ביאורים ומקורות
הנה עצם הדבר שהמשיח יבוא כשהוא רוכב על חמור, נזכר בנביא זכריה (פרק ט פסוק ט) באומרו “גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת”. ואמרו בגמרא (סנהדרין דלהלן) ובזוהר (דברים רעט א) ובמדרש תנחומא (ריש פרשת וישלח, ובמהדו’ אחרת הוא באות ה) ובעוד דוכתי, שהכוונה למלך המשיח, עיי”ש. ורבינו מהר”ל ביאר בכמה מקומות בספריו, שענין רכיבה על החמור רומז על בחינה של שליטה על החומר, ועיין להגה”צ רבי עזריאל טאובר זצ”ל בספרו “הנה ימים באים” (עמ’ 168) שהרחיב היריעה בזה בעקבות דברות מהר”ל.
והנה ענין החמור מצאנו גם אצל אברהם ומשה, ובאמת כבר מובא בפרקי דרבי אליעזר (פרק לא) ובילקוט שמעוני (פר’ וירא רמז צח, זכריה רמז תקעה) שזהו אותו חמור, והוא החמור בן האתון שנבראת בין השמשות (אמנם במסכת אבות פ”ה מ”ו נזכר רק פי האתון ולא שהאתון עצמה נבראה בין השמשות, עיי”ש בתויו”ט), והובא בפירוש רש”י עה”ת (שמות ד כ) עיי”ש (וראה בדרשות ר”י אבן שועיב פרשת בא ד”ה וע”ד הפנימי). ועיין מה שביארו בזה בספר פרי צדיק (פרשת שמות אות יב) ובליקוטי שיחות (ח”א עמ’ 68 וחלק לא עמ’ 15), וע”ע במדרש תלפיות (ענף חמור) ובספר לחם לפי הטף (מערכת ט אות טז) ודו”ק.
ולנידון של צבע החמור, יש להקדים דהנה בגמרא סנהדרין (צח.) איתא “אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו, משיח על חמרא אתי, אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי. אמר ליה: מי אית לך בר חיור גווני?” ע”כ. ופירש רש”י ששבור מלכא טען דגנאי הוא למשיח שיבא על חמור, ולכן הציע שיקחו ממנו סוסי ברקא דהיינו סוס מסורק ומגוון ונאה, ובאופן אחר פירש רש”י דגרסינן ‘סוסיא בדקא’ והיינו סוס בדוק לרוץ (וזה כפתרון למה שהמשיח הוא כעני הבא על חמורו בעצלות, עיי”ש ברש”י ד”ה וכתיב), והרמ”ה שם השאיר הגירסא ‘סוסיא ברקא’ ובכל זאת פירש כעין פירושו השני של רש”י, שהכוונה שיש לו סוס רץ כברק שיוכל להביא את המשיח במהרה (וע”ע בגליון שציין לרש”י בע”ז ל. שגורס ‘בארג’ והיינו ‘משובח’ בלשון פרסי). ועל כך ענהו שמואל בשאלה רטורית “מי אית לך בר חיור גווני?” ופירש”י, כלום יש לך סוס בר מאה גוונין, שכך הוא החמור של המשיח. והרמ”ה גרס ‘מי אית לך בר חזור גוונין’, והביא שיש אומרים שחזור בלשון פרסי מאה, וא”כ אף הוא מפרש כרש”י. ובערוך (ערך כאר) גרס ‘כאר הזר גוונא’, ופירש שיש מקום שקוראים לחמור ‘כאר’ ולאֶלֶף ‘הזר’ (ומהדיר ערוך השלם ציין שכן הוא בלשון פרסי), ולפי זה הכוונה שלחמור יש אלף גוונים.
ונראה שמכאן יצאה הטעות והשתבש המקור, שהם הלכו עם הגירסא ‘חיור גווני’, וחשבו דהיינו בתרגום חופשי צבעים חיוורים ובהירים, כלומר חמור בצבע לבן. אבל כאמור לא היא, כי אין אחד מהראשונים שמבאר כן, אלא הכוונה שהוא בן מאה או אלף צבעים.
ואגב בגוף הענין של חמור בעל הרבה גוונים, הנה ברש”י שם כתב דבמילתא בעלמא דחייה. והיינו משום ששבור מלכא מלגלג היה, לכן לא התייחס אליו שמואל ברצינות אלא דחאו בקש. אולם אדוננו המהר”ל שם (עמ’ רטו) ביאר שבתשובתו זו הייתה טמונה חכמה עמוקה מאוד, כי מה שאנו אומרים שהמשיח אתי על חמרא, דבר זה מורה על מעלת המשיח, מפני שהחמור הוא פשוט יותר מכל בע”ח שחומר שלו יש בו הפשיטות, וכאשר רוכב הוא על דבר פשוט מורה עליו שהוא נבדל במעלתו לגמרי, ולפיכך יתואר החמור של המלך המשיח שיש לו מאה גוונים, כי הדבר פשוט בתכלית הפשיטות מוכן לקבל כל הגוונים, עיי”ש וע”ע מה שהרחיב בזה בספרו נצח ישראל (פרק מ).
ואמנם לכאורה מצינו ענין חמור לבן בגמרא, והוא באגדות רבה בר בר חנה (ב”ב עג:-עד.) שהלך במדבר והתלווה אליו סוחר ישמעאלי, ואיתא התם שאמר לו “תא אחוי לך הר סיני. אזלי, חזאי דהדרא ליה עקרבא וקיימא כי חמרי חוורתי”, והכוונה שם לחמורים לבנים, אך לא מדובר בחמורים ממש, אלא הכוונה שהעקרבים הקיפו את הר סיני כמו חמורים לבנים. איברא חזינא להגרי”מ מורגנשטרן שליט”א (ים החכמה תשע”ג עמ’ קצב) שנקט שרמזו בזה לרבב”ח על חמורו של משיח שהוא לבן, אך לא הביא מקור לדבריו.
ובחתימת הענין ניגע בעוד נקודה נפלאה, שכנידון הגמרא שם של חמור כנגד סוס, מצאנו גם לגבי בלעם ואתונו ששאלוהו מדוע רוכב עליה ולא על סוס, עיין בגמרא (ע”ז ד: הובא ברש”י במדבר כב ל ועיי”ש בשפתי חכמים) שדחאם בקש והאתון פתחה פיה וגילתה קלונו שהוא חי איתה חיי אישות. וראה לעיל מהפרד”א שחמורו של המשיח בא מאתונו של בלעם, וצ”ע. ועיין לרבינו החתם סופר בדרשותיו (ח”ג עמ’ לח) מה שביאר עומק ההבדל הרעיוני בין הסוס לחמור (וע”ע באנציקלופדיה לבית ישראל ערך ‘חמור’) ודו”ק, ושם ביאר נמי ענין החמור של אברהם משה והמשיח, ודבר חידוש ופלא הוסיף שם שהוא גם חמורו של רבי פנחס בן יאיר, וצ”ע לברר מאין מקורו טהור.
ואחר חתימה ראיתי להוסיף הבהרה כי כל מאי דכתבינא עד כדן איירינן בחמור לבן שהוא דבר שאינו שכיח, ואמנם כהיום יש ‘חמור קפריסאי’ שצבעו לבן (וכמדומה שיש עוד כמה זנים קטנים בצבעי לבן), ואכן מכונה הוא גם “חמורו של משיח”, אבל סוס לבן הוא דבר מצוי יותר, וכן מצאנוהו במקורותינו, ומקרא מפורש בזכריה (א ח) “רָאִיתִי הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם, וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה, וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים”, ורבותינו בגמרא סנהדרין (צג.) ביארו בפסוק זה, שביקש הקב”ה להפוך את כל העולם כולו לדם (סוס אדום), כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה שמסרו נפשם על קידוש ה’, מיד נח מכעסו, ואדומים נעשו לבנים. ואמר רב פפא שממה שסימן להנחת הרוגז זה סוס לבן, למדנו ש”הרואה סוס לבן בחלומו – סימן יפה הוא לו” (ע”פ הרש”ש שם, ועיי”ש ברש”י).
