שאלה: שתה מיץ רימונים, או אכל מעט גרגירי רימון הטפלים לסלט, האם כשאוכל לאחר זמן רימונים חדשים מברך ברכת שהחיינו?
תשובה: על מיץ רימונים אין לברך ברכת שהחיינו, ואם שתה מיץ רימונים ולאחר זמן אכל רימון, מברך עליו שהחיינו, אמנם אם אכל רימונים בתור טפל מברך שהחיינו, ואם אכל ולא בירך, אינו מברך עוד שהחיינו כשאוכל הפרי.
א). כתב השו”ע (סימן רכה ס”ה), אם בירך שהחיינו על ענבים, כשישתה יין חדש אינו חוזר ומברך. והיינו טעמא, שהכל שמחה אחת היא, שכשאכל הענבים ידע שהיין יצא מהם. והנה במ”ב (ס”ק טו) הביא דיש חולקים וסוברים שצריך לברך שהחיינו על היין משום דיש בו שמחה יותר מבענבים. והנה אם בירך תחילה שהחיינו על היין, כתב העולת תמיד (סק”ד) דלכו”ע אינו חוזר ומברך שהחיינו על הענבים, כיון שהיין מעלתו יתרה מהענבים. ומוכח לכאו’ דברכת שהחיינו לא תיקנוהו על פרי דווקא אלא גם על משקה.
ב). אלא שנראה לחלק, דדוקא ביין דאית ליה שם משקה, הוי ליה כאכילת הפרי, אבל בשתיית שאר פירות דאין עלייהו שם משקה, ומוגדרים כזיעה בעלמא, וברכתן שהכל, לפי שאינם עיקר הפרי והוי מוהל בעלמא, וכדאיתא בשו”ע (סי’ רה ס”ג), לפיכך גם אם שתה מהם, יברך אח”כ שהחיינו כשאוכל את עיקר הפרי.
וראה ברדב”ז ח”ד (סימן מג) דהעלה דאפילו על פרי שהוא בוסר אין מברך עליו זמן. ונראה דהיינו טעמא, דאין שמחה באכילתו כמו בעיקר הפרי. וכן כתב הרחיד”א בשו”ת יוסף אומץ (סי’ כד) שאין לברך שהחיינו על גרעיני פירות מתוקים, ומשום שברכתן שהכל, ושהחיינו נתקן על פרי וזה אינו פרי. וכ”כ הכה”ח (סי’ רכה ס”ק לב) דפרי שירד בדרגתו, כגון גרעיני פירות חדשים אפילו הם מתוקים לא מצי לברך עליהם שהחיינו. ולפי דבריהם כ”ש בנד”ד דגרע טפי ואינו מברך על המיץ שהחיינו ועוד, דאין ניכר המיץ בין חדש לישן וקשה לזהות ההבדל ביניהם, ובפרט בזמנינו שמשמרים אותם בחומרים שונים ומחזיקים מעמד זמן רב, דאין לברך על כל מיצי הפירות שהחיינו. ועי’ במ”ב (סוס”ק טו). וכן ראיתי שהסיק בשו”ת יחוו”ד חלק ז’ (סימן לד) הנדפס עתה מקרוב.
ועל כן אע”ג שבחידושי רע”א (שם) כתב להסתפק באופן ששתה יין חדש ולא בירך עליו שהחיינו ואח”כ אוכל ענבים, אם מברך על הענבים. ובית ספקו לפמ”ש הרדב”ז ח”א (סי’ קל) דאם אכל פרי ולא בירך עליו שהחיינו תו לא מברך. מ”מ לפי החילוק האמור לעיל אין כל ראיה מיין לנד”ד.
ג). וממילא אע”ג ששתה קודם לכן מיץ רימונים, מותר לו לברך לאחר זמן כשאוכל את הפרי עצמו שהחיינו. ושו”ר עתה שהביאו שכ”כ בספר אות היא לעולם (מערכת ב’ אות לה), ואע”פ שבתחילה כתב לתלות זאת בפלוגתת התרוה”ד והשו”ע באכל ענבים ושתה יין, ושוב דחה, שיש לחלק בין יין למי פירות, דמי פירות חשיבי כזיעה בעלמא, והסיק, דיכול לשתות מיץ הפרי חדש בלא ברכת זמן ואח”כ כשיאכל אותו הפרי חדש יברך זמן. אלא דמ”מ לכתחילה, לא יעשה כן אלא יברך על הפרי ואח”כ על מימיו. והב”ד בשו”ת יחווה דעת חלק ז’ (שם). ומ”ש בזה בספר הלכה ברורה (סי’ רכה עמ’ שפח), לענ”ד אין דבריו מוכרחין כל עיקר, ודברי האות היא לעולם נכונים.
ד). אלא שהסתפקתי כיצד יהיה הדין במה שמצוי לאחרונה שמערבים בתוך סלט מעט גרגרי רימון ואכל הרימון בתור טפל ולא בירך שהחיינו, ורוצה עתה לברך על הרימון שאוכל בפני עצמו, ולכאו’ יש להוכיח ממ”ש הרב בא”ח (ש”א פ’ ראה או’ יד) דמה שנהגו לבשל תפוחים עם תבשיל של בשר, אין לברך ברכת ‘שהחיינו’ על התפוחים לפי שמשתנה טעמן וצורתם. משמע דבלאו הני טעמי, יש לברך שהחיינו ואע”ג שהתפוחים טפלים לתבשיל. וכן ראיתי בספר וזאת הברכה (עמ’ 165) שהביא בשם הגריש”א והשבט הלוי ועוד, שניתן לברך גם על פרי הנטפל למאכל אחר, כגון אבוקדו המרוח על גבי פרוסת לחם, (אלא שאם התרסק הרבה עד שאין ניכר מהותו, נחית מדרגתו לברכת שהכל, ולפמ”ש הכה”ח הנז’ לעיל, אין לברך עליו שהחיינו). או פרי ניכר המשמש כמילוי לעוגה, אם אכן מורגש בו טעם הפרי. וכן העלה בספר חזו”ע – ברכות (עמ’ תמב). ולפי דבריהם בנד”ד, נמי רשאי לברך כשאוכל הרימון בתוך הסלט, ואם לא בירך, תו לא מצי לברך אח”כ וכמ”ש הרדב”ז הנ”ל, ואף שיש חולקים, מ”מ שוא”ת עדיף וספק ברכות להקל ואמרינן כן גם בברכת שהחיינו, וכפי שהאריכו האחרונים.
