שאלה:
שדכנית הציעה שידוך לבני, ברוך ה’ השידוך התקדם ונסגר בשעטו”מ. לאחר הסגירה השדכנית ביקשה את שכרה ואמרה לאשתי שדמי השדכנות אצלה הם 5,000 ₪. אנחנו לא ידענו מכך והשדכנית גם לא הודיעה לנו את זה קודם, השאלה כמה עלינו לשלם?
אציין כי על שנים מילדי הקודמים שילמתי דמי שדכנות של 1,000 דולר, ועל שנים אחרים כלל לא שילמתי כי השדכנים היו מכרים שלא רצו לקחת תשלום.
תשובה:
כאשר שדכן או כל בעל מקצוע אחר לא מודיע את גובה השכר אותו הוא דורש, ההלכה קובעת כי התשלום המגיע לו הוא כפי הנהוג בשוק לשלם לבעל מקצוע דומה.
גובה תשלום דמי שדכנות איננו אחיד בכל מקום, אלא הינו תשלום המשתנה לפי המגזר הספציפי אליו אתה משתייך, כפי שאני מבין משאלתך בציבור אליו אתה משתייך נהוג לשלם 1,000 דולר דמי שדכנות, לפיכך גם לשדכנית זו עליך לשלם 1,000 דולר כנהוג. למרות שהיא טוענת שהיא נוהגת לדרוש תשלום גבוה יותר, מאחר והיא לא הודיעה לכם קודם על גובה שכרה אינכם צריכים לשלם לה מעבר לנהוג במגזר אליו אתם משתייכים כאמור.
מקורות ונימוקים:
בגמרא במסכת ב”מ דף ע”ו ובדברי השולחן ערוך חושן משפט סימן של”ב סעיף א’, מבואר כי אדם ששכר פועל ולא סיכם עמו את גובה התשלום, או במקרה ששליח שכר פועלים ואמר להם שכרכם על בעל הבית. מוטל על בעל הבית לשלם לפועל כשכר הנהוג לשלם במדינה.
במקרה בו ישנו טווח מחיר רחב, כגון שנהוג במדינה שיש פועלים שנשכרים בשלש ויש שנשכרים בארבע. כתב הרי”ף שחייב בעל הבית לשלם כשכר הנמוך. טעם הדין הוא שדעת בעל הבית לשלם כשער הזול הנהוג, ועל דעת כן שכר הפועלים, בכל מקום שלא סוכם עם הפועל על מחיר טרם עבודתו. כן פסק גם השולחן ערוך להלכה בסימן של”ב סעיף א’. יעויין עוד בדברי קצוה”ח סימן של”א ס”ק ג’.
כעין זה הביא הרמ”א בחו”מ סימן של”ה סעיף א’, לדברי המרדכי ב”מ סי’ שמ”ו בשם מהר”ם, שכתב על מי שאמר למלמד ללמוד עם בנו ולא קצב לו שכרו, שצריך ליתן לו כפי מה שנותנים אחרים. עיי”ש במרדכי שביאר דהיינו כיון דלא גרע מיורד לשדה חבירו שלא ברשות. כך הוא גם בדברי הרשב”א בתשו’ ח”ד סי’ קכ”ה. כן פסקו להלכה חברי בית הדין שעל ידי המועצה הדתית ירושלים, מובא בפסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירורי יוחסין, ח’ עמוד קע”ג.
הואיל וכך בנידון השאלה עליך לשלם לשדכנית את תשלום דמי השדכנות הנהוג בשוק, העומד בקרב בחורי הישיבות על סך 1,000 דולר.
