מקורות ונימוקים:
הרב חיד”א בספר פני דוד (פרק פ”ב, ופ”ג) שיש מניעה לקרות בשמות מלאכים שחושבים שקורא להם וכשבאים ורואים שקראו אותם לבטלה יזיקו למזכיר שמם. אולם שם בהמשך דבריו מבאר הרחיד”א שכל זה דוקא בשמות שלא רגילים בהם בני אדם, אבל אותם שמות מלאכים המקובלים ומפורסמים בפי הבריות כגון, רפאל מיכאל גבריאל ועוד, אין שום מניעה מלקרוא בשמם שהם כבר נתגשמו וירדו לארץ בזמנים ידועים לצורך הבריות ולכן הותרו שמותם לבני אדם. וכן כתב בשו”ת תורה לשמה (סי’ תכד וסימן תכו).
ומצאתי כעת שכבר כתב כן אחד מהראשונים הלא הוא הרמב”ן (בראשית פרק לג)
וזה לשונו: ודע כי המנהג הזה בישראל כן, שיקראו השמות בשבחי האל כמו צוריאל (במדבר ג לה), צורישדי (שם א ו), כי יגיד הקורא שהאל הוא צורו ושדי הוא צורו, וכן עמנו אל (ישעיה ז יד), וכן שם המשיח ה’ צדקנו (ירמיה לג טז), ושם ירושלים ה’ שמה (יחזקאל מח לה). וכן יעשו בשמות מלאכים, גבריאל (דניאל ח טז), מיכאל (שם י כא), כי בעבור גדולת כחם יגידו בשמם כי הגבורה לאל ומי כמוהו:
