ראה בחיד”א בברכי יוסף (סימן קפח ס”ק יב) שתירץ את הסתירה במרן השו”ע, דלעולם אזלינן בתר מעיקר וכמ”ש התוספות, אולם יש לחלק בין היכא שגמר סעודתו ביום והמתין עד הלילה דאז יש להשלימה כדין תפילת תשלומין, ובתפילת תשלומין אזלינן לפי התפילות של השתא, היינו שאם לא התפלל מנחה של ער”ש מתפלל ערבית של שבת שתיים. נמצא א”כ דמרן בסי’ קפח איירי, שהמשיך סעודתו גם בלילה, ולפיכך בזה מברך כדמעיקרא ומ”ש השו”ע (סי’ רעא סעיף ו’) ללכת בתר השתא איירי שסיים סעודתו מבעוד יום והמתין עד הלילה, ולפיכך יש להשלימה כדין הלילה שעומד בו. וכדבריו העלה מרן בשו”ת יחוה דעת ח”ג (סימן נה).
והשתא לפי דבריהם, בנד”ד אם גמר סעודתו קודם שנכנס ר”ח והמתין עד הלילה שהוא ר”ח מלברך, יש להזכיר בכל אופן יעלה ויבוא של ר”ח. ואין חילוק בין אם אכלו כזית ללא אכלו. וכן יוצא מבואר לפמ”ש לתרץ המג”א (סי’ קפח ס”ק יד) דמרן ספוקי מספקא ליה ובכל ענין מזכיר. וע”ע בשיירי כנה”ג (סי’ קפח הגב”י או’ יז).
