מקורות ונימוקים:
עקירת אילן פרי או שעתיד ליתן פירות אסור לעוקרו ללא סיבה והוא לאו וגם יש סכנה בעקירתו, שנאמר בתורה (דברים כ, יט – כ) : “לא תשחית את… רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית”. ונאמר במסכת ב”ב דף כו ע”א “אמר רב האי דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה ואמר ר’ חנינא לא שכיב ברי אלא דקץ תאנתא בלא זימניה”. ונאמר במסכת פסחים (דף נ ע”ב) “הקוצץ אילנות טובות אינם רואים סימן ברכה לעולם”. ונאמר בסוכה (דף כט ע”א) בשביל ארבעה דברים מאורות לוקין… על קוצצי אילנות טובות. ופרש”י ואפילו כשהאילנות שלהן, שמשחיתים הן ונראים כבועטין בקב”ה ובברכתו שמשפיע טובו. והט”ז (יו”ד סימן קטז סק”ז) כתב: מצינו שאסרו… מפני סכנה שלא לקוץ אילן העושה פירות. ובשאילת יעב”ץ (ח”א סימן עו) ביאר שלא מת שכרת, אלא בשביל דבר זה דצדיק גדול היה, שלא נמצא בו עון חוץ מזה. ועל כרחך שלא עבר על לאו ממש, אלא שהיה לו ריוח בקציצתו שהיה מעולה בדמים, או שהיה צריך למקומו, שמתיר הרא”ש, אלא דלאו משנת חסידים היא, ולכן נענש שכחת שהיה חסיד, והקב”ה מדקדק עם חסידים כחוט השערה. וכתב בצוואת רבי יהודה החסיד (סימן מה) אילן העושה פירות אין לקצוץ אותו. ובשבעים תמרים (סימן נב) העלה דכוונת ר’ יהודה החסיד דאפילו במקום המותר מדינא… יש סכנה והזהיר על זה. וטעם הדבר שיש בזה סכנה, מבואר ברש”י פסחים (דף נ ע”ב) משום שהכל תמהים ולועזין עליהם, ומתוך כך העין הרע שולטת בהם וצעקת בני אדם וכו’, עכ”ל. וב”מילי דחסידותא” ביאר דבכל דבר יש מזל ומשטר ברקיע… ויש נפשות מגולגלות באילנות וזרעים, ועל כן אין להרביע אילנות וזרעים שיש בכל אחד מהם מגולגלים עד זמן שנקצב עליהם מן השמים, שיתעכבו שם לקבל עונשם, ואם מערבם יחד, יגרום למגולגלים שלא יושלם תיקונם. ובספר מאה שערים מהריקנאטי (שער פח) כתב: דהממונה על אותו עץ צועק עליו דין על שגרשו ממקומו לפני זמנו. והמנחת אלעזר (ח”ג סימן יג) כתב קבלה מאבותינו שלא יזדקק להורות לקוץ אילן, אף באופני ההיתר ולחוש מפני סכנה. וכשיש הכרח ישלח הוראה זו לבד”צ או למורה אחר. ובשו”ת אבני צדק (יו”ד סימן מה) כתב: אי לדידי ציית, טוב מזה ומזה שלא ינוד האילן כלל לא מיניה ולא מקצתה, ושומר נפשו ירחק ממנו… כי האדם עץ השדה ר”ל מה שתעשה לעץ אתה עושה לאדם… ח”ו.
אולם כשעוקרו לצורך כגון שמלכלך הרבה או מזיק את הרבים, התירו הפוסקים לעוקרו וכפי שמוכח ברמב”ם (הלכות מלכים פרק והלכה ח’) הקוצץ אילן מאכל “דרך השחתה” לוקה. ודייקו האחרונים, שאם אינו עושה כן דרך השחתה, יש להתיר. וכ”כ הרא”ש (פרק החובל סימן טו) דאף שעוקר לצורך מקומו, מותר. אלא שהט”ז (שם) וכ”כ מהרש”ל הוב”ד בט”ז (יו”ד סי’ קטז) אלא שסיים, שיעשה זאת על ידי גוי, ואם ניתן לשותלו במקום אחר, בודאי שיעשה כן משום בל תשחית ואז אפילו על ידי ישראל יש להתיר.
