שאלה:
ראיתי אנשים יראי שמים, שמקילים לדבר בחלק האחרון של הקדיש, (לאחר דאמירן בעלמא) – כיצד ייתכן שמקילים לדבר בקדיש, שחומרתו גדולה כל-כך? האם יש איזה חילוק?
תשובה:
שלום רב!
עיקר הקדיש, הוא עד דאמירן בעלמא, שעד אז אומרים שבח ה’. וזה מה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה. וזה מה שאנו קוראים חצי קדיש.
אלא שאחר-כך, הוסיפו עוד בקשות אחרי הלימוד, על ישראל ועל רבנן. ובקדיש יתום, יהא שלמה רבא וכו’.
ואע”פ שלא מצאתי מפורש, להקל בדיבור – נראה מדברי הפוסקים, שכל דיני הקדיש אמורים, בחצי הראשון של הקדיש.
מקורות נימוקים והרחבה:
כן נראה פשוט, מעצם החילוק שרק החצי הראשון תיקנו אנשי כנה”ג, והשאר ממנהגא.
וכן ברמב”ם, (בסוף ספר אהבה בסדר תפילות נוסח הקדיש) בנוסח קדיש בתרא כתב, ז”ל:
“נהגו העם להוסיף בסופו נוסח זה”.
וכן ראיתי שהעיר בספר עיונים במשנה ברורה.
[וכ’ דוגמת ראיה, מדברי המשנ”ב בסי’ קכה סק”א, שהזהיר שם מהרהור בד”ת בעיקר הקדיש ולא בתוספת]
וכן מצאתי שכתב הגר”א נבנצל בהערותיו למשנ”ב סי’ נו סק”א.
וכ”נ בכה”ח סי’ נה סק”ט, דהא שאסור לעבור לפני האומר קדיש הוא רק בחצי הראשון. [ולמד זאת, ממש”כ בסי’ נא ס”ק יא וס”ק כב, לגבי עניית אמנים בתוך פסוקי דזמרה. ומשמע מזה שכל דיני הקדיש שווים זה לזה. ועיקר עניינם בחצי הראשון של הקדיש]
וכ”ה בהליכות שלמה פ”ו סי”ד.
