מקורות
מתוך ספרי ללקוט שושנים חלק ו (הדברים נכתבו שם כחלק מנידון כללי האם שני שמות נחשבים כשם אחד חדש או שנחשבים כשם ועוד שם, ובין כל הסוגיות הקשורות לזה הבאנו גם סוגיא זו): אם לאחד מהצדדים יש רק שם אחד, ולצד השני יש ב’ שמות (ואפי’ הוסיפו שם על שמו לפני הנישואין, וקוראים בשם זה), אמנם ידועים דברי מרן החיד”א בשו”ת חיים שאל שבמציאות הרבה עשו כן ולא הועיל להם וכו’, מ”מ יש מקום לדייק מאמרות טהורות של ר”י החסיד גופיה בנוסח הצוואה שכתב “ואם נשאה, ישנה שם האחד, אולי יש תקוה” (ובכת”י מילאנו וכן בכת”י רוטשילד גורסין “אז יש תקוה”), דאע”ג דנקיט בידיה לשון בדיעבד (“אם נשאה”) ולשון “תקוה” בעלמא, י”ל דהכי פירושו דאם כבר נישאו אזי שינוי השם לא מועיל כולי האי וליכא אלא גדר “תקוה” לאחריתם, משא”כ אם משנים את השם מבעוד מועד לפני הנישואין אזי שפיר דמי אף לכתחילה. ואם כי ס”ח הזכיר רק “שינוי השם” ולא גילה דעתו הרחבה על “שני שמות” ו”הוספת שם”, איכא למימר דסגי בזה (וידוע נמי מה שיש לצרף בכל זה, שצוואות רבי יהודה החסיד היו רק לזרעו כו’).
ובכן שלמים וכן רבים מגדולי ההוראה זלה”ה נטו להקל היכא דיש לאחד מהם שני שמות או אם מוסיפים שם, וכאשר עיני כל תחזינה בשו”ת קנאת סופרים למהרש”ק בהשמטות לשיורי טהרה תשובה כו’, ובספרו שו”ת טוב טעם ודעת תליתאי ח”א סוף סי’ רסג’, ובתשובת הגאון בעל ההפלאה זצ”ל והיא ל”ו נדפס”ה בסוף ספר נזיר השם (וכן נדפסה בספר תולדות שמואל מניקלשבורג במכתבי קודש מכתב יב’, ושם כתב דשני שמות מעריסא קיל טפי טובא יען כי “כחדא חשיבא” וממילא הוא שם חדש שאינו נחשב כשווה כלל למי שיש לו שם אחד מתוך שני השמות הללו עיי”ש), ובשו”ת מהר”ם בריסק ח”א סי’ קכט’ בשם הגה”ק בעל דברי יחזקאל משינאווא, ובשו”ת בית יצחק שמעלקיש חאה”ע ח”ב סי’ עב’ (לפי חלק מהטעמים), ובשו”ת תורת חסד מלובלין חאה”ע סי’ ט”ל, ובספר מילי דחסידותא (להגאון מוהרא”ד מבוטשאטש זלה”ה) על הצוואה אות כו’, ובשו”ת שם אריה חאה”ע סי’ סה’ (ויהיב טעמא שני השמות כשם אחד הם עיי”ש), ובשו”ת צמח צדק מליובאוויטש חאה”ע סי’ קמג’ בשם הגר”ז, ושם בפסקי דינים על יו”ד סי’ קטז’, ובשו”ת מהרא”ש היילפרין סי’ סה’, ובשו”ת לבושי מרדכי חאה”ע סי’ מד’ ובתניינא חאו”ח סוף סי’ קה’ (ושכן נוהגים וכך עשה מעשה הגאון אבד”ק ס. פעטער זצ”ל), ובשו”ת בית שערים חיו”ד סי’ קצו’, ובשו”ת מהרש”ם ח”ה סי’ כח’ (ושכן הורה הגה”ק בעל עטרת צבי מזידיטשוב זצ”ל), ובשו”ת בית נפתלי סי’ יב’, ובשו”ת שם משמעון פולק חאה”ע ריש סי’ כא’, ובשו”ת אהל יהושע בומבאך ח”ב סי’ קיז’, ובשו”ת דבר משה תאומים ח”א סי’ ח”ן (וראו הביא לנו שכן הורה הגה”ק שר שלום מבעלזא זצ”ל, אלא דהקפיד שיקראו על השם הנוסף לבד), ובשו”ת משפטיך ליעקב מפאפא חיו”ד סי’ מב’, ובשו”ת מנחת אלעזר ממונקאטש ח”ג סי’ יג’ (וראה בספר דרכי חיים ושלום ממונקאטש בהשמטות הל’ נישואין סי’ תתרמ”ד), ובשו”ת נשאל דוד חאה”ע סי’ לו’, ובשו”ת מקדשי השם ח”ב סי’ כה’ בדברי צבי אות א’, ובשו”ת מהרי”ץ דושינסקי ח”א סי’ קכב’ (ד”ה והנה הנוב”י, שאמנם הסתפק אבל כתב דיש בזה סברא גדולה), והרה”ג ר’ יעקב פראגער זצ”ל אבד”ק אדא בתשובה כי באה בקובץ וילקט יוסף תר”ס שנה שניה סי’ פו’ בשם הגאון מהר”י אסאד זצ”ל בעל יהודה יעלה שעשה בזה מעשה לכתחילה, ושו”ת בית ישראל לאנדא סי’ קס’, ובשלחן העזר סי’ א’ סע’ טו’ אות א’, ובספר מנהגי קפיטשניץ עמ’ קיא’ בשם הרה”ק מוהרד”מ מטשורקוב זלה”ה והרה”ק מהוסיאטין הראשון זלה”ה, ובספר טעמי המנהגים דיני אישות אות תתקל”ח בהערות בשם הגה”ק מהר”י מקאמינקא זלה”ה, ובשו”ת דברי יואל מסאטמר אה”ע סי’ קטו’, ובשו”ת ויען יוסף כרך ד’ (חיו”ד ח”א) רס”י קסב’, ועוד רבים ועצומים. וה”ן עוד נבי”א בהמשך מילתין בפנים דכ”כ בשו”ת השיב משה טייטלנבוים, ובשו”ת אבן הראשה קלאצקין, ועוד. ועיין בישועות מלכו יו”ד סי’ טו’, ויש לחלק.
וכן כתבו גם פוסקי זמנינו דע”י הוספת שם יש להתיר את השידוך, ועל צבאם מרן מלכא זצוק”ל בשו”ת יביע אומר ח”ב חאה”ע סי’ ז’ אות י’, ובספרו מאור ישראל בפסחים דף קי’ ע”ב, ובספרו הליכות עולם ח”ז עמ’ רלח’ בהערה (והוסיף שטוב הדבר לבקש הסכמת ג’ רבנים בעלי הוראה עיי”ש). [ובשו”ת מעין אומר חי”ב פ”א תשובה א\ה מובא שמרן התבטא ש”יוסף חיים” ו”יוסף”, “אינו אותו שם” עכ”ל], וכ”כ מר בריה דרבינ”א הראש”ל שליט”א בספר ילקו”י חופה וקידושין פ”א סע’ ח’. וכ”כ בשו”ת מנחת יצחק ח”ז סי’ קט’ וח”י סי’ קכז’, ובשו”ת חשב האפוד פדווא ח”א סי’ עח’, ובשו”ת משנה הלכות ח”ו סי’ רס’, ובשו”ת קנין תורה בהכלה ח”ב סי’ קכו’ וח”ו סי’ קד’, ובשו”ת ברכות שמים ח”ג חאה”ע סי’ א’, ובשו”ת שרגא המאיר ח”ו סי’ לז’, ובשו”ת להורות נתן ח”ג סי’ עט’ אות ג’, ובשו”ת עטרת פז ח”ד חאה”ע סי’ ב’, ובמקור החסד על ס”ח בצוואה כד’ אות לה’, ובשו”ת דברי בניהו חכ”א אה”ע סי’ פד’, ובספר ויברך דוד הארפענעס הל’ נישואין ענייני שידוכין סי’ יג’ ושכ”כ בשו”ת תהלות דוד קליין סי’ לב’, ועוד רבים. וכן היה מורה ובא החזו”א זצ”ל כמובא בספר ח”א עמ’ רט”ו, וכן הורה (בשעת הצורך) הגאון בעל קהילות יעקב קנייבסקי זצ”ל, כמובא בספר אשכבתא דרבי ח”ב עמ’ קעב’ ובספר תולדות יעקב עמ’ שכו’, וכ”פ הגר”ח קנייבסקי שליט”א בקו’ תא שמע ח”ח סי’ ה’. ובספר פניני רבינו הקה”י ח”ב עמ’ לז’ מובא גם שכן היה מורה ובא גם הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ”ל (בעל אבן האזל), והגרמ”מ שך זצ”ל (בעל אבי עזרי). וכן היתה דעתו דעת עליון של הגרב”צ אבא שאול זצ”ל כמובא בספר איש יהודי עמ’ רכו’.
ויש שהחמירו בדבר (אם עדיין לא נישאו), כידוע ממה שכתב ברוח חיים פלאג’י אה”ע סי’ סב’ סקי”ג (לגבי שינוי השם), וביפה ללב ח”ד סי’ סב’ סקי”א (כנ”ל), ובזבחי צדק סי’ קטז’ סקפ”א (כנ”ל), ושאר ספרי דבי רב, וגם בין גאוני זמנינו יש שהחמירו בזה וכגון בשו”ת תשובות והנהגות ח”ב סי’ תריט’ (ואולם בח”ד סי’ רעח’ הקיל יותר), והגרי”ח סופר נר”ו באור משה סי’ א’, ועוד [וכמו כן יש שהחמירו מטעמים צדדיים דשמא לא יקראו בשם הנוסף ומחשש קולא בכתובה וכמש”כ בשו”ת אגרות משה חאה”ע ח”א סי’ ד’], ואין לעסוק במסכת ארכי”ן זו כעת. ועכ”פ מנהג ההוראה להקל וכנ”ל. ומה גם שכן הורה מרן מאור ישראל זצ”ל וכנ”ל ואין אחריו ולא כלום. ואם חושש יעשה כמו שכתב בהליכות עולם הנ”ל לבקש הסכמה מג’ גדולי ההוראה, והסכמתם תגן עליו.
בענין חתנו של החת”ס זלה”ה
ואגב דאתיא לידן סוגיא זו, ארשום לעצמי (בקצירת האומ”ר) מה שיש לעיין אודות מעשה בחתנו של הגאון חת”ס, ואם כי חלק גדול מהדברים מבוססים על שמועות וסיפורי מעשיות אשר אין לסמוך עליהם וכיוצא בהם (וראה נא בעניינו בספרי הדל ללקוט שושנים ח”ה עמ’ תקיג’ עיי”ש), וכל שכן שלא לפלפל בהם, מ”מ מפני חביבותא דמשנת הגאון החת”ס לא אמנע טוב מלהשתעשע מעט בדברים, וזיע”א.
מודעת זאת בכל האר”ש דחתנו של הגאון המופלא רבי “משה” סופר זצ”ל בעל שו”ת חת”ס, היה הגאון רבי “משה טוביה” להמן מאמשטרדאם זצ”ל. ולזה התכוין הפת”ש אה”ע סי’ א’ סק”ז בשם רב כרם שלמה (האאס על אה”ע סי’ ב’), שכתב שהחת”ס היה לו חתן בשם משה ועשה מעשה להוסיף לו שם על שמו מחשש לצוואת רבי יהודה חסיד ז”ל (אם כי גם בלא”ה החת”ס מיקל ביחס לצוואה וכמש”כ בשו”ת חת”ס חאה”ע סוס”י קט”ז).
ומובא באיזהו מקומן שהג”ר להמן הוסיף את השם הטוב “טוביה” רק אחר הנישואין, ואולם אינו כן, דכבר היה קרוי כן בבחרותו כמובא בשו”ת חת”ס ח”ב חיו”ד סי’ קח’. וכ”כ בלבושי מרדכי חאה”ע סי’ מד’, דבודאי החת”ס הוסיף את השם לפני ה”תנאים”, עיי”ש. ובלקוטי חבר בן חיים ח”ג דף מ’ ע”ב (בהערות לשו”ת אמרי אש) העד העיד בנו, דהג”ר להמן הנז’ הוסיפו לו את השם “טוביה” לפני קשירת התנאים, ושאכן טעמו ונימוקו היה מחשש ל צוואת רבי יהודה החסיד, ושהכל נעשה באמצעות הגאון בעל כתב סופר זצ”ל, עיי”ש.
ושם בלקוטי חבר בן חיים בכרך ה’ ח”ב דף ק”ט ע”ד כתב בזה פרט נוסף חשוב, וז”ל: “ואמר [החת”ס], אף כי אינו חושש לדברי הר”י החסיד, מ”מ מהיות טוב יקח לו עוד שם אחר, ועשה כן עד היום. ובעוונותינו הרבים ההוא גברא בכל ענייניו ודרכיו הוא קשה יום, ומי יודע. עכ”ל. ולכאו’ משמע דלא מועיל הוספת השם (ויש לציין דגם הגאון החת”ס גופיה נפטר בזמן שבין ה”תנאים” לנישואין של בתו הנ”ל, זצ”ל).
ובספר אגרות סופרים, בחלק כתבי מוהר”ר שמעון סופר זלה”ה אגרת כד’, בהערה המו”ל (הג”ר שלמה סופר ז”ל) מביא את כל המעשה באורך, ומוזכר שם שהחת”ס הקפיד על כך שבן זכא”י הג”ר שמעון סופר זצ”ל הוסיף את השם לחתן ולא החתן הוסיף לעצמו, וברוח קודשו נאנח על הצרות שיעברו על הזוג. ומסופר שם באורך על כל התלאה אשר מצאתם אחר הנישואין, שירד מכסיו ועוד בצרות רבות ורעות, עיי”ש. [וראה גם שם באגרות סופרים בכתבי החת”ס מכתב כה’ בהערה, ובספר רבי עקיבא ותורתו בילקוט אגרות אגרת לד’ בהערה שם, ובספר דרכי משה החדש (מהדורת תשע”ב) עמ’ קכז’, עיי”ש].
ויש שהבינו (עיין קובץ סופרי המלך סי’ ה’ עמ’ כב’) דצרותיו של חתנא דבי נשיאה הנ”ל אינם תוצאה מצוואת רבי יהודה החסיד, אלא מחמת שהחת”ס הקפיד על החתן שלא סמך על רבו (החת”ס) דאין צורך בהוספת שם. עיי”ש. ואולם מתוך יקר סהדותיה דהרב לקוטי חבר בן חיים בשם רבו החת”ס, מוכח דאדרבא החת”ס ניחא ליה מדנפשיה בהוספת שם, לרווחא דמילתא. ומלשון אגרות סופרים הנ”ל משמע דהקפידא היתה על קודקודו של בר”א כרעותיה הגאון מהרש”ס זלה”ה, וא”כ בעל כרחין דלא הקפידא עצמה היתה גרמא בנזיקין לחתן וזוגתו (דהרי לא על החתן תלונותיו כי אם על מהרש”ס), אלא אזהרתו של בעל ספר חסידים ז”ל היא שעמדה ותהי לו סכנ”ת, יען כי לא הוסיפו לחתן את השם כראוי (דמטעם הכמוס עם החת”ס, דוקא החתן היה צריך להוסיף לעצמו את השם, ולא שההוספה תהיה באמצעות הגאון מהרש”ס).
ועלה במחשבה לומר בטעמא דמילתא דדקדק החת”ס דדוקא החתן יוסיף לעצמו, והוא, יען וביען כי חשש החת”ס דאם מר בריה דרבינ”א מהרש”ס יוסיף את השם, יסברו העולם שרבי אבה”ו החת”ס מורה ובא דיש חיוב בהוספת שם, ולכן הקפיד בדבר. ברם א”כ תקשי עליה, למה זה ועל מה זה שהורע מזלו של חתנא דבי נשיאה ז”ל, הרי סוף סוף נוסף לו שם כראוי, דהחשש שמא ילמדו להחמיר אינו אלא חשש צדדי ולא חיסרון בשם עצמו (ויש ליישב). אלא משמע יותר דהיה לו להחת”ס נימוק הכמוס עמו דהוספת השם להינצל מחבלו של ר”י החסיד צריכה להיות דוקא ע”י החתן או עכ”פ דוקא שלא באמצעות הגאון מהרש”ס, כדי שתועיל הוספה זו להגן מפני אזהרתו של ר”י החסיד ז”ל, וצ”ב.
ועכ”פ לענין המעשה אשר יעשון, לפקצ”ד נראה דאין ללמוד כלל ממזל ביש של החתן הג”ר להמן הנ”ל לכל אדם דעלמא, כי לא דבר ריק הוא לומר דמה שאותו חתן לא הצליח דרכו, הוא מפני שהגאון מהרש”ס בחר להוסיף לו את השם “טוביה”, שהוא ג”כ שמו של משה רבינו ע”ה כדאיתא בסוטה דף יב’ ע”א, וא”כ אין בזה שינוי השם כולי האי, דסוף סוף כוונתם ל”משה” בשני השמות. [ולפ”ז י”ל דידע גם ידע החת”ס דאילו החתן היה מוסיף לעצמו שם, היה מוסיף שם אחר ולא טוביה, או שעכ”פ לא היה מתכווין על שם משה רבינו ע”ה, וזו היא סיב”ה במה שהקפיד על הגאון מהרש”ס זצ”ל].
ואף גם זאת ענ”י אמרתי בעניי טעמא אחרינא דאין ללמוד מרוע מזלו של החתן הנז’, דכבר כתבו הפוסקים דב”משולשים” קפדינן טפי (כלומר אם גם חותנו של החותן קרוי באותו שם, מגרע גרע, דדעת החכמת אדם דעל זה היתה הצוואה, וכתב הרב יפה ללב הנ”ל דגם לדידן דסבירא לן דצוואת ר”י החסיד היתה אף ללא משולשים, מ”מ מה שכתב ר”י החסיד שיש תקוה ע”י שינוי השם, היינו דוקא כשאינם משולשים), והנה חמיו הראשון של החת”ס זצ”ל היה הגאון רבי “משה” יערוויץ אב”ד פרוסטיץ, ודו”ק (ומ”מ הגאון מהרש”ם הנ”ל האריך דמהני שני שמות להפקיע החשש אפי’ במשולשים, ואכמ”ל).
זאת ועוד אחרת, דכפי הנראה לא התפרסם כולי האי השם הנוסף “טוביה”, וכפי שניכר בשו”ת זכרון אבות גאיטיין סי’ סט’ שכתב על הגאון החת”ס (שהיה בן דורו) וז”ל: “אולם עם כל זה נראה גם בעל הח”ס חזר בו שהרי ידענו כי יש לו חתן מהו’ משה אמשטרדאם נ”י ולא שמענו שהיה משנה שמו וכו'”. עכ”ל, ומעתה יאמר נא ישראל דהיכא דהשם הנוסף מתפרסם היטב, מגנא ומצלא שפיר. [ואפשר דזו היא סיב”ה שרצה החת”ס שהחתן עצמו יוסיף שם על שמו, כדי שיעשה בו שימוש תדיר ויפורסם, משא”כ אם הגאון מהרש”ס הוסיף את השם וחלף הלך לו, לא הועילו בזה].
