חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב אליהו בחבוט ברכת אברהם משיב כהלכה

ארץ השואל: ברזיל

שאלה:

במקרה והתברר שהיה איזה ספק אם הקידושין נעשו כדין (כגון שהיה ספק פסול בעדים וכדומה), והזוג רוצים להמשיך להיות נישואין, האם צריכים עוד פעם להביא עדים וטבעת וכו’?

 

תשובה:

אם החשש היה באופן שיש ספק אם הקידושין תפסו אי לאו, חייבים לקדש שנית כדי שיהיו מותרים זה לזה. וכן הכריע בשו”ת יביע אומר, דלא כדעת הבית מאיר.

 

מקורות:

מתוך ספרי הקטן שושנת העמקים חופה וקידושין שורש ג’ סימן ח’: הרב בית מאיר אה”ע סי’ סח’ סוף סע’ ט’ נחית לדיוקא מלישנא דמור”ם במפה אה”ע סי’ סח’ סוף סע’ ט’ (והוא לשון הרמב”ם ז”ל פרק יא’ מאישות הל’ טו”ב), דמוכח דהכונס אשה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה, אינה צריכה קידושין שנית, ונתקשה בזה דהרי לכאו’ כל כה”ג הוי מקח טעות ממש, דדרך רוב בנ”א להקפיד ע”ז (ובאמת הב”ש דייק מהתוס’ דס”ל דצריך לקדשה שנית, וכמו שהבאנו לעיל סימן ה’ עיי”ש). והבית מאיר בא אל הישו”ב, דהואיל וכל אשה שנמצא בה מום הוי “ספק” קידושין (כמו שפסקו הרמב”ם ומרן בסי’ ט”ל סע’ ה’), סגי בספק הלזה כדי שלא להצריך קידושין שנית, ובנימוק הדבר הניח יסוד[1]: כל אשה שיש עליה “קצת” קידושין (כגון ספק קידושין או קידושין דרבנן וכיו”ב), סגי בזה להיות מותרת לבעל. וכדקיי”ל לענין קטנה (יתומה) שנתקדשה, דנהי דאין תופסין בה קידושין מן התורה כי אם מדרבנן, מ”מ כשגדלה רשאי לקיימה וא”צ קידושין שנית, דסגי במה שנתקדשה מקודם (ולחד מ”ד היינו פי’ שלא בא עליה לשם קידושין). וכן מתבאר מדברי מרן הב”י בסוף סי’ מד’ בדעת הרמב”ם (בתירוץ השני), דכל שיש ספק אם היא מקודשת, אם חפץ לקיימה א”צ לחזור ולקדשה, דסגי במה שיש צד קידושין דאורייתא. עכת”ד. והתנבא בסגנון זה גם בשו”ת ברית אברהם פיעטרקוב חאה”ע סי’ פה’ אות א’ (בדעת הרמב”ם, אך להלכה משמע דנוטה הרב ברית אברהם לומר דחייב לקדשה שנית משום ספק איסור פנויה). וכן בשו”ת רב פעלים ח”ג חאה”ע סי’ ג’ ד”ה והנה מצינו, בהסכמ”ה עלה לדברות הרב בית מאיר הנ”ל[2], ותמ”ה תמ”ה קרא על הגאון המבי”ט זלה”ה, ועל הגאון מוהריט”א זלה”ה בשו”ת שמחת יום טוב סי’ י’, שלא הרגישו ביסוד הנ”ל. עיי”ש. וגם בשו”ת מנחת יצחק ח”ג סי’ קטו’ אות א’ משמע דתפס במושלם את דברות הרב ברית אברהם הנ”ל (הגם דלא הזכיר נימוקיו כי אם הוראתו).

 

אולם מפאת קוצר השגתי ומיעוט ערכי, תמיה לי טובא הני מילי מעליותא, דהרי הרמב”ם גופיה בפרק ד’ מאישות הל’ ו’ כתב בזה”ל: “וכן הדין כל קידושי ספק, אם רצה לכנוס חוזר ומקדש ודאי.” עכ”ל. וכ”כ הטור באה”ע סוס”י מב’, וכן הורה מרן מלכא זלה”ה בשו”ע שם סע’ ה’. ועיין גם במפה אה”ע סי’ סא’ סע’ א’, דאם קידש בטעות יש להצריך קידושין שנית. וכיו”ב משכחת ליה להרמב”ם בפרק ז’ מאישות הל’ טז’, ובשו”ע סי’ מ’ סע’ ח’. ובשו”ע סי’ קן’ סע’ ד’ כתב כן אפי’ היכא דהיא בחזקת אשתו, וז”ל: “היתה ספק מגורשת ורצה להחזירה, צריך לקדשה.” עכ”ל עיי”ש.

 

והא דנקט הרמב”ם גבי נמצאת בעולה דרשאי לקיימה ללא קידושין שנית, שערי תשובה לא ננעלו, וכבר הבאנו בספרי הקטן שושנת העמקים שורש ג’ סימן ה’ דברי האחרונים חביבים זיע”א שכתבו ליתובי דעתא בזה בכמה אופנ”י הקודש. קחנו משם. והא דקיי”ל דקטנה שהגדילה א”צ קידושין שנית (ולדעת הרמב”ם אף בעילה איננה צריכה), שאני התם דעכ”פ נתקדשה קידושין גמורים דרבנן, ולא נפל ספק בקידושין. ומה שכתבו הבית מאיר והרב ברית אברהם להביא עולת ראי”ה מדברות הב”י סוף סי’ מד’ דבחציה שפחה וחציה בת חורין, אחר נשיקת עפרות רגליהם הטהורות, לכאו’ לא זו היתה כוונת מרן הב”י ז”ל, אלא רצונו רצון יראיו לומר דכיון דקידש אותה קידושין גמורים ולא שייר בקניינו, ורק אחד לבדו נתן לה קידושין, ממילא כאשר יוצאת לחופשי תופסין הקידושין בכולה. ולאו מטעם ספיקא נגע בה, דהרי אחד הרואה ביתה יוסף עיניו יחזו, ששפתי מרן ברור מללו דכל עוד שרק אחד קידש אותה, לא נחלקו בזה האמורים כלל, וכו”ע מודו דהוי מקודשת עיי”ש.

שו”ר למרן פאה”ד זצוק”ל בשו”ת יביע אומר ח”ב חאה”ע סי’ ט’ אות ג’ דמייתי לדברי הרב בית מאיר הנ”ל ותפס עליו כעין האמור בס”ד, עיי”ש. ולאור האמור סרו מהר תלונות הגרי”ח זצ”ל מעל הרבנים הגאונים המבי”ט ומוהריט”א זיע”א.

[1]) כן היא כוונתו למעיין בעין יפה, הגם דלא הגדיר במפורש.

[2]) והוסיף הרי”ח הטוב זלה”ה, דמ”מ דוקא כאשר שוב נתגלה לבעל שהיתה בעולה ונתרצה, אזי הוא דאמרינן דנהי דלא נפיק מכלל ספק קידושין מ”מ מותר לקיימה, אך אם הבעל איננו יודע מידי, אין להקל בזה. עיי”ש. [ומשמע לכאו’ דקמיירי היכא דהקפיד הבעל כשומעו על המום ושוב נתפייס, או דאיירי בכגון הנ”ד דנתפייס מיד אך מודה דאילו היה יודע בשעת הקידושין היה מקפיד (וס”ל דלא מהני מחילה). דהרי אי איירי שהבעל התרצה לגמרי וטוען שגם אילו היה יודע מראש לא היה מקפיד, א”כ הרי אין בזה ספק קידושין כלל ובודאי מותר לקיימה וכמבואר בח”מ סי’ ט”ל סק”ט ובב”ש סי’ ט”ל סקט”ז].

שאלה: במקרה והתברר שהיה איזה ספק אם הקידושין נעשו כדין (כגון שהיה ספק פסול בעדים וכדומה), והזוג רוצים להמשיך להיות נישואין, האם צריכים עוד פעם להביא עדים וטבעת וכו’?

 

תשובה: אם החשש היה באופן שיש ספק אם הקידושין תפסו אי לאו, חייבים לקדש שנית כדי שיהיו מותרים זה לזה. וכן הכריע בשו”ת יביע אומר, דלא כדעת הבית מאיר.

 

מקורות:

מתוך ספרי הקטן שושנת העמקים חופה וקידושין שורש ג’ סימן ח’: הרב בית מאיר אה”ע סי’ סח’ סוף סע’ ט’ נחית לדיוקא מלישנא דמור”ם במפה אה”ע סי’ סח’ סוף סע’ ט’ (והוא לשון הרמב”ם ז”ל פרק יא’ מאישות הל’ טו”ב), דמוכח דהכונס אשה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה, אינה צריכה קידושין שנית, ונתקשה בזה דהרי לכאו’ כל כה”ג הוי מקח טעות ממש, דדרך רוב בנ”א להקפיד ע”ז (ובאמת הב”ש דייק מהתוס’ דס”ל דצריך לקדשה שנית, וכמו שהבאנו לעיל סימן ה’ עיי”ש). והבית מאיר בא אל הישו”ב, דהואיל וכל אשה שנמצא בה מום הוי “ספק” קידושין (כמו שפסקו הרמב”ם ומרן בסי’ ט”ל סע’ ה’), סגי בספק הלזה כדי שלא להצריך קידושין שנית, ובנימוק הדבר הניח יסוד[1]: כל אשה שיש עליה “קצת” קידושין (כגון ספק קידושין או קידושין דרבנן וכיו”ב), סגי בזה להיות מותרת לבעל. וכדקיי”ל לענין קטנה (יתומה) שנתקדשה, דנהי דאין תופסין בה קידושין מן התורה כי אם מדרבנן, מ”מ כשגדלה רשאי לקיימה וא”צ קידושין שנית, דסגי במה שנתקדשה מקודם (ולחד מ”ד היינו פי’ שלא בא עליה לשם קידושין). וכן מתבאר מדברי מרן הב”י בסוף סי’ מד’ בדעת הרמב”ם (בתירוץ השני), דכל שיש ספק אם היא מקודשת, אם חפץ לקיימה א”צ לחזור ולקדשה, דסגי במה שיש צד קידושין דאורייתא. עכת”ד. והתנבא בסגנון זה גם בשו”ת ברית אברהם פיעטרקוב חאה”ע סי’ פה’ אות א’ (בדעת הרמב”ם, אך להלכה משמע דנוטה הרב ברית אברהם לומר דחייב לקדשה שנית משום ספק איסור פנויה). וכן בשו”ת רב פעלים ח”ג חאה”ע סי’ ג’ ד”ה והנה מצינו, בהסכמ”ה עלה לדברות הרב בית מאיר הנ”ל[2], ותמ”ה תמ”ה קרא על הגאון המבי”ט זלה”ה, ועל הגאון מוהריט”א זלה”ה בשו”ת שמחת יום טוב סי’ י’, שלא הרגישו ביסוד הנ”ל. עיי”ש. וגם בשו”ת מנחת יצחק ח”ג סי’ קטו’ אות א’ משמע דתפס במושלם את דברות הרב ברית אברהם הנ”ל (הגם דלא הזכיר נימוקיו כי אם הוראתו).

 

אולם מפאת קוצר השגתי ומיעוט ערכי, תמיה לי טובא הני מילי מעליותא, דהרי הרמב”ם גופיה בפרק ד’ מאישות הל’ ו’ כתב בזה”ל: “וכן הדין כל קידושי ספק, אם רצה לכנוס חוזר ומקדש ודאי.” עכ”ל. וכ”כ הטור באה”ע סוס”י מב’, וכן הורה מרן מלכא זלה”ה בשו”ע שם סע’ ה’. ועיין גם במפה אה”ע סי’ סא’ סע’ א’, דאם קידש בטעות יש להצריך קידושין שנית. וכיו”ב משכחת ליה להרמב”ם בפרק ז’ מאישות הל’ טז’, ובשו”ע סי’ מ’ סע’ ח’. ובשו”ע סי’ קן’ סע’ ד’ כתב כן אפי’ היכא דהיא בחזקת אשתו, וז”ל: “היתה ספק מגורשת ורצה להחזירה, צריך לקדשה.” עכ”ל עיי”ש.

 

והא דנקט הרמב”ם גבי נמצאת בעולה דרשאי לקיימה ללא קידושין שנית, שערי תשובה לא ננעלו, וכבר הבאנו בספרי הקטן שושנת העמקים שורש ג’ סימן ה’ דברי האחרונים חביבים זיע”א שכתבו ליתובי דעתא בזה בכמה אופנ”י הקודש. קחנו משם. והא דקיי”ל דקטנה שהגדילה א”צ קידושין שנית (ולדעת הרמב”ם אף בעילה איננה צריכה), שאני התם דעכ”פ נתקדשה קידושין גמורים דרבנן, ולא נפל ספק בקידושין. ומה שכתבו הבית מאיר והרב ברית אברהם להביא עולת ראי”ה מדברות הב”י סוף סי’ מד’ דבחציה שפחה וחציה בת חורין, אחר נשיקת עפרות רגליהם הטהורות, לכאו’ לא זו היתה כוונת מרן הב”י ז”ל, אלא רצונו רצון יראיו לומר דכיון דקידש אותה קידושין גמורים ולא שייר בקניינו, ורק אחד לבדו נתן לה קידושין, ממילא כאשר יוצאת לחופשי תופסין הקידושין בכולה. ולאו מטעם ספיקא נגע בה, דהרי אחד הרואה ביתה יוסף עיניו יחזו, ששפתי מרן ברור מללו דכל עוד שרק אחד קידש אותה, לא נחלקו בזה האמורים כלל, וכו”ע מודו דהוי מקודשת עיי”ש.

שו”ר למרן פאה”ד זצוק”ל בשו”ת יביע אומר ח”ב חאה”ע סי’ ט’ אות ג’ דמייתי לדברי הרב בית מאיר הנ”ל ותפס עליו כעין האמור בס”ד, עיי”ש. ולאור האמור סרו מהר תלונות הגרי”ח זצ”ל מעל הרבנים הגאונים המבי”ט ומוהריט”א זיע”א.

[1]) כן היא כוונתו למעיין בעין יפה, הגם דלא הגדיר במפורש.

[2]) והוסיף הרי”ח הטוב זלה”ה, דמ”מ דוקא כאשר שוב נתגלה לבעל שהיתה בעולה ונתרצה, אזי הוא דאמרינן דנהי דלא נפיק מכלל ספק קידושין מ”מ מותר לקיימה, אך אם הבעל איננו יודע מידי, אין להקל בזה. עיי”ש. [ומשמע לכאו’ דקמיירי היכא דהקפיד הבעל כשומעו על המום ושוב נתפייס, או דאיירי בכגון הנ”ד דנתפייס מיד אך מודה דאילו היה יודע בשעת הקידושין היה מקפיד (וס”ל דלא מהני מחילה). דהרי אי איירי שהבעל התרצה לגמרי וטוען שגם אילו היה יודע מראש לא היה מקפיד, א”כ הרי אין בזה ספק קידושין כלל ובודאי מותר לקיימה וכמבואר בח”מ סי’ ט”ל סק”ט ובב”ש סי’ ט”ל סקט”ז].

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש