מקורות ונימוקים:
א). אע”ג שביום טוב מותר לאבלים לשמוע כלי נגינה ומוזיקה בכל ימי חול המועד וכן ובפורים, ומטעם דלא אתי אבלות דיחיד ודחי שמחה דרבים, דומיא למאי דאיתא בגמ’ (מו”ק יד:) דאתי עשה דרבים ‘דושמחת בחגך’, ודחי אבלות דיחיד אף ביום הראשון שהוא דאו’, ולכן האבל לא נוהג אבלות כשנפטר לו אחד משבעת הקרובים בחג וכמו שפסק השו”ע (או”ח סי’ תקמח, ויו”ד סי’ שצט). וכן מבואר בשו”ע (סימן תרצו סעיף ו’) דהאבל אפילו תוך שבעה חייב במשלוח מנות וכן בכל מצוות הפורים כולל משתה ושמחה, והטעם כיון שחלק ממצות היום הוא גם משתה ושמחה, “דימי שמחה ומשתה” כתיב, א”כ חייב גם בשמחה ובשתיית יין. ואפילו אונן שאסור בבשר ויין, כתב השו”ע (שם סעי’ ז’) דמותר בבשר ויין, דלא אתי עשה דיחיד דאבלות, ודחי עשה דרבים דאורייתא דלשמוח בפורים דברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה ע”כ. וכן העלה הרב זקן אהרן – הלוי (סימן ריג) לענין ניגון בכלי נגינה בימים טובים, ומרן החיד”א בשו”ת חיים שאל ח”א (סי’ כא) כתב להתיר על פי דבריו, להביא לברית מילה כלי זמר, למרות שאם התינוק אבלה תוך י”ב חודש, וסיים, שנראה להתיר בפשיטות כיון שהוא יו”ט שלה שזכתה להקריב מפרי בטנה למולות. וגם הרב עיקרי הד”ט (או”ח סימן לו), והכה”ח (סי’ תרצו ס”ק כח) הביאו דברי הרב זקן אהרן להתיר.
וכ”כ לדינא אחרוני הזמן, ראה בספר גשר החיים (פכ”ג ג’,ז’) שסתם להתיר לאבל להשתתף בשמחת בית השואבה, אלא שיש להימנע מלרקוד שם. וכן כתב להתיר הגרש”ז אויערבאך זצ”ל בספר הליכו”ש מועדים (פי”ב ארחות הלכה הע’ 12), וכן פסק הגרי”ש אלישיב זצ”ל בספר אשרי האיש (פורים עמ’ שיז) להתיר לאבל תוך ל’ על אביו ואמו להשתתף במסיבת פורים הנערכת עם כלי זמר. וע”ע בחזו”ע – פורים (עמוד קפ). וכן התיר בשו”ת קול אליהו – תופיק ח”ב (חיו”ד סי’ י’) לאבל תוך י”ב חודש להשתתף בשמחת בית השואבה הנערכת עם מוזיקה, וסמך ע”ד הרב זקן אהרן. וכן פסק בשו”ת דברי דוד – טהרני ח”ה (סי’ צו), וכן מובא בספר נטעי גבריאל (פרק ל או ב’) דאבל בתוך י”ב לאו”א מותר להשתתף בשמחת בית השואבה גם אם משמיעים שם כלי זמר. וכבר הארכתי בראיות להתיר בשו”ת תורת מאיר ח”א (או”ח סי’ ל’).
ב). אולם לענין שמיעת כלי נגינה לאבלים ביום ל”ג בעומר חמיר טפי, ואע”ג שנהגו לשמוח ולשמוע כלי נגינה ביום ל”ג בעומר לכבודו של התנא רשב”י, או למ”ד שפסקו מלמות ביום זה וכמבואר ברמ”א (סי’ תצג), וכן אין אומרים תחנון ביום זה, מ”מ אין זה בכלל “יום טוב”, שהרי אין אנו מצווים בשמחה ביום הזה. ואע”ג שאין לנהוג אבלות ביום זה, וכמ”ש הרב כף החיים (שם) במעשה עם אותו חכם שאמר נחם ביום ל”ג בעומר וגערו בו יעו”ש. יש לחלק בין מעשה אבלות או דברים המביאים לידי כך, לבין מניעה משמחה, וברור.
ג). ואע”ג שלפי דעת מרן השו”ע יש לנהוג מנהגי אבלות עד ל”ד בבוקר, ובכלל מנהגי האבלות הוא שירים וריקודים וכנז’ במג”א (ס’ תצג ס”ק א’), ואפ”ה נהגו העולם בכל אתר ואתר לשמוע ביום ל”ג בעומר כלי נגינה בשירים וריקודים אפילו בני ספרד, ועי’ בשו”ת מעין אומר ח”ג (פ”ג סי’ יב). ולפי”ז לכאו’ נתיר גם באבלות קרובה. אולם החילוק ברור, דבאבלות ישנה קיל טפי לפי שמעיקר הדין לא הוזכר בשו”ע איסור זה של ריקודים ומחולות בימי הספירה, אלא תספורת ונישואין, וכ”כ בשו”ת אור לציון ח”ג (פי”ז תשובה א’), ואע”ג שכבר נהגו מצד המנהג להחמיר ע”ע ולאסור גם דברים אלו, מ”מ בל”ג בעומר לא החמירו. וכ”כ בירחון יתר המאיר (אייר תשע”ב עמ’ 48) ששמע מפורש מפי קדשו של מרן הגרע”י זצ”ל, כי מותר לכתחילה לשמוע שירים גם לספרדים החל מל”ג בעומר. ונימק, דמאחר ומרן השו”ע לא הזכיר איסור שמיעת שירים בימים אלו, ורק איסור נישואין ותספורת על כן א”צ להחמיר. משא”כ באבלות קרובה שאסור מן הדין בשמחה ובשירים וריקודים, אין להקל.
ד). ומ”מ רשאים לצאת ולראות את הדלקת המדורות מבלי לשהות שם גם אם יש במקום שירים, לפי שעיקר כוונתם הוא בכדי לראות את מעשה ההדלקה ואינם מתכוונים לעצם הנאת שמיעת כלי הנגינה, ובכה”ג יש להתיר, וכפי שהארכתי בפרט זה במקום אחר. (לענין שמיעת מוסיקה תוך כדי עשיית ספורט).
ובצירוף דעת הרב זרע אמת ח”ב (סי’ קנז) שהעלה להתיר לאבל אחר ז’ להשתתף בשמחה שיש שם כלי נגינה, לפי שלא אסרו לאבל להיכנס לבית המשתה אלא כשאוכל ושותה שאין שמחה אלא באכילה ושתייה, אבל ללא אכילה ושתיה, יש להקל.
