מקורות ונימוקים:
איסור הפסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש
איסור הפסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש ידוע, וכבר מבואר בדברי הגמרא במנחות דף ל”ו. תנא סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזר עליה מערכי המלחמה. ופירש רש”י שם, סח בין תפלה לתפלה ולא בירך על של ראש אלא סמך על ברכה ראשונה. וכתבו התוספות (שם ד”ה עבירה) מתוך פירושו משמע דאם סח ובירך שרי וליכא איסורא אלא אדרבה מצוה ושכר ברכה. ואין כן דעת כל הפוסקים אלא שבכל ענין אסור לדבר אפילו חוזר ומברך:
כן פסק השולחן ערוך להלכה אורח חיים סימן כ”ה סעיף ט’ בזה”ל:
אסור להפסיק בדיבור בין תפלה של יד לתפלה של ראש, ואם הפסיק, מברך על של ראש על מצות תפילין.
כמו כן גם למנהג האשכנזים המברכים ב’ ברכות ומברכים על התפילין של ראש על מצוות תפילין, אסור להפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, הואיל וברכת להניח פוטרת גם את תפילין של ראש, תדע לך, שהרי אם הפסיק בדיבור, לדעת האשכנזים מברך על תפילין של ראש ב’ ברכות גם להניח תפילין וגם על מצוות תפילין, כפי שפסק המשנה ברורה סימן כ”ה ס”ק ל”א.
לפיכך עולה השאלה האם מותר לנשק את התפילין של ראש קודם הנחתם ואין בכך חשש הפסק, שהרי מבואר במשנה ברורה ס”ק כ”ח שאסור להפסיק גם בדיבור של מצווה, והיינו משום דבעינן לכתחילה שיהיו סמוכין ותכופין זה לזה כדכתיב “והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך”, שתהא הויה אחת לשתיהן.
מנהג החכמים לנשק את התפילין בהנחתן ובחליצתן
הביא בית יוסף אורח חיים סימן כח לדברי רבי דוד אבודרהם (שחרית של חול עמ’ מח) שכתב בשם גאון שמנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן, וכן כתוב בספר ארחות חיים (הל’ תפילין סי’ יא).
כן הביא השולחן ערוך להלכה בסימן כ”ח סעיף ג’ בזה”ל: מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן.
לכאורה יש מקום להוכיח מכאן שנישוק התפילין של ראש הוא לאחר הנחת תפילין של יד, שהרי כתוב שהמנהג היה לנשק את התפילין בשעת הנחתן, והרי אין להוציא את התפילין של ראש מהתיק שלהם קודם הנחת תפילין של יד, כדי שלא להעביר על המצוות, וכפי המבואר בדברי השולחן ערוך או”ח סימן כ”ה סעיף י”א.
האם נישוק התפילין של ראש חשוב הפסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש
אכן בדברי הבן איש חי פרשת חיי שרה אות י’ מבואר בהדיא כי מנהג החכמים לנשקם גם בשעה שמניחם בתוך הכיס לחיבוב מצווה, וכן משמע מדברי הכף החיים שכתב בסימן כ”ח ס”ק י”ח במפורש שכוונת השולחן ערוך היא שהיו מנשקים את התפילין בשעה שמוציאים אותם מן הכיס ובשעה שמכניסים אותם לכיס.
ועיין עוד בדברי שו”ת יביע אומר חלק ה’ או”ח סימן ד’ שכתב להוכיח שאף לדבר מצווה אין להפסיק במעשה קודם להנחת התפילין, אולם לענ”ד אין דבריו אמורים אלא בדבר שמטבעו אינו קשור להנחת התפילין, אלא עוסק בדברים אחרים כמו לסדר את השרוול לאחר הנחת התפילין וכדו’, שעל זה שייך לומר שהוא הפסק הואיל והוא מעשה שמטבעו אינו קשור להנחת התפילין ומהווה שיהוי, משא”כ נישוק התפילין שהוא תוך כדי פעולת ההנחה וקשור לחיבוב המצווה, אין בו שום אלמנט של הפסק או שיהוי. תדע לך שהרי כבר כתב מרן זצ”ל בספרו חזון עובדיה שמותר לרמז לעני שימתין לו שיתן לו צדקה לאחר הנחת התפילין של ראש, ואין בזה חשש הפסק.
וכך הוא מנהג אבותינו ורבותינו שמנשקים התפילין של ראש בשעת הוצאתם מן הכיס, ומביטים בשי”ן שעל הבית של שמאל ושל ימין, ורק לאחר מכן מניחים אותו על הראש, ואין בזה חשש הפסק.
בכל מקרה לעניין הברכה הדבר פשוט שאין צד לברך אם הפסיק בנישוק התפילין של ראש קודם הנחתן, וכפי שכתב שם בשו”ת יביע אומר חלק ה’ סימן ד’ שגם אם הפסיק באיזה מעשה שאינו מעניין התפילין, בין אם הוא לצורך מצווה בין אם הוא לצורך חול, כל שלא הפסיק בדיבור ממש א”צ לחזור ולברך על תפלין של ראש.
להשלמת העניין אציין בזה כי אמנם יש שכתבו להחמיר שלא לנשק את התפילין של ראש קודם הנחתן, כפי שכתב בספרק מצות תפילין להשל”ה עמוד קכ”ו בשם רבו, שלא לנשק את התפילין של ראש קודם הנחתם כדי למעט בהפסק. ועיין עוד בזה בספר תפילה למשה הלכות תפילין פרק ד’ הערה מ”ט שכתב להוכיח בדין זה על פי מנהג הגר”א בספר מעשה רב אות ל”ט שלא לנשק את הציצית בקריאת שמע משום חשש הפסק, ויש לחלק.
אכן כבר כתב בשו”ת אגרות משה חלק ד’ סימן י’ שהדעת נוטה שאין בזה משום שיהוי והפסק, בזה”ל:
ראיתי לחכם אחד שהביא ראי’ מכריכת רצועת תפילין של יד שלא הוי הפסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, שגם הנשיקה הואיל ומצוה שוב לא הוי הפסק בין תפילין ש”י לש”ר. והנה מהכריכות ראיה להיפוך דהא הטור כתב בסימן כ”ה בשם הרא”ש דיניח של ראש קודם שיכרוך סביב זרועו מטעם שהכריכה אינה מן המצוה, ופסק כן השו”ע בסעיף י”א, אף המג”א ס”ק י”ח כתב שהאר”י כרך קודם שהניח של ראש משום שסובר דהכריכה מצוה היא, ופירש במחצית השקל דלהרא”ש אינה ממצות הנחת תפילין דכן איתא בב”י בטעמו, והאר”י סובר דהכריכה היא ממצות הנחת תפילין, וא”כ נשיקה שודאי אינה ממצות הנחת תפילין לכו”ע אפשר הוא הפסק, אך מסברא נוטה שאינה הפסק כיון שאין בזה ענין שיהוי כלל.
