חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב מאיר פנחסי - ברכת אברהם משיב כהלכה

ארץ השואל: ישראל

שאלה:

שבת שחל ט’ באב (נדחה) להיות בתוכה, האם מותר ליקח טבליות “קלי צום” לצורך הקלת הצום, וכן טיפות למניעת בחילות והקאות ומשככי כאבים?

 

 

תשובה:

מותר ליטול בשבת כדורי “קלי צום”, משככי כאבים, וכן טיפות ושאר דברים המונעים כאבי ראש ושאר תופעות לוואי בצום, ואין בכך חשש איסור רפואה או הכנה.

 

 

יש לדון בזה מתרתי א. רפואה בשבת. ב. מכין משבת לחול.

 

א). והנה מצד רפואה בשבת פשוט בעיני דאין לחוש כלל, היות ודברים אלו אינם בגדר תרופות ואין בזה שום רפואה, וגם אינם מאכל חולים, ולא דמי למה שדנו הפוסקים בדין לקיחת ויטמינים בשבת,  דהתם טעם האוסרים ע”פ מ”ש המג”א (סי’ שכח ס”ק מג) דכל שבא לחזק מזגו, הוי בכלל רפואה, וע”ש בפמ”ג ובמ”ב (שם ס”ק קכ, וס”ק קל) גבי שפשוף שעושים ליגעי כח, להשיב כחן ולבטל מהם עייפותם, אבל בנד”ד אינו מחזק כלל את מערכות הגוף, רק נותן לאדם תחושת שובע ומאט את פירוק תהליך העיכול וכן מספיג היטב את הנוזלים שבגוף, וע”כ נדון כאכילת מאכל בצורת גלולה. ודמי למ”ש השו”ע (סי’ שכח סעי’ לז) דכל אוכלים ומשקין שהם מאכל בריאים מותר לאכלן ולשתותן, אע”פ שהם קשים לקצת בריאים ומוכחא מילתא דלרפואה עבידי, אפ”ה שרי. וגם אותם טיפות העשויות למניעת בחילות והקאות בצום וכן שאר תופעות לוואי, הואיל והנוטלים אותם בריאים הם, אלא שלוקחים מהם בכדי למנוע מהם מיחושים לאחר זמן, לא גזרו בזה משום שחיקת סממנים. וע”ע בספר שולחן שלמה – אויערבאך ח”ג (עמוד ע’ הערה ד’).

ועפי”ז נראה דגם אותם הרגילים ליקח קודם התענית משככי כאבים (מכל סוג שהוא) למניעת כאבי ראש בתענית, אע”פ שבמקום מיחוש אסור לקחתן, מ”מ יכולים לנטלם בשבת זו כדי למנוע מיחושים בתענית, ע”פ מה שנתבאר בשו”ע (שם) דאם אין לו שום מיחוש, מותר ליקח תרופת חולים. ולא מבעיא לדעת הבית יוסף שכתב, דלאו דווקא לרעבו, אלא אף למג”א (ס”ק מג), (וע”ש במחצית השקל), והיינו מהטעם שנתב”ל, דכל שהתרופה אינה מחזקת מזגו עתה אלא מונעת חולי, לא גזרו בכה”ג דלמא אתי לידי שחיקת סממנים, משום שאינו בהול, ואע”פ שיש בתרופה זו כח המרפא.

 

ב). פש גבן לברורי, האם מותר ליקח דברים אלו משום איסור מכין משבת ליום חול, דהא כעת בשבת אין לו בהם כל צורך וכל מטרתו היא רק לצורך התענית, משום שאין איסור מכין אלא בדברים שאפשר לעשותם קודם השבת או אחר השבת, אבל בדברים שאי אפשר לעשותם אלא בשבת, שרי אפילו אם אין לו בהם כל שימוש ותועלת בשבת עצמה וכל מעשיו הם לצורך החול, וטעם הדבר, דמה שאסרו רבנן הכנה משבת לחול הוא מאחר ולוקח את זמן השבת ומשתמש בו לצורך חול הוי זלזול בכבוד השבת דמראה דאין השבת חשובה בעיניו ע”י שמרוויח את זמן החול על חשבון השבת, אולם באופן שאין לו פנאי אחר, ליכא זילותא בכבוד השבת ובכה”ג לא גזרו חז”ל. וכ”כ יסוד זה בשו”ת מהרש”ג ח”א (סימן סא), דשרי להכין משבת לחול כל היכא שאינו יכול להכין בלילה, וע”ש שהביא כמה ראיות ברורות לדבר. (ואע”פ דאיהו קאי במקום פסידא, מ”מ סברת התירו אינו משום פסידא, אלא דכל שאין לו אפשרות אחרת לעשות הפעולה תו לא מיקרי מכין ולא גזרו בזה חז”ל כיון שעיקר איסור הכנה הוא משום זלזול, וכל טירחה שלא לצורך שבת בכלל איסור זה. אבל כל שאין באפשרותו להעשות רק עתה, אין בזה מכין. וכן מוכח ממה שהביאו האחרונים היתר המהרש”ג לענין הוצאת חלות מהמקפיא לצורך מוצ”ש, ואף שהתם אינו במקום הפסד, אלא כל שיש לו סיבה, הן צורך מצווה והן צורך ממשי, מותר).

וע”ע בס’ ערוך השולחן (סי’ תרסז ס”ב) שכתב לפרש דמה שהתיר המג”א (שם) והמשנה ברורה (סק”ו) להוריד השולחן מהסוכה לבית ביו”ט, (בתנאי שלא יסדרן) אע”ג דהוי מכין משבת ליו”ט, היינו טעמא כיון דאי אפשר להביאם בלילה. ועי’ עוד בשו”ת מחזה אליהו (סימן סד) שהאריך ג”כ ביסוד זה לקולא. וכן הסתמך על דבריהם בספר חזון עובדיה שבת ח”ב (עמ’ תמז) להתיר להוציא חלות מהמקפיא בשבת שחל בערב יו”ט, ושאין בזה משם הכנה, דחשיב כא”א לעשותן בערב. וכ”כ להסתמך ע”ד המהרש”ג בספר שש”כ (פי”ב סעיף ב’), ועפי”ז התיר לשטוף כלים שאין לו בהם עוד צורך לשבת, אם כוונתו כדי שלא יתקלקלו, או כדי שלא יימשכו אליהם חרקים. ועי’ בספר שלחן שלמה – אויערבאך ח”א (סי’ רצ ס”ק י’).

ולכאו’ היה עוד מקום להביא ראיה ליסוד הנ”ל, ממה שהתירו בגמ’ שבת (קיד:) לקנב את הירק ולהכינו ביום הכיפורים לצורך הלילה, ואע”ג שטורח בהכנה, מ”מ כיון שאי אפשר לעשותן מבערב, התירו. וע”ע בטור (סי’ תריא) והכא נמי כיוצ”ב. ויש לדחות דשאני התם מה שהתירו לעשות כן היינו כדי שלא ירבה עוד בעינוי וצער שלא לצורך, ואפילו איסור מוקצה התירו לקצת דעות שם, אבל הכא אדרבה בעינן שיצטער וזה מהותו של יום.

 

ג). עוד נראה לי לומר, דלא שייך איסור הכנה בכהאי גוונא, כיון שאנו דנים על הכנת גופו וכבר גופו חשיב מוכן ועומד דיכול להתענות גם מבלי נטילת חיזוקים אלו, אלא שיש בהם כדי סיוע יותר להקל מעליו הצום, ולא מצינו איסור מכין משבת לחול, אלא בדבר שבעשייתו גורם הכנה ולולי פעולתו לא יהיה הדבר קיים, אבל כששומר על מצב קיים כבנד”ד שגורם לשמור על תחושת שבעו וכוחותיו שלא ידלדלו, לא מצינו איסור הכנה בכהאי גוונא, דומיא דמה שכתב המג”א (סי’ שכא סק”ז) לחלק בין הדחת הבשר מהדם שעליו לבין השקיית התלוש בשבת דשרי, לפי שכל ששומר על מצבו ואינו מתקנו, אין בזה משום מתקן. והכא נמי י”ל דאין בזה משום איסור מכין. וע”ע בשו”ת נודע ביהודה (תנינא סי’ צב) מש”כ ע”ד המג”א הנז’. וכיוצ”ב התיר בשו”ת מנחת שלמה ח”ב (סי’ לב או’ יב) לטבול ולטהר עצמו בשבת לצורך הרגל החל במוצ”ש ושאין בזה משום הכנה, והיינו משום שרק מוסיף ע”ע טהרה.

 

ד). עוד יש לצרף סברא דלית בכהאי גוונא משום מכין, דדמי למ”ש השו”ע (סי’ שכא סעיף יא) שמותר להשקות את התלוש כדי שלא יכמוש. וצ”ע דאמאי אין בזה משום מכין, וע”כ דכל  שראוי לאכלו ביומיה, אין בזה משום הכנה, וכ”כ המג”א (סי’ שכא סק”ז). וכ”כ הגר”ז (סי’ שכא סעי’ ו’). ולפי”ז כל שיש תועלת בהכנה כבר ביום השבת אפילו שכוונתו גם לצורך ימות החול, מותר. והכי מוכח גבי מה שהתירו הפוסקים לסדר הבית בשבת, אם רצונו שיהיה מסודר גם בשבת וכמ”ש המג”א (סי’ שב סק”ו), והמ”ב (ס”ק יט). והכא נמי בלקיחת טבליות אלו, יש לו תועלת גופנית כבר בשבת, ובפרט אחר שראיתי ברכיבים של הטבליות הללו דכלול בתוכם ויטמינים למיניהם, וא”כ יש לו תועלת גופנית כבר בשבת, וכשם שמותר לאכול ולשתות בשבת זו מיני מאכלים ומשקין, המועילים לחיזוק והרוויה ונותנים תחושת שובע לזמן ממושך, אע”ג שעיקר מחשבת דעתו לצורך התענית.

 

ה). אלא דמ”מ אין לפרש בפיו שלוקח טבליות לצורך התענית, וכמ”ש השו”ע (סימן תטז סעיף ב’) דמהלך אדם בשבת בבין השמשות וחושב בליבו שיקנה שם שביתה, ולא יאמר בפיו שכוונתו כדי לקנות שם שביתה משום שאסור להכין משבת ליו”ט, ע”ש. וכ”כ המג”א והמ”ב (סי’ רצ סק”ד) דאע”ג דמותר לישון בשבת כדי שיהיה לו כח להיות ער במוצ”ש, מ”מ אין לפרש כן בפיו, ואף לדבר מצווה אסור לומר בפיו וכמ”ש בספר חסידים הובא בשע”ת (סי’ רצ), וכ”כ המחזיק ברכה (סי’ תרסז). ומ”ש בזה בשו”ת אור לציון ח”ג (עמ’ קצה), צ”ע.

 

 

ו). ובעצם לקיחת כדורים אלו, האם יש לאסור משום שמיקל מעליו את הצום, ראה מה שהאריך הרחיב בזה בשו”ת יבי”א ח”ט (או”ח סי’ נד), והעלה בכוחא דהיתרא למצטערים ואפילו ביוהכ”פ. וכ”כ בשו”ת ציץ אליעזר ח”ז (סי’ לב).

 

 

 

 

שאלה: שבת שחל ט’ באב (נדחה) להיות בתוכה, האם מותר ליקח טבליות “קלי צום” לצורך הקלת הצום, וכן טיפות למניעת בחילות והקאות ומשככי כאבים?

 

 

תשובה: מותר ליטול בשבת כדורי “קלי צום”, משככי כאבים, וכן טיפות ושאר דברים המונעים כאבי ראש ושאר תופעות לוואי בצום, ואין בכך חשש איסור רפואה או הכנה.

 

 

יש לדון בזה מתרתי א. רפואה בשבת. ב. מכין משבת לחול.

 

א). והנה מצד רפואה בשבת פשוט בעיני דאין לחוש כלל, היות ודברים אלו אינם בגדר תרופות ואין בזה שום רפואה, וגם אינם מאכל חולים, ולא דמי למה שדנו הפוסקים בדין לקיחת ויטמינים בשבת,  דהתם טעם האוסרים ע”פ מ”ש המג”א (סי’ שכח ס”ק מג) דכל שבא לחזק מזגו, הוי בכלל רפואה, וע”ש בפמ”ג ובמ”ב (שם ס”ק קכ, וס”ק קל) גבי שפשוף שעושים ליגעי כח, להשיב כחן ולבטל מהם עייפותם, אבל בנד”ד אינו מחזק כלל את מערכות הגוף, רק נותן לאדם תחושת שובע ומאט את פירוק תהליך העיכול וכן מספיג היטב את הנוזלים שבגוף, וע”כ נדון כאכילת מאכל בצורת גלולה. ודמי למ”ש השו”ע (סי’ שכח סעי’ לז) דכל אוכלים ומשקין שהם מאכל בריאים מותר לאכלן ולשתותן, אע”פ שהם קשים לקצת בריאים ומוכחא מילתא דלרפואה עבידי, אפ”ה שרי. וגם אותם טיפות העשויות למניעת בחילות והקאות בצום וכן שאר תופעות לוואי, הואיל והנוטלים אותם בריאים הם, אלא שלוקחים מהם בכדי למנוע מהם מיחושים לאחר זמן, לא גזרו בזה משום שחיקת סממנים. וע”ע בספר שולחן שלמה – אויערבאך ח”ג (עמוד ע’ הערה ד’).

ועפי”ז נראה דגם אותם הרגילים ליקח קודם התענית משככי כאבים (מכל סוג שהוא) למניעת כאבי ראש בתענית, אע”פ שבמקום מיחוש אסור לקחתן, מ”מ יכולים לנטלם בשבת זו כדי למנוע מיחושים בתענית, ע”פ מה שנתבאר בשו”ע (שם) דאם אין לו שום מיחוש, מותר ליקח תרופת חולים. ולא מבעיא לדעת הבית יוסף שכתב, דלאו דווקא לרעבו, אלא אף למג”א (ס”ק מג), (וע”ש במחצית השקל), והיינו מהטעם שנתב”ל, דכל שהתרופה אינה מחזקת מזגו עתה אלא מונעת חולי, לא גזרו בכה”ג דלמא אתי לידי שחיקת סממנים, משום שאינו בהול, ואע”פ שיש בתרופה זו כח המרפא.

 

ב). פש גבן לברורי, האם מותר ליקח דברים אלו משום איסור מכין משבת ליום חול, דהא כעת בשבת אין לו בהם כל צורך וכל מטרתו היא רק לצורך התענית, משום שאין איסור מכין אלא בדברים שאפשר לעשותם קודם השבת או אחר השבת, אבל בדברים שאי אפשר לעשותם אלא בשבת, שרי אפילו אם אין לו בהם כל שימוש ותועלת בשבת עצמה וכל מעשיו הם לצורך החול, וטעם הדבר, דמה שאסרו רבנן הכנה משבת לחול הוא מאחר ולוקח את זמן השבת ומשתמש בו לצורך חול הוי זלזול בכבוד השבת דמראה דאין השבת חשובה בעיניו ע”י שמרוויח את זמן החול על חשבון השבת, אולם באופן שאין לו פנאי אחר, ליכא זילותא בכבוד השבת ובכה”ג לא גזרו חז”ל. וכ”כ יסוד זה בשו”ת מהרש”ג ח”א (סימן סא), דשרי להכין משבת לחול כל היכא שאינו יכול להכין בלילה, וע”ש שהביא כמה ראיות ברורות לדבר. (ואע”פ דאיהו קאי במקום פסידא, מ”מ סברת התירו אינו משום פסידא, אלא דכל שאין לו אפשרות אחרת לעשות הפעולה תו לא מיקרי מכין ולא גזרו בזה חז”ל כיון שעיקר איסור הכנה הוא משום זלזול, וכל טירחה שלא לצורך שבת בכלל איסור זה. אבל כל שאין באפשרותו להעשות רק עתה, אין בזה מכין. וכן מוכח ממה שהביאו האחרונים היתר המהרש”ג לענין הוצאת חלות מהמקפיא לצורך מוצ”ש, ואף שהתם אינו במקום הפסד, אלא כל שיש לו סיבה, הן צורך מצווה והן צורך ממשי, מותר).

וע”ע בס’ ערוך השולחן (סי’ תרסז ס”ב) שכתב לפרש דמה שהתיר המג”א (שם) והמשנה ברורה (סק”ו) להוריד השולחן מהסוכה לבית ביו”ט, (בתנאי שלא יסדרן) אע”ג דהוי מכין משבת ליו”ט, היינו טעמא כיון דאי אפשר להביאם בלילה. ועי’ עוד בשו”ת מחזה אליהו (סימן סד) שהאריך ג”כ ביסוד זה לקולא. וכן הסתמך על דבריהם בספר חזון עובדיה שבת ח”ב (עמ’ תמז) להתיר להוציא חלות מהמקפיא בשבת שחל בערב יו”ט, ושאין בזה משם הכנה, דחשיב כא”א לעשותן בערב. וכ”כ להסתמך ע”ד המהרש”ג בספר שש”כ (פי”ב סעיף ב’), ועפי”ז התיר לשטוף כלים שאין לו בהם עוד צורך לשבת, אם כוונתו כדי שלא יתקלקלו, או כדי שלא יימשכו אליהם חרקים. ועי’ בספר שלחן שלמה – אויערבאך ח”א (סי’ רצ ס”ק י’).

ולכאו’ היה עוד מקום להביא ראיה ליסוד הנ”ל, ממה שהתירו בגמ’ שבת (קיד:) לקנב את הירק ולהכינו ביום הכיפורים לצורך הלילה, ואע”ג שטורח בהכנה, מ”מ כיון שאי אפשר לעשותן מבערב, התירו. וע”ע בטור (סי’ תריא) והכא נמי כיוצ”ב. ויש לדחות דשאני התם מה שהתירו לעשות כן היינו כדי שלא ירבה עוד בעינוי וצער שלא לצורך, ואפילו איסור מוקצה התירו לקצת דעות שם, אבל הכא אדרבה בעינן שיצטער וזה מהותו של יום.

 

ג). עוד נראה לי לומר, דלא שייך איסור הכנה בכהאי גוונא, כיון שאנו דנים על הכנת גופו וכבר גופו חשיב מוכן ועומד דיכול להתענות גם מבלי נטילת חיזוקים אלו, אלא שיש בהם כדי סיוע יותר להקל מעליו הצום, ולא מצינו איסור מכין משבת לחול, אלא בדבר שבעשייתו גורם הכנה ולולי פעולתו לא יהיה הדבר קיים, אבל כששומר על מצב קיים כבנד”ד שגורם לשמור על תחושת שבעו וכוחותיו שלא ידלדלו, לא מצינו איסור הכנה בכהאי גוונא, דומיא דמה שכתב המג”א (סי’ שכא סק”ז) לחלק בין הדחת הבשר מהדם שעליו לבין השקיית התלוש בשבת דשרי, לפי שכל ששומר על מצבו ואינו מתקנו, אין בזה משום מתקן. והכא נמי י”ל דאין בזה משום איסור מכין. וע”ע בשו”ת נודע ביהודה (תנינא סי’ צב) מש”כ ע”ד המג”א הנז’. וכיוצ”ב התיר בשו”ת מנחת שלמה ח”ב (סי’ לב או’ יב) לטבול ולטהר עצמו בשבת לצורך הרגל החל במוצ”ש ושאין בזה משום הכנה, והיינו משום שרק מוסיף ע”ע טהרה.

 

ד). עוד יש לצרף סברא דלית בכהאי גוונא משום מכין, דדמי למ”ש השו”ע (סי’ שכא סעיף יא) שמותר להשקות את התלוש כדי שלא יכמוש. וצ”ע דאמאי אין בזה משום מכין, וע”כ דכל  שראוי לאכלו ביומיה, אין בזה משום הכנה, וכ”כ המג”א (סי’ שכא סק”ז). וכ”כ הגר”ז (סי’ שכא סעי’ ו’). ולפי”ז כל שיש תועלת בהכנה כבר ביום השבת אפילו שכוונתו גם לצורך ימות החול, מותר. והכי מוכח גבי מה שהתירו הפוסקים לסדר הבית בשבת, אם רצונו שיהיה מסודר גם בשבת וכמ”ש המג”א (סי’ שב סק”ו), והמ”ב (ס”ק יט). והכא נמי בלקיחת טבליות אלו, יש לו תועלת גופנית כבר בשבת, ובפרט אחר שראיתי ברכיבים של הטבליות הללו דכלול בתוכם ויטמינים למיניהם, וא”כ יש לו תועלת גופנית כבר בשבת, וכשם שמותר לאכול ולשתות בשבת זו מיני מאכלים ומשקין, המועילים לחיזוק והרוויה ונותנים תחושת שובע לזמן ממושך, אע”ג שעיקר מחשבת דעתו לצורך התענית.

 

ה). אלא דמ”מ אין לפרש בפיו שלוקח טבליות לצורך התענית, וכמ”ש השו”ע (סימן תטז סעיף ב’) דמהלך אדם בשבת בבין השמשות וחושב בליבו שיקנה שם שביתה, ולא יאמר בפיו שכוונתו כדי לקנות שם שביתה משום שאסור להכין משבת ליו”ט, ע”ש. וכ”כ המג”א והמ”ב (סי’ רצ סק”ד) דאע”ג דמותר לישון בשבת כדי שיהיה לו כח להיות ער במוצ”ש, מ”מ אין לפרש כן בפיו, ואף לדבר מצווה אסור לומר בפיו וכמ”ש בספר חסידים הובא בשע”ת (סי’ רצ), וכ”כ המחזיק ברכה (סי’ תרסז). ומ”ש בזה בשו”ת אור לציון ח”ג (עמ’ קצה), צ”ע.

 

 

ו). ובעצם לקיחת כדורים אלו, האם יש לאסור משום שמיקל מעליו את הצום, ראה מה שהאריך הרחיב בזה בשו”ת יבי”א ח”ט (או”ח סי’ נד), והעלה בכוחא דהיתרא למצטערים ואפילו ביוהכ”פ. וכ”כ בשו”ת ציץ אליעזר ח”ז (סי’ לב).

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

אדם עומד ליד הים
הרה"ג דוד אוחיון

האם אוכל לא כשר גורם למחלת נפש

מקורות ונימוקים: בפרשת מאכלות אסורות ויקרא י”א מ”ג כתבה התורה, אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם בְּכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֑ץ וְלֹ֤א תִֽטַּמְּאוּ֙ בָּהֶ֔ם וְנִטְמֵתֶ֖ם בָּֽם. ובגמרא

לתוכן המלא »

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש