Fuentes:
בגמרא במסכת ב»מ דף ע»ו ובדברי השולחן ערוך חושן משפט סימן של»ב סעיף א’, מבואר כי אדם ששכר פועל ולא סיכם עמו את גובה התשלום, או במקרה ששליח שכר פועלים ואמר להם שכרכם על בעל הבית. מוטל על בעל הבית לשלם לפועל כשכר הנהוג לשלם במדינה.
במקרה בו ישנו טווח מחיר רחב, כגון שנהוג במדינה שיש פועלים שנשכרים בשלש ויש שנשכרים בארבע. כתב הרי»ף שחייב בעל הבית לשלם כשכר הנמוך. טעם הדין הוא שדעת בעל הבית לשלם כשער הזול הנהוג, ועל דעת כן שכר הפועלים, בכל מקום שלא סוכם עם הפועל על מחיר טרם עבודתו. כן פסק גם השולחן ערוך להלכה בסימן של»ב סעיף א’. יעויין עוד בדברי קצוה»ח סימן של»א ס»ק ג’.
כעין זה הביא הרמ»א בחו»מ סימן של»ה סעיף א’, לדברי המרדכי ב»מ סי’ שמ»ו בשם מהר»ם, שכתב על מי שאמר למלמד ללמוד עם בנו ולא קצב לו שכרו, שצריך ליתן לו כפי מה שנותנים אחרים. עיי»ש במרדכי שביאר דהיינו כיון דלא גרע מיורד לשדה חבירו שלא ברשות. כך הוא גם בדברי הרשב»א בתשו’ ח»ד סי’ קכ»ה. כן פסקו להלכה חברי בית הדין שעל ידי המועצה הדתית ירושלים, מובא בפסקי דין ירושלים, דיני ממונות ובירורי יוחסין, ח’ עמוד קע»ג.
הואיל וכך בנידון השאלה עליך לשלם לשדכנית את תשלום דמי השדכנות הנהוג בשוק, העומד בקרב בחורי הישיבות על סך 1,000 דולר.
