מקורות ונימוקים:
בשו”ת הרדב”ז ג’ תקמ”ח, האריך לדון בנוגע לשימוש ברקמות מן המת לצורכי רפואה, והעלה להתיר, מכמה טעמים, אשר עיקרן הוא שהרקמה איבדה את צורתה המקורית והפכה לעפרא בעלמא, לכן אין בה לא איסור אכילה ולא איסור הנאה.
נוסף לאמור, גם אם יבוא מאן דהוא ויאמר כי יש בשימוש ברקמות עוברים איסור תורה, הרי כבר כתב הרמב”ם בהלכות יסודי התורה פרק ה’ הלכה ו’. כעניין שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים, כיצד מי שחלה ונטה למות ואמרו הרופאים שרפואתו בדבר פלוני מאיסורין שבתורה עושין, ומתרפאין בכל איסורין שבתורה במקום סכנה חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכת דמים…
עוד כתב שם הרמב”ם במה דברים אמורים שאין מתרפאין בשאר איסורין אלא במקום סכנה, בזמן שהן דרך הנאתם, כגון שמאכילין את החולה שקצים ורמשים, או חמץ בפסח, או שמאכילין אותו ביוה”כ, אבל שלא דרך הנאתן, כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ או מעורלה, או שמשקין אותו דברים שיש בהן מר מעורב עם איסורי מאכל, שהרי אין בהן הנאה לחיך, הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה, ע”כ.