מקורות ונימוקים:
כתב הרמב”ם הלכות שבת פרק כט הלכה ז’, כיצד הוא סדר הקידוש, לוקח כוס שהוא מחזיק רביעית או יתר ומדיחו מבפנים ושוטפו מבחוץ וממלאהו יין ואוחזו בימינו ומגביהו מן הקרקע טפח או יתר ולא יסייע בשמאל, ומברך על הגפן ואחר כך מקדש, ומנהג פשוט בכל ישראל לקרות בתחלה פרשת ויכלו ואחר כך מברך על היין ואחר כך מקדש ושותה מלוא לוגמיו ומשקה לכל בני חבורה, ע”כ.
מבואר בדברי הרמב”ם שכוס הקידוש צריכה להחזיק שיעור רביעית, והמקדש צריך לשתות ממנה מלוא לוגמיו שהוא שיעור רוב רביעית, ואח”כ משקה לכל המסובין.
כן הוא בדברי הגמרא בפסחים ק”ז. שאין צריך לשתות את כל הרביעית, וכן פסק השו”ע או”ח סימן רע”א סעיף י”ג בזה”ל, “צריך לשתות מכוס של קידוש כמלא לוגמיו, דהיינו כל שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו, והוא רובו של רביעית”.
יש לציין שבספר בן איש חי בהלכות שנה ראשונה בראשית הלכה כ”ג, כתב שלמרות שלכתחילה צריך שיטעום המקדש מלא לוגמיו, מצוה מן המובחר לשתות רביעית שלמה.
לעניין שתיית שאר המסובים את יין הקידוש, הוא לחיבוב מצווה, ולא נדרש לשתות רביעית או שיעור רוב רביעית. אכן חשוב לשים לב שלא למזוג למסובין קודם לשתיית המקדש את יין הקידוש, כפי שכתב בשולחן ערוך הרב על סימן רצ”ו, שבשפיכת יין מכוס הקידוש לפני שהמקדש שותה, יש חשש הפסק בין הברכה לשתייה.
