נימוקים וביאורים:
במדרש בראשית רבה (לז) אמר רבי יוסי הראשונים שהיו מכירים יחוסיהם היו מוציאים שמם על שם המאורע, אבל אנו שאין אנו מכירים ייחוסינו אנו מוציאים לשם אבותינו. ע”ש. ובאגודה (פרק קמא דשבת דף יז) כתב, לא יקרא אדם את בנו על שם אדם רשע, דכתיב, ושם רשעים ירקב, ולכן נהגו לקרוא אדם על שם זקנו, כי כל איש אביו צדיק. והובאו הדברים בשו”ת יביע אומר חלק ה’ (דף רכה ע”ב, חלק יורה דעה סימן כא). וכתב שם, דיש מנהגים שונים בין העדות בזה, יש שמקפידים שלא לקרוא על שם האב בעודו בחיים, וגם חוששין שיקרא לבנו בפני אביו, ששמו כשמו. (ועיין בזה בשו”ת יביע אומר חלק ב’ דף רכט ע”ב) ויש שאדרבה מדקדקים בכך לקוראו דוקא על שם אביו, גם בעודו בחיים, שזהו דרך כבוד לאביו, וכמ”ש עטרת זקנים בני בנים. ובסדר הדורות (ערך ר”ג), כתב, כי רשב”ג קרא לבנו ר”ג על שם אביו בחייו. ועיין בפרש”י בדברי הימים (א פ”ב פסוק נ) שכתב, חור בנו של כלב הוליד בן ויקרא את שמו כלב, בחייו, ובדעת זקנים (פרשת וישב) כתב, ויקרא את שמו ער, ואחר כך “ותקרא” את שמו אונן, שכן היה מנהגם, הוא היה קורא תחלה לבנו הראשון, והיא קוראת לבנה השני. ואמנם הרמב”ן (שם) כתב על זה, שאין בזה לא טעם ולא ריח, אבל מכל מקום לא שלל את המנהג בזה, שהרי כתב הרשב”ש (סימן רצא) שבתו של רבינו יונה היתה נשואה לשלמה בנו של הרמב”ן, וכשנפטר רבינו יונה בעיר טוליטולא היתה בתו של רבינו יונה מעוברת, וכשילדה בן זכר, והיה להם לקוראו תחלה משה כשם אביו של הבעל (הרמב”ן), אמר להן הרמב”ן, אף – על – פי שצריך לקרותו על שמי, אני רוצה שתקראו לו יונה, משום וזרח השמש ובא השמש. ולכן הצדק עם הבעל לקרוא תחלה על שם אביו, ואם מחל על כבודו רשאי הבעל לקרוא לבנו הראשון על שם חמיו. ואף – על – פי שאב שמחל על בזיונו אין בזיונו מחול, כאן אין זה אלא מניעת כבוד. ועיין עוד בשו”ת יביע אומר חלק ב’ (סימן טו אות ט’), ובספר ילקוט יוסף שובע שמחות ב’ הערות פרק י’ – קריאת שם לילדים.
ומיהו לא מסקי בשמיה דרשיעי עי’ תוס’ כתובות (קד: ) גבי אבישלום. וכן כשמת באופן טרגי או כשסבל מרורות בחייו, וכנז’ באחרונים.
