שאלה:
האם מותר להטמין בשבת חמין, אורז, ביצים וכד’, בשקיות “קוקי”, וכן לעטוף מאכלים המונחים ע”ג הפלטה מער”ש ב”נייר כסף” או ב”ניילון נצמד”?
תשובה:
מותר להטמין בשקיות אלו, ואין בזה משום הטמנה.
מקורות:
א). הנה כבר עמדו האחרונים בענין זה שנהגו להניח האורז והחמין והביצים בתוך שקיות, דלכאורה הוי הטמנה בדבר המוסיף הבל מחמת האש שתחתיו ואין להטמין אפי’ מער”ש וכמבואר בשו”ע (סי’ רנז סעיף א’), ונתנו בזה כמה טעמי תריצי.
ולענ”ד יש להתיר בפשיטות לפי המבואר בשו”ע (סי’ רנז סעיף ב’) וז”ל: ומכל מקום לשום כלים על התבשיל כדי לשומרו מן העכברים או כדי שלא יתטנף בעפרורית, שרי, שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדירה. עכ”ל. והנה טעם ההיתר בזה, לפי שאינו מתכוון להטמנה ואע”ג דהוי פס”ר בדרבנן, ולמה לא נאסור עכ”פ להנך דעות דס”ל דפס”ר אסור בדרבנן, וצריך לומר, דכיון דהוי רק שמא יטמין ברמץ ושמא יחתה בגחלים, אע”ג דהכל חדא וכמבואר בהר”ן, מ”מ לא ראו רבנן לגזור רק היכא שבדעתו לחמם דאז יש לחוש שמא יבוא להטמין ברמץ דקרוב הוא, אבל כשכוונתו בהטמנה זו כדי לשמור את המאכל מפני הטינוף, לא חשו בה.
ב). ומכאן יש ללמוד היתר בנד”ד, כיון שכל מטרת המטמין בשקיות אלו הוא כדי שלא יתערב המאכל עם יתר אוכלים המונחים בקדירה, וגם אם אין עוד מאכלים אחרים בקדרה, כוונת המטמין בשקיות אלו היא כדי שהמאכל לא יחרך והמים לא יתאדו במהרה ויישאר הכמות הרצויה, ויש שמטמינים בשקיות אלו כדי שבנקל יוכלו לשטוף הקדרה, ועכ”פ מפני כל אלו הסיבות דמי לכסוי קדרה.
ג). ואין לומר דכל מה שהתירו לשומרו מן העכברים הוא דווקא במטמין בדבר שאינו מוסיף הבל אבל במוסיף הבל אין להתיר גם באופן זה, חדא דבר”ן (שבת מ.), וברשב”א (שם), משמע דגם כשהתבשיל מונח על גבי האש יש להתיר, ועוד כיון שדימוהו לכיסוי קדירה וכיסוי קדירה פשיטא דשרי גם בעומד על האש. ואע”פ שבספר תורת שבת (סימן רנז ס”ק ט’) כתב לחדש שלא התירו כן אלא באינו מוסיף הבל, אבל במוסיף הבל אין להתיר אף אם אין כוונתו בשביל שמירת החום, אולם לפי מה שנתבאר זה אינו, ולא מצינו מי מהפוסקים שהזכיר חילוק זה, ואם היה שום חילוק היה להם להודיענו, ומ”ש השו”ע בתחילת סעיף זה, אינו מוסיף הבל, בא לרבות דאפילו תבשיל שנתבשל כל צורכו אסור להטמין ואפילו בדבר שאינו מוסיף הבל. ופשוט. וכן ראיתי בספר שולחן שלמה ח”א (סי’ רנז סעיף ב’) שכתב דמהר”ן והרשב”א משמע דאף במוסיף הבל שרי. וכן כתב בשו”ת אז נדברו ח”ה (סימן טו). (ואפשר דגם לדברי הרב תורת שבת, שקיות אלו אינם מוסיפים הבל גם אם מונחים על האש, ול”ד לבגד הנז’ בסעיף ח’, לאסור. וא”כ הוי כטומן בדבר שאינו מוסיף הבל מבעוד יום, דמותר).
ושו”ר שכן נימק להקל להטמין בשקיות אלו המיוחדת לחמין, בשו”ת אור לציון ח”ב (פי”ח סעיף יג), ואחד מהטעמים הוא מפני שלא רוצה בהטמנה אלא כדי שלא יתערב עם יתר המאכלים, ומהשו”ע הנז’ הוי סייעתא של ממש לדבריו. ומ”ש בס’ מנוחת אהבה ח”א (עמ’ עח) להחמיר בזה, אין דבריו נראים. ובספר חזו”ע שבת ח”א (עמ’ סא) כתב להקל בזה, ומיהו מ”ש אם נתבשלו המאכלים כל צרכם. ולכאו’ רצה להרוויח בזה דעת הרמ”א (סי’ רנז ס”ז), אלא שלפי”ז גם אם לא נתבשלו כלל, שרי.
ד). ונראה לפי”ז, דהוא הדין במה שמצוי הרבה שעוטפים את המאכל בנייר כסף או בניילון נצמד כגון, חצילים, שניצלים וכד’, ומחממים בער”ש על גבי הקדירה (או למקלין ע”ג פלטה ואפי’ בשבת), אם אין כוונתו כדי לשמור על חום המאכל אלא כדי שלא ייפול לכלוך על גבי המאכלים, או כדי שלא יתלכלך הפלטה, דשרי. מטעם דהוי ככיסוי קדירה. ושו”ר שכן העלה להקל בספר מאור השבת (סי’ ב’ הערה נא) בשם הגרש”ז אויערבאך זצ”ל, והגרי”ש אלישיב זצ”ל. ואפשר דאף אם עיקר כוונתו לשמור מהטינוף וכד’, שרי, דלא גרע מכיסוי קדירה דודאי ג”כ כוונתו בשביל להחם ואפ”ה שרי. ואע”ג שבשו”ת אגרות משה (או”ח ח”ד סימן עד ענייני הטמנה אות ג’) כתב, לאסור דב”ז. מיהו אפשר דכוונתו דווקא היכא שכוונתו כדי לשמור על החום.
