מקורות וציונים:
פסק השולחן ערוך חושן משפט הלכות טוען ונטען סימן ע"ה סעיף א', התובע את חבירו בבית דין מנה לי בידך, בית דין אומרים לו ברר דבריך ממה חייב לך, הלוית אותו או הפקדת בידו או הזיק ממונך, שאפשר שהוא חושב שחייב לו ואינו חייב לו. וכן הנתבע, אם משיב אין לך בידי כלום, או איני חייב לך כלום, צריך לברר דבריו, דשמא טועה וסובר שאינו חייב לו, והוא חייב לו.
והוסיף הרמ"א בהגהתו לשו"ע וכתב ואם אין [הנתבע] רוצה לברר דבריו, אם נראה לדיין שיש רמאות בדבר, יפסיד. ואם לאו, אלא שנראה לדיין שאינו יכול לברר, וכיוצא בזה, אין מחייבים אותו משום שאינו מברר דבריו, דאין אומרים לו ברר דבריך, אלא משום כדי להוציא הדין לאמיתו, משום דנפישי רמאים, ע"כ.
לפיכך ככל שהתובע מברר את דבריו שיש לו שטר הלוואה בידו, ומאידך הלווה טוען על חוב שחייב לו המלווה ללא כל הוכחות, בית הדין במקרה זה יורה ללווה לפרוע את חובו.
לכן הדרך הנכונה במקרה זה היא לפנות לבית דין או לרב שישמע את ב' הצדדים יראה את ההוכחות המצויות ביד המלווה וביד הלווה, וככל שיווכח שדברי השואל צודקים שיש למלווה הוכחות ואילו ללווה אין הוכחות יורה חיוב תשלום על הלווה.
