מקורות ונימוקים:
שלש בעיות וחששות הלכתיות העלו הפוסקים בנוגע להליך הפריה מלאכותית במבחנה – IVF, במקרה בו ההפרייה היא מזרע הבעל וביצית האישה של זוג נשוי.
- חשש הוצאת זרע לבטלה
- חשש החלפת זרע הבעל בזרע אחר
- שאלת ייחוס הולד לבעל הזרע
להלן נסקור בקצרה את שלש הבעיות הנזכרות ונציע את דברי הפוסקים שנאמרו בנוגע לכל חשש הלכתי, לבסוף נציין את הכרעת הפוסקים בזה הלכה למעשה.
א’
האם יש איסור הוצאת זרע לבטלה בהוצאת זרע למטרת הפריה מלאכותית
דעת האוסרים משום הוצאת זרע לבטלה
בשו”ת תשובה שלמה חלק ב’ אבן העזר סימן ד’ לגאון הרב חיים אפשטיין זצ”ל כתב לאסור להזריע זרע אדם זר ברחמה של אשה על ידי שפופרת מכמה טעמים, ובין היתר כתב גם כי יש בכך איסור הוצאת זרע לבטלה. אף על פי שאח”כ יכניסו הזרע לרחם האשה, אין לומר שמשום כך אינו נחשב לבטלה הואיל ובתחילה הוא מוציאו לבטלה ולא מהני מה שאח”כ יכניסוהו לרחם האשה, בדומה למה שכתב הרא”ש (פ”ב דביצה ס”ס יז), שאין ליטול פתילה דולקת מנר זה, ליתנה בנר אחר, דמיד שסילקה מן הנר הו”ל מכבה, ומה הועיל אם חזר אחר כך והדליקה, ע”כ. ה”נ כשמוציא זרע לבטלה תיכף עשה איסור, ולא יועיל אח”כ שיזריקו את הזרע לרחמה של האשה. ע”כ.
גם בשו”ת דברי מלכיאל חלק ד סימן ק”ז כתב שבהוצאת זרע הבעל לתוך השפופרת יש לדון שיהא אסור דהא בשעת מעשה הוא מוציא לבטלה. ורק שסומך על הרופא שאומר שיכניסנו לרחם האשה. והיכן מצינו שיכול לסמוך בזה עליו.
כמו כן כתב בשו”ת ישכיל עבדי חלק ה’ אבן העזר סימן י’, וציין שם גם לדברי שו”ת בניין ציון סי’ קל”ז שכתב לחשוש לאיסור הוצאת זרע לבטלה אף כאשר הוצאת הזרע נעשתה למטרת הזרקה לרחם האשה שתיכנס להיריון, הואיל והאיסור נעשה קודם להזרקת הזרע לרחם האשה.
כמו כן בשו”ת תשובות והנהגות כרך ב’ סימן תרפט כתב על עניין זה בזה”ל: מ”מ למעשה מצדד אני לאסור… ויש אולי להביא איזה סמך להאיסור, דהנה מבואר בחגיגה יד: שחז”ל ידעו שיכולים להתעבר באמבטי’ ולפ”ז פשוט שידעו שיכולים להזריק בשפופרת, ולא מצינו שעשו עצה זאת, וכנראה ס”ל שאין לעשות עצת הזרעה מלאכותית, ואפילו בין בעל לאשתו, ואולי מפני שסברו שאין מקיימין בזה המצוה, דלא נקרא בנו, ולכן יש בזה איסור ‘הוצאת זרע לבטלה’ ולכן נמנעו להשתמש בהמצאה זאת וא”ש ועדיין צ”ב.
כמו כן ידוע שדעתו של הגאון הרב חיים קנייבסקי זצ”ל לא הייתה נוחה מטיפולי הפוריות שהיה נדרש למענם הוצאת זרע הגבר שלא בדרך קיום יחסי אישות, הואיל ויש בכך חשש הוצאת זרע לבטלה.
דעת המתירים
אולם מנגד בשו”ת עמק הלכה ח”ב סי’ ס”ח כתב לענין מי שלא זכה לבנים אי מותר להשתמש באמצעי זה מחשש איסור הוצאת זרע לבטלה הנד לא מבעיא לשיטת הח”מ והב”ש באהע”ז סימן א’ דבבן כזה יוצא מצוות פרו ורבו פשיטא דשרי אלא גם לשיטת הט”ז דאינו מקיים בזה פרו ורבו מ”מ לדעתי נראה דגם הט”ז יודה דעכ”פ מצוות לשבת יצרה קיים גם בבן כזה וא”כ בודאי דליכא חשש הוצאת זרע לבטלה ובפרט די”ל דרק באמבטי ס”ל לט”ז שלא קיים פר”ו כיון דתלי במעשה והיא נתעברה מעצמה אבל ע”י שפופרת ל”ש טעם זה ובוודאי דקיים מצוות פר”ו וממילא אין בזה חשש הוז”ל כנ”ל.
כן כתב בשו”ת זקן אהרן ח”ב סי’ צ”ז משמיה דהרב יחיאל יעקב וינברג בשו”ת שרידי אש ח”ג סי’ ה’ שכתב שכל האיסורים של הוצאת זרע לבטלה הוא משום איבוד הזרע ובנידון דנן אינו מאבד כלל אלא מקיימו שלא ע”י בעילה וכו’ ואפי’ אם נימא שהאב לא קיים פר”ו בזה מ”מ אין זה הוצאת זרע לבטלה שהרי יולד בנים ע”י.
וכן בשו”ת אגרות משה אבן העזר חלק א’ סימן ע”א כתב שאין איסור הוצאת זרע לבטלה בהוצאת זרע למטרת הפריה והזרקה ברחמה של אשה, הואיל והזרע נועד למטרת העיבור. וכפל דבריו באגרות משה אבן העזר חלק ב’ סימן י”ח.
גם בשו”ת יביע אומר חלק ב’ אבן העזר סימן א’ העלתה להתיר וכתב לדחות דברי שו”ת תשובה שלמה שסבר שיש בכך הוצאת זרע לבטלה בזה”ל:
ולפע”ד יש לדחות דשאני התם שהתורה אסרה לכבות ביום טוב, ומיד שהוציא הפתילה מן הנר כיבה אותה, משא”כ הכא שאין האיסור של הוצאת שז”ל אלא משום השחתה, וכמ”ש בשו”ת בנין ציון (סי’ קלז). ע”ש. וכל שעושה למטרת פו”ר איגלאי מילתא שאין כאן השחתה כלל.
וציין לדברי שו”ת מהרש”ם ח”ג סי’ רסח, שנשאל ג”כ כעין נ”ד, באדם א’ שדר עם אשתו יותר מעשר שנים ואין להם בנים, ואמר להם רופא א’ שיש תקוה שהאשה תתעבר ותלד, ע”י שהבעל יתן זרעו לתוך צנצנת, והוא יקלח הזרע לתוך רחם האשה ע”י שפופרת. וכ’, שי”ל שאין זה בגדר השחתת זרע לבטלה, כיון שאפשר שאותו זרע לא ילך לאיבוד. ואף שהוא רק ספק תיקון מותר. וכתב דמ”מ לחומר הענין יש לחקור עוד מרופא מומחה גדול, ואם גם הוא יסכים לזה אז לפע”ד יש להקל.
כן כתב בשו”ת שבו”י סי’ סה – סו שאין לסמוך על רופא אחד אא”כ שנים אומרים כן. מבואר להדיא בדבריו דלא חיישינן בזה לאיסור הוצאת זרע לבטלה.
כן כתב גם בשו”ת יביע אומר חלק ב’ אבן העזר סימן כ”א לעניין טיפול הפריה ע”י הוצאת זרע הבעל לתוך צנצנת והזרקתו אח”כ לרחם האשה.
וכן כתב הגאון הרב שלמה זלמן אוייערבך זצ”ל במאמר שפורסם בקובץ בנועם כרך א’ עמוד קנ”ז שבהפרייה מלאכותית אין הדבר נחשב להוצאת זרע לבטלה כיון שלפי הרופאים הזרע כולו נצרך למטרת הבדיקה או העיבור.
שימוש בקונדום הלכתי – עם נקב
ראוי לציין שכיום נמצא פתרון הלכתי אשר פותר לכאורה את חשש הוצאת זרע לבטלה גם לדעות המחמירים, הפתרון הוא שימוש בקונדום הלכתי, שהוא קונדום עם חור המאפשר את יציאת זרע הבעל לנרתיק האשה בעת קיום יחסי האישות, באופן שהוא ביאה הראויה לעיבור, ולמרות זאת רוב הזרע נותר בכיס הקונדום, ועמו משתמשים להפרייה במבחנה. שהרי בכל ביאה שהיא כדרך כל הארץ רוב הזרע יוצא ואינו ראוי לעיבור ורק מיעוטו נותר בגוף האשה וראוי לשמש כזרע הראוי להריון.
באופן זה לענ”ד גם החוששים להוצאת זרע לבטלה, יתירו את הוצאת הזרע באופן זה, ובכך סר לכאורה חשש הוצאת זרע לבטלה מהליך הפריה חוץ גופית.
ב’
שאלת החלפת זרע הבעל בזרע אחר
בעניין זה הסכימו כל הפוסקים כי חובה גמורה היא לדאוג שזרע הבעל לא יוחלף בזרע אדם אחר, הואיל ויש בכך מכשולות גדולים. חובת השמירה היא כפולה ומכופלת לאור העובדה שלרופאים יש אינטרס להצליח בהליך ההפרייה וככל שיתקלו בבעיה כל שהיא עם מציאת זרע הבעל או עם איכותו של זרע הבעל ישמחו למצוא זרע אחר שיוכל להועיל להצלחת ההפרייה.
אציין בזה לדברי שו”ת יביע אומר חלק ב – אבן העזר סימן א ‘ שלאחר שכתב להתיר את השימוש בהליך הפריה חוץ גופית כתב בזה”ל:
אלא שעליהם להקפיד שלא יתחלף זרעו של הבעל בזרע של איש אחר. ע”י השגחה מיוחדת. כי חלילה וחס להתיר קבלת זרע מאיש אחר, ולא תהא כזאת בישראל. וע’ בתוס’ יבמות דף עו ד”ה המסוללות, בשם ריב”ן. ע”ש. [ואם עברה וקבלה זרע מאיש אחר, על הבעל לפרוש מאשתו כדין מעוברת ומינקת חבירו. ויש לקרוא ע”ז מ”ש (נדרים כ:) וברותי מכם המורדים והפושעים בי, אלו בני ערבוביא, ופי’ הר”ן שבאו עליה הרבה בנ”א, ואין ידוע בן מי הולד. ע”ש. וכאן ג”כ אפילו שידוע מי אביו (בעל הש”ז הזה) ברבות הימים עלול הדבר להשכח]. וחשידי הני רופאים שיחליפו את השכבת זרע, וכאשר הנסיון הורה, וכידוע. לכן צריך להשגיח בעינא פקיחא ע”ז, עכ”ל.
אלא שיש שכתבו לאסור את השימוש בהליך הפריה חוץ גופית, כדי לא לפרוץ גדר ולא להגיע לידי מכשול כפי שאמר הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט”א בשיעורו חשון תשמ”ט שהרבה מגדולי הדור שליט”א מורים שלא להתיר הפרייה מבעל לאשתו משום שיש בזה פריצות גדר וחשש ממזרות, על ידי בלבול והחלפת הזרע. ובשו”ת ציץ אליעזר חלק ט”ו סי’ מ”ה כתב בשם החזו”א [מובא בהאיש וחזונו עמ’ ל”ג] שהחזו”א השיב אי אפשר להתיר, וכתב שכ”כ הגאון דברי מלכיאל שאם נבוא להתיר דבר כזה יש לחוש לכמה מכשולים ועי”ז ניתן יד לפושעים והחזו”א היה בזה כחכם הרואה את הנולד עכ”ד.
אולם כיום הוקמו מכונים מיוחדים אשר מעמידים משגיחות יראות שמים אשר כל תפקידם הוא להקפיד ולשמור את הזרע או הביציות בהליך רפואיים אחרים, לבל יתערבו ולבל יוחלפו בזרע אחר. והרופאים משתפים פעולה עם הליך פיקוח זה, ומכונים אלו קיבלו את הסכמות גדולי הדור האחרון. וכמדומה שגם הפוסקים שחששו לבלבול ועירוב, כיום יסכימו שאין בכך מקום לחשש לאור הפיקוח הקפדני כאמור.
ג’
שאלת ייחוס ולד הנולד באמצעות הפריה מלאכותית
בנוגע לשאלת הייחוס דנו הפוסקים בדורות האחרונים באריכות, כאשר עם היווצרו של הליך חדש זה נאמרו בפוסקים בתחילה דעות שונות, אולם כמדומה שכיום הדעה המקובלת היא שהנולד מהליך הפריה חוץ גופית נחשב כבנו של בעל הזרע לכל דבר ועניין.
די בכך שנציין כי למעלה מארבעה אחוזים מהתינוקות הנולדים בארץ ישראל נולדים בהליך הפריה חוץ גופית, ומדינת ישראל היה המדינה המובילה בשימוש בהליך זה בייחס לגודל האוכלוסייה. ואין פוצה פה ומצפצף בנוגע לשאלת ייחוס הנולדים לאביהם. אולם להרחבת היריעה אסקור בקצרה את דעות הפוסקים שנאמרו בתחילה בעניין שאלת ייחוס הנולדים לבעל הזרע.
דעת הפוסקים הקדמונים שהכריעו שהוולד מתייחס לבעל הזרע
הנה ראשון המדברים בזה הוא החלקת מחוקק בתחילת אבן העזר סימן א’ ס”ק ח’ שהסתפק האם אשה שהתעברה באמבטיה הוולד מתייחס לבעל הזרע, ז”ל שם:
יש להסתפק אשה שנתעברה באמבטי אם קיים האב פ”ו ואם מקרי בנו לכל דבר. ובלקוטי מהרי”ל נמצא שבן סירא היה בנו של ירמיה שרחץ באמבטי כי סירא בגי’ ירמיה”ו.
כמו כן הוכיח הבית שמואל שם ס”ק י’, ולאחר שהביא את ספקו של הח”מ כתב שיש להביא ראיה ממה שכתב בהגהת סמ”ק [והב”ח הביאו בי”ד סי’ קצ”ה] שהאשה מוזהרת שאל תשכב על סדין ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר מש”ז של אחר גזירה שמא ישא אחותו מאביו. משמע שהנולד שלא בדרך יחסי אישות הוי בנו של בעל הזרע לכל דבר.
וכן הביא המשנה למלך פרק ט”ו מהלכות אישות דין ד’, להוכיח מהגהת סמ”ק הנזכר שמי שהתעברה באמבטי’ הולד הוי בנו של בעל הזרע לכל דבר, שהרי חששו שמא ישא אחותו מאביו.
דעת הפוסקים הקדמונים שכתבו להסתפק אם הוולד מתייחס לבעל הזרע
הט”ז אבן העזר סימן א ס”ק ח’ לאחר שהביא את דברי החלקת מחוקק שהסתפק בנידון אשה שנתעברה באמבטי אם האב קיים פו”ר ונקרא בנו לכל דבר, ציין לדברי הב”ש שכתב לפשוט הספק ממ”ש הב”ח ביו”ד סי’ קצ”ה אשה תזהר שלא תשכב על סדין ששכב עליו איש אחר פן תתעבר מש”ז של אחר גזרה שמא ישא אחותו מאביו, משמע דהוי בנו לכל דבר עכ”ל.
וכתב על דבריו בזה”ל: ואין זה ראיה, דשמא ‘לחומרא אמרינן’, לקולא לא אמרינן, בפרט במידי דתלי בקום ועשה והיא נתעברה מעצמה דאינו יוצא בזה [יד”ח מצוות פו”ר], ע”כ.
אולם עיין באגרות משה אבן העזר חלק ב’ סימן י”ח, שכתב שדברי הט”ז אינם של הט”ז אלא של המגיה על הט”ז, וכתב לדחות את דבריו, ולבאר שכל דבריו אמורים לעניין מצוות פו”ר, ואף לעניין זה אין דבריו נכונים, הואיל ומשנולד ולד מזרעו, למרות שלא היה זה בדרך מצווה, שוב נפטר מקיום מצוות פו”ר.
אכן גם החיד”א בברכי יוסף אהע”ז סימן א’ הביא לספקו של הח”מ ואת הראייה מדברי הגהת סמ”ק, וכתב לדחות את הראיה שאין משם ראיה שהוי כבנו לכל דבר ושמא אין זה אלא ספק, והצורך שתיזהר האשה שלא תשכב על סדינים ששכב עליהם איש אחר הוא מפני הגזירה שמא ישא אחותו מאביו, הכוונה לגזירת הבחנה, שידעו לייחס את הנולד לאביו.
וכן ציין לדברי ספר אפי זוטרי על אהע”ז סימן א’ שהנולד מזרע שהתעברה אמו בהזרעה מלאכותית שלא בדרך יחסי אישות אינו כבנו לענין נחלה ולפטור את אשת אביו מחליצה וכדומה רק הגהות סמ”ק סבור שלמגדר מילתא הם נזהרים בזה כדי להתרחק מעריות וזהו רק חומרא בעלמא שיחשב כבנו לענין זה אבל באמת אינו נחשב כבנו. וכ”כ אביו של מרן החיד”א בספרו חסדי דוד על התוספתא פ”ח דיבמות שנחשב לבנו רק לחומרא.
דעת הפוסקים שכתבו שוולד הנולד בדרך הפריה מלאכותית אינו מתייחס לבעל הזרע
בשו”ת בר ליואי אהע”ז סי’ א’ כתב שאין בן כזה שאמו התעברה באמבט’ מתיחס אחר בעל הזרע. כן כתב גם בשו”ת משפטי עוזיאל אבן העזר י”ט שהנולד בהזרעה מלאכותית אינו בנו.
הכרעת גדולי הפוסקים בדור האחרון למעשה
כפי שהקדמנו, כיום השימוש באפשרות הזרעה מלאכותית נפוץ מאוד, ועומד על למעלה מארבעה אחוזים במדינת ישראל. בתרגום מעשי אחד מכל עשרים וחמשה ילדים הנולדים בארץ ישראל נולד באמצעות הליך הפריה מלאכותית!!!
כמו כן כפי שידוע לנו, השימוש בהליך זה נפוץ הוא ביותר בקרב משפחות החרדים בני התורה. בלי ספק יש בעוצמת הנתונים לדבר בעד עצמן, אולם להלן אצטט בזה לכמה מדברי הפוסקים שהתייחסו לזה בכתובים ולא רק בהוראות בעל פה.
בשו”ת יביע אומר חלק ח – אבן העזר סימן כ”א כתב בזה דברים ברורים ונחרצים בתשובה ארוכה ומנומקת להתיר לזוג שהאישה לא מצליחה להיכנס להיריון כדרך כל הארץ, להיעזר באפשרות הזרעה מלאכותית ללא חשש ייחוס, וכתב בסיכום תשובתו בזה”ל:
מסקנא דדינא לגבי תינוק מבחנה שנראה שדינו שוה למה שהתירו האחרונים להתיר הזרקת זרע הבעל לרחם האשה, כשאי אפשר בשום פנים לאשה להכנס להיריון באופן אחר, כדרך כל הארץ. וצריך להשגיח מאד שלא יוחלף זרע הבעל בזרע של איש אחר, ומה טוב שיהיה הדבר על ידי שני רופאים דתיים בהשגחה מלאה משעת הוצאת הזרע עד הכנסתו לתוך הרחם. וראיתי למי שכתב לחלק ולאסור בנ”ד, ולא מצאתי יסוד נכון לחלק בזה. ואח”כ שמעתי שכן התירו כמה גדולים בדורינו. והשי”ת יאיר עינינו בתוה”ק אמן.
בספר נשמת אברהם חלק ה’ חלק אבן העזר סימן א’ ס”ק א’ כתב ששמע מהגרי”ש אלישיב זצ”ל שהוא מתיר טיפול IVF בתנאי שיש השגחה מלאה, ואך ורק מביצית וזרע של הזוג, ולא בתרומת זרע או ביצית חיצוניים.
כן כתב הגאון הגדול הרב אביגדר נבנצאל, במאמר שהתפרסם בקובץ אסיא, ה’, תשמ”ו.
כמו כן בשו”ת משנה הלכות חלק י’ סימן רמ”ב וביתר אריכות בחלק ב’ סימן כ’, כתב להכריע כי הנולד ע”י הזרעה מלאכותית, נראה כדעת הפוסקים דהוי כבנו לכל דבר.
כמו כן כתב הגאון הגדול הרב שמואל הלוי וואזנר זצ”ל בעל השבט הלוי להכריע כי הנולד באמצעות הפריה מלאכותית הינו כבנו של בעל הזרע לכל דבר ועניין.
ראה כי כן, דעת כל גדולי הפוסקים האחרונים בדורנו כי הנולד באמצעות הפריה מלאכותית הרי הוא כבנו של בעל הזרע לכל דבר ועניין.
סיכום ומסקנות
לאור האמור עולה בידינו כי למעשה זוג שאין האישה מצליחה להיכנס להיריון כדרך כל הארץ, ולדעת הרופאים עליהם לפנות לטיפול הפריה מלאכותית חוץ גופית IVF, על פי ההלכה מותר להם לפנות להליך זה, בתנאי שייעשה על ידי מכון מוסמך בליווי רבנים ומשגיחים שיקפידו על כל הוראות ההלכה, הן לעניין הוצאת הזרע מהאיש, והן לעניין הקפדה על הזרע והביצית והעובר המופרה שלא יוחלף בזרע או ביצית אחרת או עובר אחר.
לא אכחד כי לעניין פרק הזמן שבני הזוג צריכים להמתין קודם פניתם להליך זה ישנם כמה דעות בין הפוסקים, ויש מן הפוסקים שנקטו שעל בני הזוג להמתין תחילה ולהשתדל בדרכים טבעיים כמה שנים קודם פניתם להליך הפריה מלאכותית.
אמנם עם התקדמות הטכנולוגיה הרפואית ודיוק הבדיקות ואבחון סיבות המניעה לכניסה להריון טבעי, הסכימו גדולי הפוסקים ומורי ההוראה בדור האחרון כי זוג שעל פי דעת הרופאים אין האישה יכולה להיכנס להיריון כדרך כל הארץ, יוכלו לפנות מיד להליך הזרעה מלאכותית, בכפוף לשמירה ההלכתית כאמור לעיל.
