מקורות ונימוקים:
מעמדו של ולד הנולד מאב גוי ואם יהודייה
מתני’ קידושין ס”ו: כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר. כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום. כל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה על אחרים קידושין הולד ממזר. כל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמותה ואיזה זה זה ולד שפחה ונכרית ע”כ.
בדברי המשנה בסיפא מבואר, כי גוי הבא על בת ישראל וילדה, כיון שאין לגוי קידושין בבת ישראל כלל, הוולד מקבל את מעמד האם.
מקור הדין מבואר בדברי הגמרא שם ס”ח: שדורשים את הפסוק בדברים כ”א ט”ו ‘כי תהיין לאיש וגו’ וילדו לו’, כל היכא דקרינן ביה ‘כי תהיינה’ [כלומר ששייך ביניהם קידושין] קרינן ביה וילדו לו, וכל היכא דלא קרינן ביה ‘כי תהיינה’ [הואיל ואין ביניהם קידושין] לא קרינן ביה וילדו לו. כלומר דכיון שאין דין ייחוס המייחס את הוולד לאב, ממילא מתייחס הוולד אחר אמו, כוולד במעי בהמה, כדברי הגמרא בקידושין ס”ט. סוף פרק עשרה יוחסין.
סיבת קביעת מעמד הוולד כמעמד האם בכל מקום בו אין הוולד מתייחס אחר אביו
אמנם יש להתבונן מדוע הוולד מתייחס אחר האם, הרי קיימ”ל ש’משפחת האם אינה משפחה’, אם כן אף לאחר שאנו דורשים שאין אנו קוראים ‘וילדו לו’ הואיל ואין ביניהם הוויה וקידושין, אכתי יש להקשות מדוע הוולד מתייחס אחר האם ומקבל את מעמדה.
ביאור עניין זה נעוץ בהבנת החילוק המהותי, בין מעמד הלכתי הנובע מדין ייחוס לבין מעמד הלכתי שאיננו בסיבת ייחוס. כאשר ייחוס הוא כמשמעותו הלשוני התייחסות והשתייכות, ייחוס שייך בכל מקום בו רצוננו לדעת למי משוייך הוולד לאיזה משפחה או שבט. לשם המחשה יהודי הינו יהודי לא בגלל שמיוחס הוא לאביו או לאמו, גוי הינו גוי לא בגלל שמיוחס הוא לאביו או לאמו. יהודי הוא יהודי בגלל שהתורה קובעת כי ילד שנולד לאם המוגדרת יהודיה מבחינה הלכתית, מציאותו היא שהינו מוגדר כיהודי על פי ההלכה. כמו כן גוי הוא גוי בגלל שהמציאות היא שנולד לאב ואם גויים מבחינה הלכתית, והתורה רואה בכך סיבה לקביעת דינו ההלכתי כגוי. בדומה לכך שבהמה היא בהמה בגלל שהיא בהמה, זאת ללא צורך בייחוס כל שהוא.
ייחוס מהותו לשייך אדם יהודי או לחילופין גוי, לגזע מסויים, למשפחה, או לאומה מסויימת, בלא קשר לכך שהינו יהודי או גוי מצד עצם מציאותו ההלכתית. לפיכך מצינו לדיני ייחוס על מנת לייחס יהודי ככהן לוי או ישראל, ועל מנת לייחס גוי לאומה מסויימת בין אומות הגויים.
הראיה הברורה כי יהדות או גויות הינו עניין מציאותי ולא מושג ייחוסי, היא העובדה הפשוטה כי גוי יכול להפוך ליהודי בהליך גיור על פי דין התורה הקדושה. בעוד ללא ספק יהודי לא יכול להתייחס לשבט הכהונה או הלוויה גם אם מאוד ירצה ויסכים לעבור כל הליך לשם כך. יתר על כן מצינו כי כאשר הופך גוי ליהודי בהליך גירות נחשב הוא כקטן שנולד, עד כדי כך שיכול מעיקר דין התורה לישא את אמו אחר שתתגייר, משום שבהליך הגירות משתנה מציאותו ההלכתית לחלוטין, וכקטן שנולד דמי, משום שיהדות או גויות הוא מעמד דיני המגדיר את המצב המציאותי הלכתי של האדם, ואיננו עניין ייחוסי המייחס את האדם לאביו או לאמו.
משום כך מצינו כי גוי ועבד שבאו על בת ישראל הוולד הינו ישראל כשר, זאת למרות שמשפחת האם אינה משפחה, דמאחר וקביעת יהדות הוולד איננה עניין ייחוסי כאמור, לפיכך למרות שאין דין ייחוס לאם, מ”מ נקבע מעמד הוולד כמעמד האם, כוולד במעי בהמה כדברי הגמרא בקידושין ס”ט.
בת ישראל שהתעברה מגוי באמצעות הפריה מלאכותית האם בתה כשרה לכהונה
אמנם עלינו להתבונן, האם בת שנולדה מאם יהודיה שהתעברה מגוי באמצעות הפריה מלאכותית, או באמצעות תרומת זרע מגוי, האם תהא הבת פגומה לכהונה, כדין עכו”ם הבא על בת ישראל, או שמא מאחר ונולדה היא שלא בדרך ביאה אלא באמצעות הפריה מלאכותית יהא הדין שונה, ותהא מותרת לכהונה.
כאשר יסוד החקירה הנדרשת על מנת להכריע בשאלה זו, היא השאלה מהי הסיבה מחמתה כתב הרא”ש ופסק השולחן ערוך באבן העזר סימן ד’ סעיף ה’, כי עכו”ם שבא על בת ישראל וילדה הבת פגומה לכהונה. האם סיבת הפסול נעוץ בייחוס הבת לאביה הגוי בעל הזרע, או שמא הינו בסיבת המציאות שהבת נולדה ממעשה עבירה של ביאת עכו”ם על בת ישראל.
שהרי ככל שטעם הפסול לכהונה הוא בסיבת הייחוס לאב בעל הזרע, הרי שאין הבדל אם נולדה הבת בדרך ביאה או בדרך תרומת זרע או הפריה מלאכותי, מאחר וסיבת ייחוס הבת לאביה הגוי נובעת היא מעצם היות האב בעל הזרע גוי ללא קשר לדרך בו התעברה האם. אולם ככל שטעם הפסול לכהונה הוא בסיבת העבירה שבביאת עכו”ם על בת ישראל, הרי שמשתנה הדין כאשר נולדה הבת באמצעות הפריה מלאכותית, שהרי בכה”ג לא נולדה ממעשה עבירה, ומתבקש שתהא הבת כשרה לכהונה.
אציין כי בספר אוצר הפוסקים סימן ו’ ס”ק ל”ו, הביאו לדברי ספר האלף לך שלמה סימן ל”ה, שכתב להסתפק בנידון זה אם אשה שנתעברה מזרע גוי באמבטי נפסלה לכהונה, ועמד בצ”ע.
יש להוכיח כי בת ישראל שהתעברה מגוי שלא על ידי ביאת איסור בתה כשרה לכהונה
לאור האמור, כי פסול בת כהן שנולדה מעכו”ם באמצעות הפריה מלאכותית, תלוי ועומד בחקירת טעם הפסול כנ”ל. נראה להוכיח בפשיטות כי בת כהן שנולדה מזרע עכו”ם באמצעות הפריה מלאכותית כשרה לכהונה.
שהרי טעם הפגם לכהונה נתבאר בדברי הרא”ש ביבמות פרק ד’ סימן ל’, שהוא נלמד מאלמנה לכהן גדול שבנה פגום לכהונה למרות שאין איסורה שווה בכל אלא בכהן גדול, ק”ו לעכו”ם שבא על בת ישראל שאיסורו שווה בכל שהבת תהא פגומה לכהונה, כפי המבואר לק”ו זה בגמרא ביבמות מ”ה.
מבואר אם כן, כי יסוד הפגם לכהונה הוא משום שביאת העכו”ם בבת ישראל מעשה איסור הוא, שהרי ילפינן לפגם הבת בעכו”ם שבא על בת ישראל מק”ו דאלמנה לכהן גדול. והרי אלמנה לכהן גדול בנה פגום מכוח ביאת האיסור של הכהן גדול באלמנה, שעבר על דברי התורה “והוא אשה בבתוליה יקח אשה, אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח”. כפי שהתבאר בגמרא שם יבמות מ”ה. בזה”ל, מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת, הכא נמי כיון שנבעלה פסלה, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון מנין לעובד כוכבים ועבד הבא על הכהנת ועל הלויה ועל הישראלית שפסלוה שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה יצאו עובד כוכבים ועבד שאין להם אלמנות וגירושין בה, ע”כ. מבואר מדברי הגמרא שיסוד פגם הבת לכהונה באלמנה לכה”ג ובעכו”ם שבא על בת ישראל הוא, מעשה העבירה שבביאת האיסור, כדברי הגמרא ‘כיון שנבעלה פסלה’.
הואיל וכך בנידון בת ישראל שהתעברה מזרע גוי באמצעות הפריה מלאכותית או באמצעות הזרקת זרע גוי לרחמה, מאחר ואין בפעולה זו מעשה ביאה האסורה, ניתן להסיק, כי הבת לא תהיה פגומה לכהונה, אף לשיטת הרא”ש הסובר כי עכו”ם שבא על בת ישראל בתה פגומה לכהונה.
כדברים אלו העלו להלכה גדולי הפוסקים זצ”ל, האגרות משה חלק אבן העזר חלק א’ סימן י’, וכן בחלק ב’ סימן י”א, ובחלק ד’ סימן ל”ב אות ה’. כן כתב גם מרן היביע אומר בחלק י’ אבן העזר סימן י’, וכן כתב גם הגאון הגרש”ז אוייערבך בספרו מנחת שלמה סימן צ”ח.
לפיכך עולה בידינו כי אשה שהתעברה מזרע גוי וילדה, הוולד יהודי כמו אמו, ואם ילדה בת, מותרת היא אף להנשא לכהונה.
דין ‘הלך אחר הרוב’ – בתרומת זרע מבנק הזרע
לעניין מה שכתבנו כי הולכים אחר הרוב בלקיחת זרע מבנק הזרע, ואין בזה דין קבוע, שהוא כמחצה על מחצה. עיין בשו”ת יביע אומר חלק י’ אבן העזר סימן י’, שהוכיח כן בפשיטות, זה לשונו שם: הנה הדבר ידוע כי אלה התורמים את הזרע, הולכים אל המקום שהמנהל של האתר לוקח מהם זרע ונותן אותו לבדו במקום מסויים, ללא תערובת זרע של אנשים אחרים, לבלתי היות שם ערוב, ומכיון שהאשה הזאת שקבלה את הזרע היתה פנויה, כל לגבי דידה בין אם היה זרע של גוי בין אם היה זרע של ישראל, רובא דרובא הכל כשרים אצלה, ואף אם ישנם בעיר גם פסולי חיתון, אינם אלא מיעוטא דמיעוטא.
והנה גם משעה שהזרע נלקח מהתורם, הוא בחינת פירש, וכל דפריש מרובא פריש, וכשהאשה מקבלת הזרע היא מקבלת ממה שפירש, ואין לזה שייכות למה שאמרו בקידושין (עג א) שמא היא הלכה אצל הבועל והוה ליה קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי.
ולפ”ז כיון שהרוב כשרים אצלה, דקי”ל גוי הבא על בת ישראל הולד כשר, אין לולד דין שתוקי שאסור לבא בקהל ה’ מדרבנן, משום מעלה עשו ביוחסין, אלא סגי ליה בחד רובא להכשירו ולהתיר לו לבא בקהל, וכמ”ש הרב המגיד (פרק יח מהל’ איסורי ביאה הי”ג), שלא הצריכו תרי רובי אלא לגבי כהונה, אבל להתירו לבא בקהל לא החמירו כלל, שאילו היו מחמירים לאוסרו לבא בקהל לא היתה לו תקנה כלל.
