שאלה:
מחלון המשרד בו אני עובד, ראיתי ילד קטן כבן שנתיים הולך ובוכה לצד כביש צדדי. הפסקתי את עבודתי ירדתי לילד קניתי לו שתיה והרגעתי אותו. לאחר מכן חיפשתי את הוריו, ביקשתי גם את עזרת המשטרה, לבסוף הצלחתי לאתר את אביו המבוהל בפארק סמוך במרחק ‘כקילומטר’. השבתי לו את הילד, במקביל אמרתי לו שהסיפור הזה, ‘עלה לי’ בהפסד מאה שקלים שהפסדתי בעבודה. הוא אמר שנשאל רב האם אכן מגיע לי תשלום זה, מה דעת הרב?
תשובה:
המשיב אבידה לבעליה, והפסיד מחמת כך כסף בעבודתו, על בעל האבידה לשלם לו את השכר שהפסיד. אלא שבנידון השאלה אין כאן השבת אבידה לבעליה, שהרי הילד איננו ממון הוריו.
אולם מאחר ועל האב מוטלת הדאגה לכל צרכיו של ילדיו, לפיכך ככל שמתחילה ירדת להציל את הילד על דעת לקבל שכר על פעולתך, על האב לשלם שכר מדין ‘נהנה’ כפי מה שנהנה. סכום של מאה שקלים הוא סביר בהחלט לתשלום מדין נהנה.
מקורות ונימוקים:
בשולחן ערוך סימן רס”ד סעיף א’ ובדברי הסמ”ע שם ס”ק ז’, מבואר כי המשיב אבידה ומפסיד ממלאכתו מחמת כך, רשאי ליטול את השכר שהפסיד, כפועל בטל ממלאכה שעוסק בה. כן מבואר גם בדברי הסמ”ע חו”מ סימן רס”ה ס”ק א’.
אמנם נידון השאלה שלפנינו איננו קשור לשאלת השבת אבידה, שהרי אין הילד ממון הוריו, לפיכך כאשר מחזירים ילד להוריו אין זה בגדר השבת ממון לבעליו. כפי שכתב הרמב”ם פרק ו’ מהלכות ערכין וחרמין הלכה כ”א, אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, כיצד כגון שהחרים בנו ובתו הרי אלו אינן מוחרמין, שאין אדם מקדיש דבר שאין גופו שלו. יעויין עוד שם ברדב”ז שכתב לבאר כי אין חילוק בין ילדים גדולים לילדים קטנים. אף על גב דקיי”ל בעלמא שבניו הקטנים הם קניינו של אדם, מ”מ אין האב יכול להחרימן שאין גופם קנוי לו כעבדים, וזוהי כוונת הרמב”ם שכתב שאין גופו שלו.
לפיכך אין שייך לדון כאן שיצטרך האב לשלם למוצא הילד כדין המשיב אבידה לבעליה. כדברים אלו כתב גם בספר חשוקי חמד על מסכת סנהדרין דף פ”ו.
אולם למרות שאין הילד ממון הוריו, מכל מקום מאחר ועל ההורים מוטלת הדאגה לכל צרכי הילד. מאחר ובלא ספק נהנו ההורים ממעשה הצלת בנם והשבת בנם לידיהם, יש לדמות הדבר למציל את חבירו מבית האסורים, שעל כגון זה כתב הרמ”א בחו”מ סימן רס”ד סעיף ד’ כי חייב הניצל לשלם למציל כפי אשר ‘נהנה’ ממעשה ההצלה.
לפיכך סכום כעין זה שהנך דורש שאיננו סכום גבוה ביחס להנאת ההורים במציאת ילדם הקטן שאבד והיה במצב סיכון מסויים, הולם הוא את דין ‘נהנה’ במקרה זה, ומוטל על האב לשלם לך מעיקר הדין את הסכום שדרשת.
