מקורות ונימוקים:
עובד שהתאמץ וחסך בהוצאות האם תשלום ההוצאות הן שלו
בגמרא בנזיר דף כ”ד. איתא, שאשה שקימצה מעיסתה וחסכה מדמי מזונות אשה שהיא מקבלת, הכסף הוא שלה ויכולה מכסף זה להקדיש קרבנות.
ובתוספות שם כ”ד: ד”ה שקימצה מעיסתה, הקשו שהרי בגמרא בכתובות התבאר שמותר מזונות האשה לבעלה, ותירץ התוס’ שם בתירוץ השני לחלק בין קימצה ממזונותיה . שם נאמר שמותר המזונות לבעל, ואם כך, גם אם הותירה האישה ממזונותיה הרי שהנותר שייך לבעלה ולא לה. ותירצו התוספות בתירוץ השני בזה”ל:
ועוד תירץ הר”ם דהא דאמרינן מותר מזונות לבעל כגון שקצבו לה כך וכך דינרין לשבת והוזלו המזונות שדי לה באותה קצבה כדי שבעה והותר אותו מותר לבעל אבל הכא מיירי שקימצה מעיסתה שלא הוזלו המזונות אלא קימצה ופיחתה מפיה שלא אכלה כדי שובע דההוא מותר הוי ודאי דידה.
על פי דברי התוס’ הללו כתב בשו”ת ישכיל עבדי חלק ה חו”מ סימן כט, דהוא הדין לגבי מזונות ונסיעות של פועל, אם הפועל קימץ ממזונותיו ולא אכל כדי שבעו או שהתאמץ והלך ברגליו במקום לנסוע, הרי שמגיע לפועל מזונות ונסיעות. אולם, אם הפועל לא התאמץ לחסוך, הרי שאינו זכאי למזונות או לנסיעות ממעסיקו כיוון שהתחייבות המעסיק היא שהפועל לא יהיה רעב או להחזיר לו את הוצאות הנסיעה.
אולם יש החולקים וסוברים שאין לדמות דין פועל לדין אישה שקימצה ממזונותיה הואיל ומותר המזונות לבעל אינו נובע מכך שהבעל לא נתחייב במותר אלא בגלל תקנת חז”ל עיין אגרות משה אבן העזר חלק א’ סימן ק”ו. לכן גם אם הפועל לא התאמץ לחסוך הרי שדמי המזונות או הנסיעות שייכים לו כדין מציאת פועל.
זכויות העובד לקבלת דמי נסיעות אף אם הולך ברגל וכך הוא המנהג
אכן כיום מנהג המדינה שהפועל מקבל דמי נסיעה בין אם הוציא הוצאות בפועל על נסיעה למקום העבודה ובין אם לאו. טעם הדבר הוא כי על פי החוק זכויות העובד לקבלת דמי נסיעות אינם תלויים אם הוציא ושילם את הנסיעות אלא גם עובד שהולך ברגל זכאי לתשלום דמי הנסיעות.
חשוב להוסיף כי גם כאשר כתוב בחוזה עם העובד שדמי הנסיעות ישולמו בהתאם לתעריף הנסיעה בתחבורה הציבורית, או בהתאם לכל חישוב אחר [שאיננו בכפוף לתשלום דמי הנסיעות בפועל], מגיע לפועל דמי הנסיעות גם כאשר לא הוציאן, כיון שנוסח זה הוא רק אמדן לחישוב דמי הנסיעות שמגיעים לעובד, ואין משמעות לשון זה להורות שתשלום דמי הנסיעות יהיה אך ורק אם יוציא העובד בפועל הוצאות אלה. לכן גם אם יהיה לעובד טרמפ למקום עבודתו, הוא זכאי לדמי הנסיעות כשם שזכאי להם אם השתמש ברכבו הפרטי.
למעט מקרה בו כתוב בחוזה בין המעסיק לבין העובד שתשלום דמי הנסיעות ישולמו בכפוף להוצאות דמי הנסיעה בפועל.
