שאלה:
כיצד עלי להתנהג אם יש לי תפילין וצריך ללכת לשירותים?
תשובה: יש להסירם וכשחוזר להניחם, חוזר לברך עליהם, ואין חילוק בין אם יצא לגדולים או לקטנים.
מקורות:
זה פשוט דאין להיכנס עם תפילין לבית הכסא קבוע כשהן עליו ואפילו כשנכנס להשתין מים, וכמבואר בשו”ע (סימן מג ס”א).
ולענין הברכה: הנה הטור אורח חיים (סימן ח’) כתב, ואם פשט טליתו ולא היה דעתו ללובשו מיד, כשחוזר ולובשו צריך לברך עליו, אבל אם היה בדעתו ללובשו מיד, כגון שפשט אותו כדי להכנס לבית הכסא, אני מסתפק בזה אם צריך לברך, שמכיון דילפינן כל התורה מתפילין, וקיימא לן תפילין כל זמן דממשמש בהו מברך, כלומר שאם זזו ממקומן וממשמש בהן להחזירן למקומן מברך עליהן, כל שכן הכא שיש לו לברך, או דילמא שאני התם שזזו ממקומן מבלי שידע בהן, אבל אם הזיזן ממקומן על דעת להחזירן מיד אין צריך לברך, ולזה דעתי נוטה. ע”כ. ומרן הבית יוסף תמה על זה, כי מה מקום להסתפק בזה, והרי בהדיא אמרינן בסוכה (מו א) רבא הוה מקדים וקאי, ועייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך, וכי אצטריך זימנא אחריתי הדר עייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך. ומוכח ודאי שהיה מניח תפילין כל היום, וכשמסירן כדי להכנס לבית הכסא בודאי שהיה על דעת לחזור ולהניחן מיד לכשיצא, ואף על פי כן היה מברך, והוא הדין לציצית. הרי שעל תפילין פשיטא להו דמברך.
גם המ”ב (סי’ כה ס”ק מז) כתב, דאם חלץ התפילין כדי להכנס לבית הכסא אפילו היה דעתו ללובשן תיכף צריך לברך לכו”ע, דהא אין רשאי לילך בהם לבית הכסא ואדחי ליה. וכ”כ שם הביאור הלכה (סימן כה ד”ה וי”א), דהחולצן ליכנס לבהכ”ס דצריך לחזור ולברך ואף דהמ”א ספוקי מספקא ליה לענין בהכ”ס שלנו שאינם רחוקין, כבר כתב החיי אדם דלא שבקינן פשיטותא דכל הני גדולים [הב”ח והע”ת וט”ז וא”ר] משום ספיקא דהמ”א. וגם עיקר סברתו דחו אותה עיין בחידושי רע”א ובספר ארצות החיים, ושכן ראה לעוד חבל נביאים כולם בסגנון אחד דצריך בזה לחזור ולברך, ולכן אף שהפמ”ג והדה”ח העתיקו את דברי המג”א, המברך בודאי לא הפסיד, ובפרט שהגר”א ז”ל מסכים לדעת המחבר דבכל גווני צריך לחזור ולברך. ואע”ג שהרב בן איש חי (פרשת וירא או’ יג) והכה”ח (סי’ כה או’ עח) כתבו שלא לברך משום סב”ל, כבר האריך גאון עוזנו מרן זצ”ל בספרו שו”ת יביע אומר ח”ח (או”ח סי’ ב’) שלא כדבריהם, אלא שיש לברך בכל גוונא, וכן עיקר.
