחו. וכן מה שאמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך, הוא דוקא כשהמברך מכוין להוציאו ידי חובה והוא עונה לצאת, דומיא דמברך שהוא מברך ברכה שהוא חייב. והרמב”ם (בפ”א מהל’ ברכות) כתב, וכל העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך, והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה. משמע דהא דאמרי’ הרי הוא כמברך או יותר מן המברך הוא כשהוא עונה על ברכה שחייב בה ויוצא ידי חובה, ועל כן צריך שיהיה המברך חייב באותה ברכה. אבל אם אינו חייב באותה ברכה אין השומע כמברך. ולפי זה מה שעניית אמנים אלו משלמת חיוב מאה ברכות, אין תשלום מאה ברכות אלא בברכה עצמה או בעניית אמן על ברכה שחייב בה, ושומעה מפי שחייב בה, שהרי אמרו בהשלמת ק’ ברכות בשבת ויו”ט דממלי להו במיני אספרמקי, ולא אמרו שיענה אמן אחר מי שמברך ברכה שכבר יצא הוא ידי חובתה, ושישכים בשבת וישמע ברכה שמברך כל א’ וא’ ויענה אמן. וכתבו קצת מן המפרשים ג”כ דברכות שמברכים הקוראים בתורה וברכות המפטיר עולים לשומעיהם לחשבון. והיינו משום דתקנת מרע”ה היא לקרות בתורה בצבור, וכל הצבור חייבים בזה ובהפטרותיה ג”כ, ובברכה שמברך העולה לקרות בתורה והמפטיר יוצאים כל הצבור ידי חובתן בתקנות אלו, והוה ליה כאילו כל א’ בירך ולכן עולים לחשבון. אבל עניית אמנים אלו של ברכות שאינו יוצא בהן ידי חובת אותה ברכה, אינם עולים לחשבון. עכת”ד.
2 תגובות
תודה רבה על התשובה המפורטת!
רק שאלה, בעצם אישה שהולכת כדעת מרן הרב עובדיה בכל דרכיה, אז איך אפשר לסמוך על פוסק אחר בעצם?ועוד לא שמדובר במקרה חד פעמי..
הרי אם אתה נוהג בכל דבר כדעת פוסק מסויים,ובדבר אחר אחרת מדעתו – זה לא נחשב לך עבירה?
למשל מי שהולך כשיטת רב מסויים שאוסר לחמם דבר לח על הפלטה בשבת ודווקא פה הוא הולך כשיטת רב שמתיר. זה לא נחשב לו שהוא עבר על הלכה?
כמו כן, אטו מרן לא ידע שקשה לאישה לברך 100 ברכות ביום? ואם הוא לא הוסיף איזה קולא, אז אולי באמת דעתו שנשים מחוייבות בכל מצב?
בוודאי שיש להורות בכל דבר כמרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, והלכה כמותו בכל מקום, ובפרט למי שנוהג כמותו תמיד כמו שכתבתם, אלא שדעתו של הרב המשיב הרב מאיר פנחסי שליט”א שגם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל היה מודה שבמקום שקשה מאוד להשלים מאה ברכות, כיון שהיא מטופלת בילדים ועסוקה מאוד כמו שציין, שיכולה לסמוך על המקילים, כיון שהמקום להקל הוא נרחב והדחק הוא גדול.
ובאמת שמרן הגרע”י זצ”ל התייחס לנקודת הקושי שיש לנשים להשלים מאה ברכות, מפני שאינם חייבות אלא בתפילה אחת ביום, ואמר על זה שכיון שנמצאות הרבה במטבח, יכולות “לנשנש” מידי פעם ובדרך זו להשלים מאה ברכות. וכנראה שהרב המשיב הרב מאיר פנחסי שליט”א מדבר באופן שגם זה לא מתאפשר, כגון הנשים של ימינו שלא נמצאות הרבה במטבח (שבביתם אוכלים אוכל חצי-מוכן וחביתות וכדומה).