כאשר נערכת ברית בשבת, האם נכון לבקש בקשות פרטיות בעת בכי התינוק?

שאלה:

האם מותר לבקש בקשות פרטיות על צרכיו הגשמיים בשבת בשעת בכי התינוק בברית המילה, כי שמעתי שזו סגולה להתפלל ולבקש בזמן הזה.

ומה הדין בכללי להתפלל ולבקש בקשות פרטיות בשבת ובימים טובים, בפרט אם אני בארץ ואני הולך לכותל בשבת, האם אפשר לבקש על צרכיו הפרטיים?

תשובה:

מותר לבקש בזמנים ובמקומות אלו על צרכיו הגשמיים וכ”ש הרוחניים,

ובפרט אם מעיק עליו דבר ומבקש ומתחנן מאת ה’ שירווח לו, שמותר הדבר לכתחילה.  

מקורות ונימוקים:

א). הטור (סי’ תרג) כתב, להעיד על מנהג ספרד שהיו מרבים לומר סליחות ותחנונים גם בשבת של עשרת ימי תשובה, וכתב, ואני תמה שהרי אין מריעין בשבת. ומרן הב”י  כתב ליישב המנהג, כיון דבעשי”ת התשובה נשמעת יותר מבימים אחרים, וגם האדם מוכן להיות נגזר דינו ביום הכיפורים, אין לך דבר נחוץ יותר מזה. ואע”ג שהב”י סיים, דעתה אין נוהגים כן, היינו דווקא גבי אמירת סליחות ותחנונים, אבל גם לדידיה מותר לומר אבינו מלכנו בשבת שבעשרת ימי תשובה וכן בר”ה ויוהכ”פ, ואע”פ שהר”ן (פרק בתרא דר”ה) כתב, שאין לאומרו, וכן מנהג בני אשכנז וכמבואר ברמ”א (סי’ תקפד ס”א), והיינו מטעם דאין לתבוע צרכיו בשבת וכמבואר שם בהר”ן. אולם המנהג עתה שנתפשט בקרב בני ספרד ועדות המזרח, לאומרו גם בשבת, וכמ”ש הב”י (סי’ תקפד) בשם הרשב”ץ, וע”ע בברכ”י (סי’ תקצח ס”ק יב), ובכה”ח (סי’ תקפד סק”ח). ומוכח, דכל שזהו זמנו, ואם לא עכשיו אימתי, אין מניעה בתביעת צרכיו. וראה בספר עוללות אפרים המובאים בהגהות הגר”א גוטמאכר ז”ל בשבת (דף קל)  שכתב, שיכוין כל אדם על צרותיו בעת בכי הנימול מיסורי המילה, שקול זה עולה בלי מונע מכל קליפה שיכלל גם תפלתו, ע”ש. וע”ע בס’ הליכות שלמה – תפלה (הע’ 31) בשם ספרים. ואע”ג שיש קצת לחלק מההיא דאבינו מלכנו בשבת, דשאני התם דזהו חלק מחובת היום, משא”כ בנד”ד שהוא הביא עצמו לדבר זה, ויכול גם לעשות כן ביום אחר, מ”מ אינו מוכרח, דגם התם יש לו זמן לבקש גם אחר השבת. וכן מצינו הרבה בקשות שנתקנו בשבת וביו”ט על שאילת צרכיו הגשמיים, כגון בעת פתיחת ההיכל בימים טובים, וכן בעת אמירת התשליך בר”ה, וכן בשמחת תורה לאחר כל הקפה והקפה, וע”כ כיון דזהו עת רצון ואם לא עכשיו אימתי, וע”כ לא אסרו דבר זה. וכן ראיתי שאמר הגרח”ק שליט”א בשמה דמרן החזו”א זצ”ל, דמותר לשאול ולבקש על צרכיו הפרטיים בר”ה ואפילו כשחל ר”ה בשבת, כיון דזהו עת רצון והזמן מסוגל לבקשות, והביא ראיה מחנה שהתפללה לפרי בטן ביום ר”ה, ונענתה. וכ”כ בשמה במ”ב הוצאת ‘דרשו’ ח”ו (מילואים עמ’ 30). אולם אי מהתם אכתי איכא למידחי, כיון דאין לו זמן אחר, אבל בנד”ד דיכול ללכת במשך כל השבוע לבריתות וכן לכותל, אין ראיה להתיר. אולם מאמירת אבינו מלכנו בשבת, לענ”ד יש ראיה להיתר. ומה שאסרו לתבוע צרכיו בשבת, היינו דווקא על דבר שאפשר לבקש עליו תמיד ואינו זמן מסוגל עתה יותר, וכההיא דירושלמי הנז’ בטור (או”ח סי’ קפח) [שהוא מקור לדין זה של תביעת צרכיו בשבת], שאין לתבוע צרכיו על מזונות, כיון שיכול לתבוע תמיד ואין הזמן עתה מסוגל יותר ממחר. וע”ע שו”ע (סי’ רפח ס”ח), וברמ”א, ויש לדחות. וכיוצ”ב ראיתי שהעלה בשו”ת בצל החכמה ח”ה (סימן מא), ובשו”ת תפלה למשה ח”ב (סימן א’). שוב הראני ידידי הג”ר שמואל כהן שליט”א שהעלה בספרו צלותא דשמואל (עמ’ תרלא) שהגרח”ק שליט”א הורה, שיכול אדם לבקש צרכיו בשעת בכי התינוק גם בפיו, כיון שזה עתה הזמן המסוגל לזה, ודימה זאת לאשה המבקשת ומתחננת אחר הדלקת נרות שבת. וראה עוד בס’ דרך שיחה (עמ’ סג). וע”ע בשו”ת עטרת פז ח”א (כרך ב’ יו”ד סי’ ב’ ענף ב’), שג”כ צידד להתיר בנד”ד.

ב). עוד נראה לי להוסיף טעם לשבח, ע”פ מ”ש הרב תורה לשמה (סי’ קג) דאם יש לו צער ודאגה בליבו בשבת, ובעת שהוא שואל ומבקש על זה מאת ה’ יתברך יהיה לו מנוחה והשקט בלבבו וירגיש שלבו טוב עליו, אין בזה איסור, דכהאי גוונא התירו לבכות בשבת היכא שהבכייה תשכך דאגתו וצערו, והרי הוא לו כמו עונג. (וכ”כ הרמ”א סי’ רפח ס”ב). עכ”ד. ויש להביא סייעתא לדברי התורה לשמה גם ממ”ש הריב”ש (סימן תקיג) דאע”ג שיש לאדם להתענות כשחלם חלום רע בשבת, מ”מ אם התענית קשה עליו ומצטער בתעניתו יותר ממה שמצטער מצער החלום, אסור לו להתענות בשבת. ונראה דהכ”נ כיון שהרגילות במקומות ובזמנים אלו לשפוך ציקון ליבם לפני הקב”ה וירווח להם, ואם לא ייעשו כן, יעלה יותר צער בלבבם מאשר צער הבקשה, לכן שפיר אין למנוע בידם הדבר. ובפרט שדב”ז אינו אסור לא מה”ת ולא מדרבנן אלא ממידת חסידות, וכמ”ש התורה לשמה (שם), ע”כ בטעם כל דהוא סגי.