שאלה:
מעשה ואירע שצלצל הפלאפון כמה וכמה פעמים והופיע על צג המכשיר זהותו של המתקשר, ויודע בו שהינו יהודי שומר תורה ומצוות לכל דבר, האם מותר לענות באופן זה מחשש פקוח נפש?
תשובה:
אם רואה על גבי ‘הצג’ את שם האיש המתקשר, או שמזהה את המספר ויודע שאיש זה שומר שבת ולא יחייג בשום אופן בשבת כי אם במצב של פקו”נ, מותר לענות לטלפון, ומ”מ נכון שילחץ על מקש המענה כלאחר יד. אבל כשאינו יודע זהותו של המתקשר, או שיודע שאינו שומר מצוות, אסור לענות לטלפון אפילו בשינוי.
א). אי’ במשנה ביומא (פג.) מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק כותי ספק ישראל, מפקחין עליו את הגל. ובתוס’ (יומא פה. ד”ה ולפקח) כתב, דהיינו טעמא, דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב, משום דכתיב “וחי בהם” ולא שימות בהם, שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל. וכן פסק השו”ע (סימן שכט סעי’ ג’) דמחללין שבת במקום ספק פקו”נ ואפילו במקום שיש בו כמה ספיקות.
ולפי”ז יש מקום להתיר לענות לטלפון, ואע”ג דכתבו התוס’ בפסחים (מו: ד”ה רבה) דחולה שיש בו סכנה הוא מילתא דלא שכיח, מ”מ לא אזלינן בתר רובא, ואע”ג דאפשר דאירע טעות כגון שנלחץ בטעות, או שאחד מב”ב הקטנים שיחקו בטלפון, מ”מ כל שיש לפנינו צד ואפילו קטן של פקו”נ, מחללין עליו את השבת.
ואין לומר דאין כאן אף ספק פקו”נ, מאחר והאידנא יש חברות הצלה, מד”א, ומכבי אש וכיוצ”ב, וא”כ במה יוכל לעזור לחברו יותר מהם, זו אינה טענה, דפעמים אין ההצלה תלויה אלא בו, כגון שיודע איזה פרט הנצרך לחולה או לחולי וכיוצ”ב, ואפילו ליתובי דעתא דחולה שיש בו סכנה שרי לחלל את השבת וכמבואר בשו”ע (סי’ של סעיף א’).
ב). אלא דאכתי יש מקום לחלק, לפי מה שכתב העולת שבת (סי’ שכט ס”ק ד’), דמה דמחללין שבת אפי’ בספק פיקוח נפש היינו דווקא היכא שידוע שהיה שם בשעת המפולת אלא שאינו ידוע אם הספיק לצאת משם, אבל אם הוא ספק אם מתחילה נפל עליו מפולת או לא, אין מפקחין, וסיים וצ”ע לדינא. וכן פסק בפשיטות המשנה ברורה (ס”ק ט’), דמיירי שהיה שם בעת המפולת, ואפי’ לא ראינו אותו מתחילה להדיא רק בבית זה מצויים בני אדם בעת הזאת. ולפי”ד יצא דרק היכא דידעינן דהיה במקום הסכנה אלא דמספקינן אם הספיק לצאת משם מחללין, אבל אם אין ידוע לנו אם נכנס למקום סכנה ופקו”נ, אין מחללין אפילו אם רואים את הסכנה לפנינו וכגון שרואים מפולת שנפלה. ובנד”ד דמי טפי לאין ידוע אם נכנס למקום הסכנה, והוי כנפל הגל ואין ידוע אם הוא שם.
ג). אלא דמצינו שחלקו על דברי העולת שבת וכפי שהקשה ע”ד הרב תוספת שבת (ס”ק ה’) דהא קיי”ל דרובא עדיף מחזקה, וכיון שבפקו”נ לא אזלינן בתר רובא כ”ש שלא נלך בתר חזקה, וסיים דאף הע”ת לא החליט כן לדינא אלא נשאר בצ”ע בדבר זה. ויש להוסיף ולחזק את קושיית הרב תוספת שבת, דמאחר ומחללין את השבת אפי’ בכמה ספיקות וכפי שנתבאר, וכבר ידועים דברי הרשב”א בתשובה ח”א (סימן תא), הביאו הש”ך (יו”ד סי’ קי) בכללי הס”ס, דהטעם דאזלינן בספק ספיקא להקל, דעל ידי הספק הראשון הוי מחצה על מחצה, וכשנתווסף ספק השני נתרבו צדדי ההיתר והוי ההיתר רוב והאיסור מועט, וכתב, דאפשר עדיף מרובא. ולפי”ז אין כ”כ מקום לדברי הע”ת, ואולי יש לישב דבריו, דהכא איכא בנוסף לרובא גם חזקה, וכן ראיתי שכתב במחצית השקל (סעיף ג’), אלא שבפמ”ג (משב”ז שם) כתב בפשיטות, דאף בכה”ג אזלינן להקל.
ד). ויעויין עוד בתוס’ בשבת (דף קטז: ד”ה וכ”ש) דכתבו, דמה שנהגו העולם לקרות בכתבים ובאיגרות השלוחים ממקום למקום בשבת, הוא משום דפעמים יש בהם פיקוח נפש, ואפילו יודע שאין בהם פקו”נ, מתיר ר”ת דלא הוי שטרי הדיוטות כיון שאין צריך למה שכתוב בה לפי שיודע מה שבאיגרת, ואם אינו יודע, ‘שמא יש בו צורך גדול או פיקוח נפש’. וכ”כ כמה ראשונים הב”ד הב”י (סימן שז), ואף הוא כתב להכריע דכיון דאינו אלא איסור דרבנן, כדאי הם המתירים לסמוך עליהם אם אינו יודע מה כתוב בה. וכן פסק להלכה בשו”ע (סעיף יד). ולכאו’ מוכח מכאן לנד”ד. (ומה גם דלכאו’ ש”מ דלא כהעולת שבת, דהא באיגרות דמי לספק אם היה שם סכנה, ודו”ק). אלא דיש לחלק דהכא בשטרי הדיוטות אינו אלא איסור דרבנן, וע”כ ו, וע”כ גם בנד”ד טוב יעשה אם ירים את השפופרת בשינוי, וכן יעשה במקשי מענה השיחה. (ואז גם לדעת מרן החזו”א דחשש בזה לאיסור בונה, יש להקל, והאידנא רוב מכשיר הטלפון אין בהם כי אם מנורת “לד”, דאיסורו מדרבנן).
ה). ואע”ג דבשו”ת משנה הלכות ח”ד (סימן מב) כתב לאסור לענות לטלפון המצלצל בביתו בשבת, היות וחולה שיש בו סכנה לא שכיח, וטעות שכיחא מאד, אולם נראה דכל זה דווקא באופן ששם המתקשר אינו מזוהה, ובזה שכיח לרוב טעויות וכפי שעינינו רואות, אבל כאשר רואה שם המתקשר ובידעו ובמכירו ששומר שבת הינו, וחוזר ונשנה הצלצול כמה וכמה פעמים, דטעות בכה”ג לא כ”כ שכיח, ואף דלא ימלט טעויות גם באופן זה, מ”מ מידי ספק ספיקא של פקו”נ לא יצאנו, ומ”מ כתבנו שיענה בשינוי כיון שמ”מ לא מצוי שיתקשרו לאדם שאינו עסוק בהצלת נפשות בדברים של פקו”נ, וכיון דהוא תרי דרבנן, (דהאידנא כל התאורה של הפלא’ אינה דאורייתא), יש להתיר.
