מקורות:
הנה בדעתו דעת עליון של ג”ע מרן רבינו עובדיה יוסף זלה”ה ישנם הרבה “שמועות” כביכול סותרות בענין אם לוותר על שידוך מחמת פאה. וכגון שמצד אחד הגאון הרב ראובן אלבז שליט”א העד העיד בנו שכמה וכמה פעמים שלח בחורים לשאול את מרן הגרע”י זצ”ל האם לוותר על שידוך כאשר המוצעת מתעקשת שרוצה פאה נכרית, והורה להם שלא מוותרים על שידוך טוב בשביל זה, וכן שמענו כמה פעמים גם במקרים שהשואל לא היה “מתחזק” וכדומה, וגם מר בריה דרבינ”א הראש”ל מוהרי”י שליט”א הטמין ברמ”ז בספרו ילקוט יוסף חופה וקידושין עמ’ רנ”ד שקיימת אפשרות לשמוע שידוך כזה לפי הענין. ומצד שני, ישנם שמועות שמרן הגרע”י זלה”ה הורה לא להסכים להצעת שידוך שמתעקש על חשיבת פאה, וכן אמר בשיעורו הקבוע במוצא”ש וכן פירסם תשובה קצרה בכתב ידו (והיא ל”ו נדפס”ה במעדני המלך ח”ב עמ’ רכ”ז ורמ”ב) שאין לגשת לשידוך שהחתן רוצה פאה נכרית, כי ממה נפשך או שהחתן הזה הוא עם הארץ או שהוא רשע עיי”ש.
ולענ”ד אין סתירה בין השמועות, כי הבודק היטב את כל השמועות יבחין בדבר ברור, שכל השמועות על ההיתר לגשת לשידוך כזה, הוא כאשר החתן הוא השואל מפני שרוצה מטפחת ואילו הכלה (המוצעת) היא זאת שרוצה פאה, ומאידך השמועות (וכן המכתב שבספר מעדני המלך) שאין להסכים לשידוך מיירי תמיד כאשר החתן הוא זה שרוצה פאה נכרית ואילו הכלה היא השואלת שחפצה לקיים את ההלכה ולחבוש מטפחת. ונימוק החילוק הוא ברור לפקצ”ד וכמוזכר בדברינו בפנים, שכיון שאיסור פריעת ראש הוא איסור על האשה (ואילו הגבר אינו מחוייב אלא בדין “הוכח תוכיח” בשפה רכה עד המקום שידו מגעת), ממילא אין כל היתר לאשה להסכים לשידוך שמכריח אותה לחבוש פאה (ומה שהוסיף מרן הגרע”י זלה”ה ברוח מבינתו לנמק את ההתנגדות מפני שהחתן הוא עם הארץ או רשע – נימוק זה אמר כדי שהדברים יתקבלו על לב הנערות כדי שייאותו לוותר על השידוך, וז”פ). ודו”ק היטב.
