שאלה:
אדם אחד נתן הלוואה אישית לחבר אישי, שניהם חברים קרובים. מי שהלווה כסף הוא הבעלים של נדל”ן ושכר את הבעל השני [הלווה] לעשות עבודות חשמל בנכס שבבעלותו. ההלוואה המקורית מעולם לא נפרעה משום שהחשמלאי טוען שהמלווה שהוא גם בעל הנכס סירב לשלם לו על כל העבודה שנעשתה, הוא הזהיר את בעל הנכס שהמחיר על עבודתו עלול לעלות משמעותית בהתאם לדרישות שיהיו לחברת החשמל, לא הייתה שום דרך לדעת את היקף הדרישות עד שהחלק הראשון של העבודה הושלם. כל זה התרחש לפני יותר מ-15 שנה, הידידות החמיצה והמלווה רוצה את כספה בחזרה. החשמלאי אומר שהוא לא חייב לו כלום והוא חייב לו כסף, המלווה שהוא בעל הנכס אומר לחשמלאי תראה לי את החשבונות ואני אשלם. לחשמלאי אין רישומים להראות לו. מה קורה עכשיו?
תשובה:
הואיל ויש שטר על ההלוואה הראשונה והלווה מודה שלא פרע את ההלוואה הזו, ואילו בנוגע לחיוב הכסף על עבודתו כחשמלאי אין בידו הוכחה, על הלווה להשיב את הכסף למלווה, וככל שיש לו תביעה ממונית על שכר שמגיע לו על עבודתו, עליו להוכיח זאת ולתבוע את המלווה על כך. לווה איננו יכול להשתמט מחוב בשטר, בטענות על חוב נגדי ללא הוכחות.
חשוב לציין, שתשובתי איננה מהווה פסק דין, כי לא הוצגו בפני טענות הצד השני. הדרך הנכונה עבורכם היא לפנות לבית דין שישמע את שני הצדדים ויפסוק עבורכם.
מקורות וציונים:
פסק השולחן ערוך חושן משפט הלכות טוען ונטען סימן ע”ה סעיף א’, התובע את חבירו בבית דין מנה לי בידך, בית דין אומרים לו ברר דבריך ממה חייב לך, הלוית אותו או הפקדת בידו או הזיק ממונך, שאפשר שהוא חושב שחייב לו ואינו חייב לו. וכן הנתבע, אם משיב אין לך בידי כלום, או איני חייב לך כלום, צריך לברר דבריו, דשמא טועה וסובר שאינו חייב לו, והוא חייב לו.
והוסיף הרמ”א בהגהתו לשו”ע וכתב ואם אין [הנתבע] רוצה לברר דבריו, אם נראה לדיין שיש רמאות בדבר, יפסיד. ואם לאו, אלא שנראה לדיין שאינו יכול לברר, וכיוצא בזה, אין מחייבים אותו משום שאינו מברר דבריו, דאין אומרים לו ברר דבריך, אלא משום כדי להוציא הדין לאמיתו, משום דנפישי רמאים, ע”כ.
לפיכך ככל שהתובע מברר את דבריו שיש לו שטר הלוואה בידו, ומאידך הלווה טוען על חוב שחייב לו המלווה ללא כל הוכחות, בית הדין במקרה זה יורה ללווה לפרוע את חובו.
לכן הדרך הנכונה במקרה זה היא לפנות לבית דין או לרב שישמע את ב’ הצדדים יראה את ההוכחות המצויות ביד המלווה וביד הלווה, וככל שיווכח שדברי השואל צודקים שיש למלווה הוכחות ואילו ללווה אין הוכחות יורה חיוב תשלום על הלווה.
