מקורות ונימוקים:
זמן קריאת שמע של ערבית הוא מצאת הכוכבים וכמבואר בשולחן ערוך (סי’ רלה סעיף א’). וזמן זה הוא כ- 20 דקות לאחר שקיעת החמה, והוי לילה גמור וכפי שהאריך בזה בספר חזון עובדיה ח”א (עמ’ עדר) ואפילו לענין תינוק הנולד בער”ש למולו בשבת. ומכיון שברוב הלוחות מחשבים את צאת השבת לחומרא כ -35- 30 אחר השקיעה, נמצא ד-10 דק’ לפני צאת השבת הוי לילה גמור לענין ק”ש.
ואף לשיטות דס”ל 25-27 דקות דהוי לילה, עי’ בשו”ת אור לציון ח”א (חיו”ד סי’ י’), מ”מ עד שמגיעים לק”ש בדרך כלל מגיע הזמן. ולרווחא דמילתא כדאי לכוין בק”ש שעל מיטתו ולענין זה בודאי שנוכל לצרף דעת רש”י דס”ל שיוצא בק”ש על מיטתו ידי חובה.