שאלה:
מי שיש לו בית גדול וחפצים רבים וקשה עליו בדיקת החמץ בליל י”ד בכל המקומות שחייב לבדוק כיצד יעשה?
תשובה:
א. הראוי ביותר הוא לבדוק הכל בליל יד בסיוע שאר בני ביתו.
ב. ואם אין לו בני בית גדולים שיכולים לסייעו, נראה שיכול לסמוך על הדעות שמועיל בדיקה בלילות שקודם יד לחלק מהמקומות בבית, אם יכול לנעול ולשמור מקומות אלו שמירה מעולה ולא להשתמש בהם עד לאחר בדיקת י”ד, ומ”מ ישאיר מעט לבדוק בליל י”ד.
ג. ואם אין לו בני בית גדולים וגם לא יכול לבדוק בלילות שקודם יד יכול לסמוך על “מכירת י”ג”, דהיינו למכור את החמץ במכירת חמץ ביום י”ג קודם שחל חיוב בדיקת חמץ, ואף שבאחרונים פקפקו במכירה הנהוגה משום שהיא מכירת דבר שאינו מסוים, נראה שלענין בדיקת חמץ שהיא דרבנן אפשר לסמוך על המקילים בצירוף המנהג, ואם ימצא חמץ בפסח יסגור אותו בארון או יעמיד מחיצה, ומ”מ ישאיר מעט שלא ימכור ויקיים בו דין בדיקת חמץ כתיקנו.
מקורות:
אם רשאי להקדים ולבדוק ב”יום יג” או ב”ליל יג”
בר”ן (פסחים א’ ע”ב) איכא מ”ד שאם בא להקדים לבדוק בי”ג שרשאי והוא שיבדוק לאור הנר שאפי’ ביום צריך אור הנר כדתני’ אין בודקין לא לאור החמה. ואמרי’ עלה בירוש’ (הלכה א) וכי יש חמה בלילה הדא אמרה אפי’ ביום צריך בדיקה לאור הנר הלכך כי תנא אין בודקין לא לאור החמה כו’ אלא לאור הנר מתוקמא או שעבר ולא בדק ליל י”ד או שבא להקדים בי”ג וכן דעת הר”ז הלוי ז”ל, וליתא דהתם בירושלמי משמע שאם בא להקדים ביום י”ג אינו רשאי דאמרי’ התם ולמה בלילה א”ר יוסי שאין בדיקת הנר יפה אלא בלילה ואמרינן תו התם מבואות האפלים מהו לבודקן בתחלה ביום לאור הנר מילהון דרבנן אמרו שרגא לא כמה דמנהר בליליא מנהר ביממא הלכך רב נחמן בר יצחק ה”ק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהן שהם פנוים ובשעה שאור הנר יפה לבדיקה כדאמרינן שאורו מבהיק בלילה יותר מן היום ולפיכך אם בא להקדים לבדוק ביום י”ג לאור הנר אינו רשאי. עכ”ל.
ומבואר שנחלקו הר”ן ורז”ה אם יכול להקדים הבדיקה ליום יד, ולדעת הרז”ה שפיר דמי, ולדעת הר”ן אין להקדים ליום משום שבלילה אור הנר מאיר יותר, ונראה שגם לדעת הר”ן אם ירצה לבדוק בליל יג רשאי, וכן בלילות שקודם זה, דבזה לא שייך טעם אור הנר.
ובבית יוסף סי’ תלג כתב וז”ל, ודברי הרב המגיד בפרק ב’ (חו”מ ה”ד) כהרז”ה, אבל דברי הרא”ש (סי’ יא) ורבינו נוטים לסברת הר”ן וכך הם דברי רבינו ירוחם (נ”ה ח”א לח ע”ג) וכן כתב רבינו בסוף סימן זה בשם ראב”ן (קס:) והכי נקטינן. ונראה שפסק כטעם הר”ן משום אור הנר ולפי זה דעת מרן להתיר לבדוק בלילות שקודם יד. ורק החמיר שלא להקל ביום כרז”ה והמגיד.
אם יש לחייב לבדוק בליל יד בדווקא מטעם “שלא תחלוק בין בדיקה לבדיקה”
בירושלמי פסחים (פ”א ה”א) ר’ ירמיה בעי בתי כנסיות ובתי מדרשות מהו שיהו צריכין בדיקה. מה צריכא ליה שכן מכניסין לשם בשבתות ובראשי חדשים. ותהא פשיטא ליה. הכן הוא צריכה ליה הואיל ואורן מרובה מהו שיהא צריך לבודקן בתחילה ביום לאור הנר. ר’ יוסה בעי חצירות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו שיהו צריכין בדיקה, בלא כך אינן בדיקות מן הנותר, ייבא כהדא תנא ר’ זכריה חתניה דרבי לוי נידה חופפת וסורקת כהנת אינה חופפת וסורקת נידה כהנת חופפת וסורקת שלא תחלוק בין נידה לנידה אוף הכא שלא לחלוק בין ביעור לביעור.
ובשו”ת הראב”ן (בתחילת הספר – סי’ ז) בני אדם המטאטאין ומכבדין את חדריהן ואת עליותיהן בי”ב או בי”ג בניסן ועם כיבודן בודקין אותן מחמץ ומשמרין שלא להכניס שם שוב חמץ, אעפ”כ צריכין לבודקן אור י”ד בשעה שבודקין במקום אשר טילטלו שם חמץ עד עתה. וראייה מצאתי בראש פסחים ירושלמי [פ”א ה”א] ר’ מני בעי חצירות שבירושלים שאופין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו שיהו צריכין בדיקה, ומשיב בלא כך אינן בדוקות מן הנותר כלומר והלא בכל יום כשאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר בודקין מה שנותר ושורפין אותו כדכתיב [שמות כ”ט] ושרפת את הנותר באש וכיון שנבדק ונשרף מה צורך לבדיקה זו, ומשיב ייבא כהדא תנא ר’ זכריה חתניה דר’ לוי נידה חופפת וסורקת כהנת אינה חופפת וסורקת נידה כהנת חופפת וסורקת שלא לחלוק בין נידה לנידה, והכא נמי שלא לחלוק בין ביעור לביעור. לפיכך אור לארבעה עשר שהוא זמן בדיקה חל חובת ביעור לבדוק ולשאינו בדוק ובודק הכל, עכ”ל. וכ”כ ראבי”ה (פסחים תנ) בשמו. ובמרדכי (תקלה) כתב אמרינן בירושלמי (הל’ א) בתי כנסיות ובתי מדרשות מהו שיהיו צריכין בדיקה, מה צריכה לזה מפני שמביאין שם חמץ בשבתות ובראשי חדשים, ותהא פשיטא לן, הכין צריכה ליה מפני שאמרו אורה מרובה מהו שיהא צריך לבודקו מתחלה ביום לאור הנר, ומסיק שלא לחלק בין ביעור לביעור דצריך לבדוק בלילה לאור הנר, וגם אם כבדו וטאטאו את הבית מקודם לכן אפי’ הכי צריך לחזור ולבדוק שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה וכ”פ ראב”ן, והכי איתא בירושלמי בריש פסחים (שם) רב מני בעי חצירות שבירושלים שאוכלין שם חלות תודה ורקיקי נזיר מהו צריכות בדיקה ופריך והלא כבר בדקו מן הנותר ומשני שלא לחלוק בין ביעור לביעור מיהו בתלמוד שלנו (ד’ ח א) יש אכסדרה לאורה נבדקת. עכ”ל.
ומבואר שדעת המרדכי שיש מחלוקת בין הבבלי לירושלמי אם חייב לבדוק בלילה גם מקום שאורו רב, וכן אם חייב לבדוק אחר שכיבדו הבית משום שלא תחלוק בין בדיקה לבדיקה, גם נראה מדבריו להדיא דס”ל שטעם שלא תחלוק בין בדיקה לבדיקה הוא הכרעת הספק גם לספק הראשון בירושלמי אם בתי כנסיות צריכים בדיקה לאור הנר. ורבינו מנוח (פ”ב ה”ו) כתב שספק הירושלמי לגבי אור הנר לא נפשט (ובזה ס”ל להקל, אלא שהמחמיר תע”ב), ורק לענין חצרות שבירושלים אמרינן שלא תחלוק, ויש ליתן טעם שבלא בדק חייבו שלא תחלוק, אבל לענין אור הנר לא אמרינן שלא תחלוק (עיין ברכי יוסף סק”ה). ובזה יש ליישב דברי הראב”ן והראבי”ה שהבבלי פוטר מאור הנר באכסדרה, והירושלמי לא חייב אור הנר בבתי כנסיות אלא נשאר בזה בספק.
ובטור כתב ראב”ן בני אדם המכבדין חדריהם בי”ג בניסן ומכוונין לבדוק החמץ ולבער ונזהרין שלא להכניס שם עוד חמץ אף על פי כן צריכין בדיקה בליל י”ד. ובב”י כתב כן כתב המרדכי בפרק קמא (סי’ תקלה) וכן כתב תרומת הדשן (ח”א סי’ קלג), וכבר כתבתי בדין זה בתחילת הסימן.
וקודם לכן כתב שדעת הראב”ן כדעת הר”ן שאין לבדוק ביום, וצ”ב שהראב”ן כתב הטעם משום שלא תחלוק בין בדיקה לבדיקה והוא טעם לאסור לבדוק קודם יד גם בלילות שקודם. אמנם מדקדוק לשון המרדכי נראה שלא אסר מטעם שלא תחלוק בין בדיקה לבדיקה אלא לבדוק ביום אבל לא להקדים בדיקה בליל יג אינו בכלל שלא תחלוק, ובזה אתו שפיר דברי הב”י שהשוה דברי הראב”ן לדברי הר”ן. ויש לבאר שבדיקה בלילה מצינו במי שיוצא מביתו ל’ יום קודם פסח (כמבואר בסי’ תלו).
ואמנם לשון השו”ע (סי”א) וז”ל, המכבד חדרו בי”ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ולבערו ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ, אף על פי כן צריך לבדוק בליל י”ד. עכ”ל. ומסתימת לשונו היה נראה לכאו’ לאסור להקדים אפי’ יבדוק בלילות שקודם, אמנם בב”י מבואר שפסק כהר”ן, ודוחק לומר שחזר בו בשו”ע והחמיר כנגד רוב ככל הראשונים, וגם חזר בו מההבנתו בראב”ן ממש”כ בב”י, וגם אין נראה לומר שסבר השו”ע שגם לדעת הר”ן אסור לבדוק בלילות שקודם יג שהרי הזכיר טעם אור הנר ואין טעם לאסור אלא ביום. ופר”ח כתב וז”ל, ודברי המחבר שהם לקוחים מדברי ראב”ן סתומים ויותר נוטים לזה (שאין לבדוק בלילה) ואינו מחוור, אלא העיקר שכיון שבדק באחת מן הלילות לאור הנר וכיון לבער חמץ מן הבית שוב אין צריך לבדוק בליל י”ד. עכ”ל. וצ”ל דהשו”ע איירי בבדיקת יום יג, וכ”כ בעולת שבת.
ומ”מ מדברי כל הראשונים שנחלקו אם מועיל בדיקה ביום יג, הר”ן והרא”ש והטור ורי”ו והמגיד והרז”ה, מבואר דלא ס”ל הך סברא דלא תחלוק בין בדיקה לבדיקה. וגם במרדכי מבואר שבבלי חולק על הירושלמי בזה.
ודברי השו”ע סתומים (כמ”ש הפר”ח) וע”כ יש לנו לנקוט כדברי רוב הראשונים, ק”ו בבדיקה דרבנן, ואף אם נאמר שהשו”ע הכריע שלא מועיל, מה שלא נראה ממש”כ בב”י, מ”מ בשעת הדחק גדול יש להקל גם לבני ספרד שקיבלו הוראות השו”ע. ובשעת הדחק יש לסמוך אפילו על בדיקה ביום כהרז”ה והמגיד.
לטעם שלא תחלוק בין בדיקה לבדיקה אם סגי בבדיקה כל דהו
ובתה”ד (סי’ קלג) שאלה. הרבה בני אדם נוהגים לטאטא ולכבד כל חדרי ביתם ב’ או ג’ ימים קודם י”ד. ובאור י”ד מניחים להם ג’ או ד’ פתיתין במקצת חדרים. וכשבודקים ומוציאים אילו הפתיתים שהניחו להם בני ביתם מפסיקים שוב לבדוק, שפיר דמי או לאו? תשובה. יראה דמילתא דפשיטא הוא דלא יאות אינון עבדי. דבגמרא (ירושלמי) פ”ק דפסחים כתב בהדיא, דאם כבדו וטאטאו הבית קודם לכן, אפ”ה צריך לחזור ולבדוק. אלמא דבכיבוד לחוד לא סגי. ואף על גב דמסיק התם, משום שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה, ואיכא למימר דהיכא דעביד בדיקה כ”ש באור י”ד די בכך אחר הכיבוד, דמהשתא לא תחלוק בין בדיקה לבדיקה. מ”מ כתב נמי התם טעם אחר דכיבוד לחוד לא סגי, משום דילמא מישתכח בגומא. וא”כ במה יצאו החדרים מחובת בדיקה. ואף כי אין להקל במצוה זו דאחמור בה דרבנן טובא, וצריך לבדוק בדיקה גמורה לחורין ולסדקין בכל חדרי הבית שמכניסים בהן חמץ. עכ”ל. ומש”כ על המרדכי שכתב נמי טעם אחר דכיבוד לא סגי משום דלמא משתכח בגומא, במרדכי לא כתב כן לגבי מי שכבד קודם ליל יד, שוודאי אם לא כיבד בחורים וסדקים חייב בדיקה ככל מי שלא בדק, וגם הראב”ן לא הזכיר טעם זה כלל, אלא כתב כן כלפי המציאות שבשאלה שהם לא היו בודקין החורים והסדקים וע”כ חייבים לעשות בדיקה גמורה, ע”פ דברי המרדכי שכיבוד לא מהני (ומטעם זה לא סגי בבדיקה כל דהו אף שלטעם שלא תחלוק ס”ל דסגי בבדיקה כל דהו).
ודברי התה”ד שבבדיקה כל דהו, יוצא ידי טעם שלא תחלוק בין בדיקה לבדיקה, הינם חידוש עצום שבדברי הראב”ן והראשונים לא משמע כן. גם מדברי המג”א (סק”כ) נראה שמסכים שבשביל שלא תחלוק בין בדיקה לבדיקה סגי לבדוק חדר אחד. וצ”ע. והעיר בזה השער הציון (ס”ק נו) וז”ל, וגם דין זה אינו ברור כל כך, דיש לומר שלא תחלוק קאי אכל בית ובית. עכ”ל. והיה נראה שדברי התה”ד לא נאמרו אלא בלשון ‘ואיכא למימר’ ולא החליט הדבר אלא כתב שאף למי שיאמר כן יצטרך במקרה השאלה לבדוק הכל משום דלמא משתכח בגומא. גם יש להעיר שלשון הראב”ן משמע שצריך לבדוק בדיקה בכל מקום שהיו מכניסים חמץ קודם בדיקה. ואולי לפני התה”ד לא היה לשון ראב”ן רק לשון המרדכי.
