האם בית המקדש נבנה בגבול בין שני שדות האחים האוהבים ?

ביאורים ומקורות

מקורות סיפור זה במאתיים שנה האחרונות

הנה סיפור זה הפך לאגדה יהודית פופולארית בשנים האחרונות, ומסופר בכל מיני דרשות עממיים, וכן נשמע מידי פעם בתוך כותלי מוסדות החינוך. ואף גם זאת הובא בספרי מחברי זמנינו, כדוגמת אמרי דניאל פלבני (פרשת חוקת, ח”ב עמ’ שלב), וממנו למחנה ראובן וובשת (פרשת ויקהל, ח”א עמ’ רי) ומרי”ח ניחוח (גליון 202 עמ’ 29, בספר שבאוצה”ח תשע”ד 917), אולם לא נמצא לו מקור בתלמוד או במדרש. ובספר מעיין השבוע (בפרשת ראה, דברים עמ’ רמו) הביא כן בשם ספר מעשה נסים (כצ’ורי, מבגדד, נדפס בשנת תר”ס. אך לא מצאתי שם), והג”ר נח ויינברג בספרו מ”ח דרכים לחכמה (עמ’ …) הביא כן בשם ספר מקוה ישראל קושטא (ליוורנו תרי”א, והוא קובץ סיפורי מוסר לחנך את הנערים) ואינו תחת ידי, וכמובן כל זה אינו מקור מוסמך (כי זה רק מהמאה-מאתים שנה האחרונות), וצריך להתחקות איה מקורו והאם מקורו טהור או שמא שאוב הוא מבורות נשברים אשר לא יכילון המים. 

וטרם נבוא אל הבירור, יש להוסיף כי הסיפור נפוץ מאוד עד כדי כך שבעקבותיו ישראלי אחד בשם נתן רפופורט יצר פסל “אחוות האדם” בו מוצגים שני אחים מתחבקים, הפסל הוצב לפני כ35 שנה (בחודש מאי שנת 1987 למניינם) בבית החולים “שיבא” בתל השומר, ומספרים שהחלום שלו היה להעמידו בגבול ישראל מצרים בעת הסכם השלום ביניהם, אך לא עלתה בידו. עוד יש להביא מה שראיתי ב’פורום לתורה’ (‘דעת דורות’ 27.12.20) שיש הטוענים שזהו תרגום כמעט זהה לאגדה של איזה משורר ומדינאי צרפתי (אלפונס-דה-לה-מרטין) ששמע אותה מפי ערבי ב-1832 בעת ביקורו בירושלים, במסע שהוא ערך בלבנט. ושהגירסה העברית היא תרגום של הגירסה הצרפתית שמקורה ערבי, עם שינויים אחדים. ויש שכתבו שמצאו את מקור הסיפור ב’קוראן’, וכידוע איני מתמצא בו כדי לידע אם אכן כך הוא.

דברי הג”ר יצחק רצאבי בזה

וביקשתי ואתא לידי גליון ‘שערי יצחק’ והוא שיעור שמסר (במוצש”ק ויקרא תשפ”ב) פוסק עדת תימן הגאון המובהק חכם יצחק רצאבי שליט”א, ושם האריך בענין זה שצריך לבדוק כל מנהג או פתגם מה מקורו, ובתוך דבריו התייחס לסיפור הנפוץ לגבי מקום בית המקדש שנפגשו שם שני אחים וכו’, שהתברר כי מקור הסיפור הוא מן הערבים. ושם ציינו שהרחיב בזה לפני כעשור (בשיעור מוצש”ק האזינו תשע”ג, ואמר שיש לו מאמר ארוך על כך שהודפס בקובץ ‘דברי חפץ’ גליון יז מדף רכט ואילך, ואינו תח”י ומסתמא הן הן הדברים) ובסיעתא דשמיא השגתי את השיעור הזה, ונביא את דבריו הנפלאים. 

אחר שהביא בפרוטרוט את הסיפור הנזכר וציין למקורות האמורים מספר מקוה ישראל קושטא וספר מעשה ניסים כצ’ורי, אמר שהתברר שמקור הסיפור הזה הוא מבני דודינו הערבים, ולא ממעי ישראל יצא, סיפור זה נדפס לראשונה ע”י איזה גוי נצרי, שהסתובב פה בארץ ישראל לפני פחות ממאתיים שנה ושמע כל מיני סיפורים מהערבים, והוא הראשון שהדפיס זאת, ומאז הוא נפוץ בכל העולם, גם אצל גויים, וגם אצל יהודים שאהבו זאת. ועצם הסיפור נשמע קצת משונה, היאך נדדה שנתם בדיוק באותו הלילה, צריך נס בשביל שיקרה דבר כזה. אני מבין שרוצים לומר פה שהם עשו מעשה חסד, אבל איך בדיוק נדדה שנתם? [א”ה. לכאו’ כיון שהיה זה דבר נשגב, שפיר יתכן דאיתרחיש להו ניסא. מה גם שעל דבר הטבע יש מושג של ‘טלפתיה’ שכאשר אחד חושב על השני גם השני חושב עליו, וכאן תרוייהו חשבו על המקום ועל מי שמניח שם את התבואה, ולכן נפגשו, ודו”ק].

אבל השאלה היא, למה המציאו הערבים את הסיפור הזה? חושבני שהסיבה לכך פשוטה. הרי הישמעאלים אינם מאמינים בעקידת יצחק, א”כ הם צריכים להסביר, למה נבנה בית המקדש במקום הזה. היום, הם כבר מכחישים שבכלל היה שם בית המקדש, מכחישים ששלמה המלך בנה את בית מקדש. היום הם אומרים, שזה שלהם מאז ומעולם. הם לא רוצים בכלל להודות שפעם היה שם בית המקדש של עם ישראל. הסיבות שגורמות להם לומר כך, ידועות ומובנות. אבל בעבר הם הודו. א”כ, כדי להסביר למה במקום הזה דוקא, והרי בעקידת יצחק אינם מאמינים, לכן הם היו צריכים להמציא סיבה לזה. והוסיף בזה השערה, כי מה שגרם פה את הבלבול, זה משום שמדברים שם בסיפור שהם היו מאספים את התבואה בגורן, א”כ הם חשבו שזהו גורן ארונה היבוסי. אולי מישהו פה בלבל וערבב את הסיפור, ויצא העגל הזה.

עוד אמר, כי אם אכן הסיפור הזה היה נכון, הה אפשר למצוא לכך אסמכתא מפורשת, אולם צריכים לדעת, לכל דבר שאומרים או שמפרשים, צריך שיהיה יסוד נכון, ועליו אפשר להביא ראיות. אבל אי אפשר להתחיל מראיה. כי ראיה, אסמכתא, אפשר להביא על כל דבר. תראו, הרי מה כתוב בתהלים בפרק שלפני הפרק בו כתוב ‘הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד’? כתוב כך, אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי. אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה. עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַי”יָ מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב. הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר (תהלים קלב ג-ו). מה הפירוש ‘הנה שמענוה באפרתה’? כשהייתי בעיר אפרת, היא בית לחם, ששם נולד דוד, שמעתי כי יום אחד יתגלה המקום הנבחר להיות שם בית המקדש. וכמו שפירש הרד”ק שם. ועתה איפה מצאנוה? ‘בשדי יער’. א”כ זהו השדה שבסיפור. היו שם גם עצי יער. נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו. קוּמָה י”י לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ (שם). וסמיך ליה, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. לכן במקום הזה שנפגשו האחים, נבנה בית המקדש.

וסיים שלגופו של עניין, נראה שאסור לומר את הסיפור הזה בתורת סיבה לבניית בית המקדש בהר המוריה. משום שאין שום מקור בספרי ישראל, בכתבי הקודש ובספרי רבותינו, וק”ו בספרי חכמי תימן, לא שמענו ולא ראינו את הסיפור הזה. זהו סיפור בדוי. יכול להיות שאת הסיפור עצמו אפשר לספר, כי יש בו מוסר השכל, ואחז”ל ‘חכמה בגויים תאמין’, וגם שלא ברור שהסיפור בא מהם, אף כי מסתבר שהדבר כך לפי כל הסימנים והעקבות. אולם שוב חכך לומר שגם ה’מוסר־השכל’ שיש פה הוא פגום (נטל”פ), משום שאם המסר הוא כמה אדם צריך לעזור לשני, למה אתה מדבר שהם היו שני אחים (ומישהו המציא תוספת לסיפור, שהם היו תאומים…) ואם הם לא היו שני אחים ממש, וכי אז לא צריך לעזור איש לרעהו. [א”ה. אכן ידוע מה שמבארים שהחסידה אסורה באכילה, דאע”פ ששמה ומהותה חסד אך עושה היא חסד רק עם חברותיה, אולם מאידך לכאורה עצם המסר נכון הוא ומושכל, כיון שכתוב (ויקרא כה לו) “וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ”, וכן אמרינן (ב”ב קח: ועוד) קרוב קרוב קודם].

ושוב הביא כי יש מישהו שהוסיף לסיפור הזה עוד כל מיני חלומות. ששלמה המלך התחיל לבנות את בית המקדש, וכל מה שהוא בנה ביום, נהרס בלילה. אלו דמיונות, אבל כתבו זאת בספרים. הוא ראה שלא הולך לו לבנות ביום, החליט לבנות בלילה, ושוב נהרס ביום. אז מה עושים? יום אחד הוא יצא לטייל, ושמע ציפור מספרת לחברתה את הסיפור על שני אחים, ויש אומרים ששמע בת קול שאמרה זאת… הוא עקב אחרי האחים ומצא אותם שנפגשו. אמר להם, תמכרו לי. אמרו לו, תיקח אותה במתנה. ואז, לא רק שהבניין לא נהרס, אלא שהבניין נבנה במהירות. כל מיני חלומות ודמיונות של אנשים הוסיפו לסיפור הזה. לא היה ולא נברא. זה גם לא יכול להיות, הדבר הוא שקר וכזב, כי זה נגד המקרא. הרי לפי”ז שלמה המלך לא ידע היכן לבנות את בית המקדש. מה הפירוש שלא ידע? הרי כבר דוד המלך קנה את השדה מארונה היבוסי. איך שלמה המלך מחפש איפה לבנות, כשכבר בזמן דוד המלך נקבע המקום, והוא אמר לו פה המזבח לה’. אלו פסוקים מפורשים, גם בספר מלכים וגם בדה”י. אלא שהוסיפו כל מיני דברים. עכ”ד הגר”י רצאבי.

הוכחות נוספות לסתירת אגדה זו

וראיתי להרממ”ר ב’המבשר התורני’ (גליון 558 דברים תשע”ט) שעמד בזה על המחקר, והראה שעד סמוך לבניית בית המקדש היה המקום בחזקת היבוסים, ולא מסתבר שבית המקדש נבנה מחמת אחוות אחים ערלים. ועיי”ש שמכיון שהמקור הקודם ביותר שבידינו לסיפור דנן הינו בספר איסטנבולי (א”ה כוונתם למקוה ישראל קושטא, ולא ידעו שזה שם משפחתו של המחבר, שהיה רב בליוורנו ושם נדפס הספר) שנדפס לפני כ170 שנה, ולאחריו המקור הנפוץ ביותר הוא ספר מעשה ניסים הבגדאדי לפני כ120 שנה, ואין לו מקור בספרי רבותינו התנאים או האמוראים, הרי זה גופא מורה שסיפור זה הומצא לאחרונה, דאל”כ סיפור מעין זה בלתי מציאותי בעליל שלמעלה מ3000 שנה לפחות הוא יעבור מפה לאוזן במסורת דור אחר דור ולא יימצא לו שום אישוש בכתובים בספרות העשירה של תולדות עמנו, היכן ‘נחבא’ סיפור עוצמתי זה על פני יותר ממחצית שנות קיומו של היקום עד פרסומו לאחרונה.

ועיי”ש (גליון 560 עקב תשע”ט) שהביא דברי חכם ירושלמי אחד שלא ניחא ליה במסקנות מחקר זה, והשיב על כך במשפטים שאין בהם לא טעם ולא רוח, ולא נחה דעתו עד שכתב שבגון דא אמרינן ‘אין בודקים מן המזבח ולמעלה’ והוסיף שיסוד אמונתנו היא לקבל דברים ולא להטיל ספק באמיתותם. והנה אילו היה לסיפור זה מקור נכון, אז היה אפשר לשמוע את דבריו הנזכרים, אבל כפי האמור שמקורו מחלומות של ערבי וכדומה, מי מביאנו לאמת את הסיפור, ואיה מזבח ואיה קורבנות. ואכן שם הגיבו כדבעי לדחות דבריו ודברי שכמותו, והביאו שם כת”י של שר התורה מרן הגר”ח קנייבסקי זצ”ל שנשאל על מקור סיפור זה, והשיב בזה הלשון “אין זה מחז”ל, ושמעתי שהוא מהגויים”, ותו לא מידי. 

מה באמת היה עם שני אחים במקום המקדש

ויש להביא דבר פלא, כי אדרבא במקום של המקדש, אירע מעשה עם שני אחים הראשונים בעולם, ולא היה זה מעשה של אהבה ואחוה אלא אדרבא בו היה הרצח הראשון בעולם. וכדאיתא במדרש רבה (בראשית פרשה כב אות ז) ותנחומא (שם סימן ט), שהיו קין והבל מדיינים ביניהם ואמרו בואו ונחלוק את העולם, אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין, דין אמר ארעא דאת קאים עליה דידי, ודין אמר מה דאת לביש דידי, דין אמר חלוץ, ודין אמר פרח, מתוך כך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות, ושניהן נטלו את המטלטלין, ועל מה היו מדיינין, אלא זה אומר בתחומִי בית-המקדש נבנה, וזה אומר בתחומִי ביהמ”ק נבנה, שנאמר ‘ויהי בהיותם בשדה’ ואין שדה אלא ביהמ”ק, כדכתיב (מיכה ג יב, ירמיהו כו יח) צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ (ועייה”ט פסחים פח.) ומתוך כך ‘ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו’. הרי לנו כי במקורותינו מבואר להיפך ממש מכל הסיפור שהמציאו הגויים.

מדוע בחר הקב”ה בהר המוריה לבנות עליו את ביהמ”ק

ולהשלמת הענין, נביא מריש דברי הגר”י רצאבי שם, אשר סובב והולך בבירור הסיבה שהקב”ה בחר דוקא בהר המוריה, והביא בזה שלושה הטעמים: 

1. בגלל שבמקום זה נעשתה עקידת יצחק. כדי שתעמוד לנו זכות עקידת יצחק, שנעשתה שם בהר המוריה. (והדבר נתגלה לדוד המלך שקנה את המקום מאת ארונה היבוסי ואח”כ בנו שלמה המלך בנה שם את ביהמ”ק). 
2. כי זהו המקום היחידי בא”י שלא נעבדה בו עבודה זרה. הרי הכנענים לא הניחו הר או גבעה בא”י שלא עבדו עליו ע”ז. אבל את המקום הזה הקב”ה שמר, שבמקום זה לא יהיה ע”ז, על מנת לשכן שמו שם. וק”ו אם מקום זה היה תחילה עֵמק, הדבר עוד יותר מובן, כי הם בכלל לא חשבו לבנות שם ע”ז, משום שהם בנו ע”ז רק על ההרים והגבעות. (ועיי”ש שמה שיש היום את מסגד-אל-אקצה אי”ז במקום המקדש ממש, ועוד שמוסלמים לא עובדים עבודה-זרה ממש).
3. כתוב בזוה”ק, שבבריאת העולם הקב”ה כביכול התפלל על אבן שתיה, יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מידותי. והכלל הוא, כל מקום ששרתה בו שכינה, אין סטרא אחרא יכולה לשלוט שם. וכיון שכבר הייתה פה חניה לקדושה, לכן נקבע שזהו המקום שיהיה בו מרכז השראת השכינה בעולם.

והלום נזכרתי בשני מקורות מפורשים בדברי רבותינו, שאכן מבארים את סיבת בנין בית המקדש במקום שבו נבנה, ותרוייהו בהקשר ליחסים שבין האחים יהודה ובנימין. 

זה יצא ראשונה, הגמרא בזבחים (נג:-נד.) אומרת, רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה, שנאמר (דברים לג יב) חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם, לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן להקב”ה, שנאמר (שם) וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן. [ועיי”ש במהרש”א, דאם היה בנימין מצטער בכל יום על אותה רצועה שיוצאה מחלקו של יהודה וכו’ הרי שראה הכל ברוה”ק וא”כ ראה גם שקודש הקדשים כן יהיה בחלקו. ובענף יוסף תירץ, שאכן ידע שביהמ”ק יהיה בחלקו, אך משום שנצטער זכה לכך שמקומו של הארון יהיה בקודש הקדשים שזה בחלקו. ועיין להגר”א באדרת אליהו (דברים שם) מה שיישב באופ”א ואכמ”ל].

עוד מצאנו במדרש תנחומא (פרשת ויגש סימן ח) שבשעה שהיה גָּלְיָת מחרף ומגדף מערכות ישראל, אמר ישי לדוד בנו, הרי השעה לקיים אותו הערבות של זקנך יהודה שערב את בנימין מיד אביו, שנאמר ‘אנכי אערבנו’, אלא לך והוצא אותו מערבותו, שנאמר (שמואל א’ יז יח) ‘ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תיקח’ ואין ערובתם אלא ערבות, מה עשה דוד, הלך וקיים את הערבות, והרג את גלית, א”ל הקב”ה חייך כשם שנתת את נפשך על שאול שהוא משבטו של בנימן, כמו שעשה יהודה זקנך על בנימין, שנאמר (בראשית מד לג) ‘ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני’, כך אני נותן בית המקדש בגבולך ובגבול בנימין, ומנין שהיה בית המקדש בחלקו של בנימין ובחלקו של יהודה, שכתוב אחד אומר ‘בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד’ (בראשית מט כז) זה תמיד של שחר ‘ולערב יחלק שלל’ (שם) זה תמיד של בין הערבים, וכתוב אחד (תהלים מח ג) אומר ‘יפה נוף משוש כל הארץ’, עיי”ש. 

הנה כי כן איכא מקור לכך שבית המקדש נבנה במקום שהייתה ערבות של אח על אחיו, אבל כמובן שלא נזכר כאן שהיתה ערבות הדדית, ולא שאר הסיפור של התבואה וכו’ שהוא פרי דמיון וכחלום יעוף.