מקורות ונימוקים:
חייל שנפל בקרב וגופתו נלקחה בשבי מתי קרוביו צריכים לנהוג אבלות / אנינות
כתב הרא”ש במסכת מועד קטן פרק ג סימן נ”ה שכל מי שמת בשבי, ולא ניתנה גופתו לקבורה, לא חלים על הקרובים דיני אנינות ולא דיני אבלות. כן כתב גם המרדכי שם סימן תתצ”ח.
זה לשון הרא”ש שם: והורה ר”י ז”ל על יהודי אחד שתפסו המושל ומת בתפיסה ולא נתנו המושל לקבור ונתעכב ימים רבים דאין אנינות חלה על הקרובים דלא קרינא ביה מי שמתו מוטל לפניו כיון שאין עליהם לקוברו, ע”כ.
אולם אם חלילה הגיעו הקרובים למסקנה שהגופה לא תימסר לידיהם ונתייאשו מלקברו, חלים עליהם דיני אבלות. כפי שהמשיך וכתב שם הרא”ש בזה”ל:
ומ”מ לא נדמיהו לנתייאשו מלקוברו שיחול עליהם אבילות מעתה כמו בהרוגי ביתר דהתם נתייאשו מלקוברן בכח מלכות. וכן בדביתהו דר”א בר”ש (ב”מ דף פד ב) כיון שלא היה עומד לקבור חלה עלי’ אבילות דסתימת הארון הוי כמו סתימת הגולל. אבל בנדון זה לא נתייאשו לגמרי לקוברו והיו מקוים בישועת השם שיערה ממרום רוח המושל לתתו לקבורה בדמים מועטים הלכך אבילות לא חלה על הקרובים. ואוננים לא הוו להו כיון דאין יכולין להתעסק בקבורתו.
כדברי הרא”ש הללו פסק השולחן ערוך להלכה יו”ד סימן שמ”א סעיף ד’ בזה”ל: מי שמת בתפיסה, ולא ניתן לקבורה, לא חל על הקרובים אנינות, וגם אבילות לא חל עליהם, כיון שלא נתייאשו מלקברו. וכן אם קרובי המת בתפיסה, אין אנינות חל עליהם. וכן מי שנהרג בדרך או גררתו חיה או שטפו נהר, ולא נתייאשו מלקברו, אין על הקרובים לא דין אנינות ולא דין אבילות, ומונים לו שבעה ושלשים מיום שנתייאשו מלקברו, ע”כ.
חייל שנפל בעת מילוי תפקידו בצבא ההגנה לישראל נחשב כהרוג מלכות
בגמרא בפסחים דף נ’. מסופר על רב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי שחלה ומת מוות קליני ונשמתו עלתה למעלה וחזרה לגופו, ולאחר שהבריא שאל אותו אביו מה ראית למעלה? אמר לו עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. ואמר עוד שמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן? וביארה הגמרא שהרוגי מלכות אינם דווקא רבי עקיבא וחביריו התנאים הקדושים שמתו על קידוש ה’, אלא גם הרוגי לוד שמתו ונטבחו בגלל היותם יהודים.
מדברי הגמרא הללו למדים אנו כי כל מי שמת בגלל היותו יהודי נחשב כהרוג מלכות, עליו נאמר שאין כל אדם יכול לעמוד במחיצתו.
ועיין בזה עוד בשו”ת משנה הלכות חלק ט”ז סימן קכ”א, שם נשאל על דבר יהודי מומר המחלל שבת בפרהסיא שנהרג בסקאדים שנורו מעיראק במלחמת המפרץ, והשיב כי דינו כהרוג מלכות, שלמרות היותו מומר, אין אדם יכול לעמוד במחיצתו, וזאת אף אם לא שב בתשובה לפני מותו. בקישור זה תוכל למצוא הרחבה בעניין.
