שאלה: אני צריך לקחת תרופה בשם ‘איזוטרטינואין’ ואין עליו תעודת כשרות, האם מותר לקחת אותו ?
תשובה: אם אין טעם בתרופה (כברוב התרופות), וקשה להשיגה בכשרות, יש להקל לקחת גם ללא כשרות.
מקורות: ע”פ המבואר בשו”ע (יו”ד סי’ קנה סעיף ג’) שבמקום סכנה מותר להתרפאות אפילו כדרך הנאתן, ושלא במקום סכנה, שלא כדרך הנאתן, מותר. ובנידו”ד שהוא ע”י בליעה והכדור אינו ראוי לאכילה מצד עצמו, חשיב אכילה שלא כדרך הנאתו, ומותר.
וראה עוד בארחות חיים הובא להלכה בשו”ע (יו”ד סי’ פד סעיף יז), דשרץ שרוף מותר לאוכלו משום רפואה, דעפרא בעלמא הוא. וצ”ע דהא השו”ע ס”ל כהרא”ש דאע”ג דעפר בעלמא הוא אם אוכלו אחשביה, וע”כ דאין כאן “היתר” של רפואה, אלא דכל שהוא צורך רפואה לא שייך למימר בזה דאיהו אחשיבה, דאנוס הוא לחוליו. וכ”כ בהגהות יד אברהם (שם), והכנפי יונה (יו”ד סי’ ק”ג ס”א), וכ”כ הרב ערך השולחן (סי’ תריב או’ ד’). וכן העלה סברא זו, בספר יד יהודה (סי’ קג פיה”א דס”ה ע”ב) דהאוכל אוכל שנפגם ונפסל לכלב, לרפואה לכו”ע מותר, כיון דל”ש אחשביה לאכילתו שהרי לצורך רפואה אכלו. וסיים, וכן נוהגים העולם ששותים שמן דגים טמאים, לרפואה אף חולה שאין בו סכנה, כיון שאינו ראוי לשתייה והוי שלא כדרך הנאתו. עכת”ד.
וכ”כ בשו”ת כתב סופר (חאו”ח סי’ קיא). וע”ע בשו”ת אגרות משה (או”ח ח”ב סי’ צב), להתיר לחולה אפילו אין בו סכנה, ליקח תרופות אפילו יש בהם חמץ ודאי, וכתב דל”ש בזה אחשביה, כיון דאף דברים מרים ומאוסים נוטלים לרפואה. ור”ל דאין הוכחה שהוא מחשיבו לאוכל, וכן התיר בשו”ת שבט הלוי חי”א (סי’ צג). ובפרט בנד”ד שהוא רק מוטל בספק כשרות, ובתערובת שהתבטלה ברוב.
