שאלה:
החיסונים מפותחים באמצעות עוברים שהופלו. הרשות העולמית המובילה בפיתוח החיסונים בעולם, העידה תחת שבועה על עשרות רבות של עוברים ששימשו למחקר עבור המצאת החיסונים. על ידי מפתחי חיסונים אחרים נעשה שימוש רב יותר ברקמות נפלים.
למרות זאת, ארגונים יהודיים אורתודוקסים ושמרניים רבים דורשים כעת מהילדים לקבל חיסון.
איך זה יכול להיות? האם ההלכה היהודית מאפשרת עידוד הפלות ושימוש בדנ”א של עוברים שהופלו שמשתמשים בהם לפיתוח החיסונים?
תשובה:
ראשית אינני יודע אם הדבר נכון שחיסונים מפותחים באמצעות רקמות של עוברים שהופלו לשם המחקר, יתכן והשתמשו ברקמות עוברים שנפלו מאליהם, ולא הופלו במכוון לצורך המחקר.
שימוש ברקמות עוברים לאחר נפילתן מותרת על פי ההלכה לצורכי רפואה, אין בכך בל תשחית ואין בכך ביזיון המת, כי הדבר נעשה לתועלת רפואית, לשמירה על החיים. בדומה לתרומת אברים מן המת המותרת על פי ההלכה לתועלת החולים הזקוקים לאברים אלו.
שנית, גם אם הצדק עמך שהעוברים הופלו במכוון לצורך המחקר שזה דבר אסור בהחלט לגרום להפלה מכוונת לשם כך. עדיין אין בכך בכדי לאסור את השימוש בחיסונים.
הואיל והחיסונים עצמם אינם נושאים רקמות עוברים, אלא המחקר לפיתוח החיסונים נעשה גם באמצעות השימוש ברקמות עוברים. לכן לאחר שכבר קיים חיסון מפותח אין כלל מניעה להשתמש בו למניעת מחלות.
שלישית, גם אם החיסונים עצמן נושאים רקמות עוברים, השימוש בהם מותר לצרכי רפואה.
אין בדברי המלצה או הבעת דעה אם להתחסן או לא, בדברי באתי להשיב על שאלתך ולומר כי מבחינת ההלכה אין שום מניעה להשתמש בחיסונים גם כאלו שפותחו באמצעות רקמות מעוברים שהופלו.
בתור עצה טובה, אציין כי כדאי לך לבדוק את הנתונים המופצים על ידי מתנגדי החיסונים, כי מניסיוני הרבה מהחומר המופץ איננו מדוייק כלל.
בברכה לבריאות ואריכות ימים.
מקורות ונימוקים:
בשו”ת הרדב”ז ג’ תקמ”ח, האריך לדון בנוגע לשימוש ברקמות מן המת לצורכי רפואה, והעלה להתיר, מכמה טעמים, אשר עיקרן הוא שהרקמה איבדה את צורתה המקורית והפכה לעפרא בעלמא, לכן אין בה לא איסור אכילה ולא איסור הנאה.
נוסף לאמור, גם אם יבוא מאן דהוא ויאמר כי יש בשימוש ברקמות עוברים איסור תורה, הרי כבר כתב הרמב”ם בהלכות יסודי התורה פרק ה’ הלכה ו’. כעניין שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים, כיצד מי שחלה ונטה למות ואמרו הרופאים שרפואתו בדבר פלוני מאיסורין שבתורה עושין, ומתרפאין בכל איסורין שבתורה במקום סכנה חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכת דמים…
עוד כתב שם הרמב”ם במה דברים אמורים שאין מתרפאין בשאר איסורין אלא במקום סכנה, בזמן שהן דרך הנאתם, כגון שמאכילין את החולה שקצים ורמשים, או חמץ בפסח, או שמאכילין אותו ביוה”כ, אבל שלא דרך הנאתן, כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ או מעורלה, או שמשקין אותו דברים שיש בהן מר מעורב עם איסורי מאכל, שהרי אין בהן הנאה לחיך, הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה, ע”כ.
