חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
הרב דוד אוחיון - ברכת אברהם משיב כהלכה

ארץ השואל: ישראל

שאלה:

מי שלא מתגורר בשכונה, האם יכול לעשות עבור הגרים שם “עירוב חצרות”?
כלומר יש שם מחיצות, אבל צריך מישהו שיתפוס את המצות ויזכה אותם ויברך את הברכה.
תודה.
 

תשובה:

גם מי שאינו גר בשכונה יכול לעשות “עירוב חצרות” לתושבי השכונה, ולזכות להם את המצות.
אולם חשוב לשים לב, שהעירוב עצמו צריך להיות מונח דווקא בבית הנמצא בתוך השכונה, לכן גם אם אדם שאינו גר בשכונה מזכה לתושבי השכונה את העירוב, עליו ללכת ולהניח אותם באחד מהבתים שבשכונה דווקא.
בברכת התורה ובהערכה על דאגתך למצוות העירוב

 
מקורות ונימוקים:
אדם רשאי לזכות את הפת או המצות לעירוב חצרות לכלל האנשים המתגוררים בחצר, כפי שמבואר במשנה בעירובין פרק ז משנה ו’ בנוגע לשיתופי מבואות. “כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני מבוי ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו, אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו.

זהות המזכה איננה משמעותית, מלבד הדרישה שלא תהיה ידו כיד בעל הבית, הואיל ורק אחר יכול לזכות לאחרים ולא הנותן בעצמו.

כן פסק השולחן ערוך להלכה או”ח סימן שס”ו סעיף י’, כשמזכה להם ע”י אחר לא יזכה על ידי בנו ובתו הקטנים, אפילו אם אינם סמוכים על שלחנו,  ולא ע”י עבדו ושפחתו הכנענים; אבל מזכה הוא ע”י בנו ובתו הגדולים, אפי’ סמוכים על שלחנו, וע”י עבדו ושפחתו העברים, אפי’ הם קטנים, וע”י אשתו אף על פי שהוא מעלה לה מזונות ואפילו אין לה בית בחצר.

ויש אומרים שאינו מזכה ע”י בנו ובתו הסמוכים על שלחנו, אפילו הם גדולים, ולא ע”י בתו, אפילו אינה סמוכה על שלחנו, כל זמן שלא בגרה, ולא ע”י אשתו שמעלה לה מזונות או שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ואפילו יש לה בית בחצר; אבל מזכה ע”י בנו שאינו סמוך על שלחנו, אפילו הוא קטן, וע”י בתו שבגרה ואינה סמוכה על שלחנו, וע”י אשתו שאינו מעלה לה מזונות, אפילו אין לה בית בחצר.

מבואר שיכול לזכות עירובי חצירות על ידי אשתו אפי’ איננה גרה בחצר, העיקר שידה אינה כידו, כגון שאינו מעלה לה מזונות וכו’.

 

אולם צריך לשים לב שהעירוב חצרות יהיה מונח בבית שבחצר, שהרי כל עניין העירוב הוא, להגדיר את כל בעלי הבתים שבחצר, כאילו גרים בבית אחד שבו מונח העירוב, לכן חובה שהעירוב יהיה מונח באחד מהבתים שבחצר, ובנידון השאלה שיהיה מונח באחד מהבתים שבשכונה.

כפי שכתב השו”ע שם סימן שס”ו סעיף א’

“חצר שהרבה בתים פתוחים לתוכו אסרו חכמים לטלטל מבתיהם לחצר עד שיערבו, דהיינו שגובים פת מכל בית ובית ונותנים אותו בא’ מבתי החצרות, שע”י כך אנו רואים כאילו כולם דרים באותו הבית וכאילו כל החצר מיוחד לאותו בית”.

 

שאלה:

מי שלא מתגורר בשכונה, האם יכול לעשות עבור הגרים שם “עירוב חצרות”?

כלומר יש שם מחיצות, אבל צריך מישהו שיתפוס את המצות ויזכה אותם ויברך את הברכה.

תודה.

 

תשובה:

גם מי שאינו גר בשכונה יכול לעשות “עירוב חצרות” לתושבי השכונה, ולזכות להם את המצות.

אולם חשוב לשים לב, שהעירוב עצמו צריך להיות מונח דווקא בבית הנמצא בתוך השכונה, לכן גם אם אדם שאינו גר בשכונה מזכה לתושבי השכונה את העירוב, עליו ללכת ולהניח אותם באחד מהבתים שבשכונה דווקא.

בברכת התורה ובהערכה על דאגתך למצוות העירוב

 

מקורות ונימוקים:

אדם רשאי לזכות את הפת או המצות לעירוב חצרות לכלל האנשים המתגוררים בחצר, כפי שמבואר במשנה בעירובין פרק ז משנה ו’ בנוגע לשיתופי מבואות. “כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני מבוי ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו, אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו.

זהות המזכה איננה משמעותית, מלבד הדרישה שלא תהיה ידו כיד בעל הבית, הואיל ורק אחר יכול לזכות לאחרים ולא הנותן בעצמו.

כן פסק השולחן ערוך להלכה או”ח סימן שס”ו סעיף י’, כשמזכה להם ע”י אחר לא יזכה על ידי בנו ובתו הקטנים, אפילו אם אינם סמוכים על שלחנו,  ולא ע”י עבדו ושפחתו הכנענים; אבל מזכה הוא ע”י בנו ובתו הגדולים, אפי’ סמוכים על שלחנו, וע”י עבדו ושפחתו העברים, אפי’ הם קטנים, וע”י אשתו אף על פי שהוא מעלה לה מזונות ואפילו אין לה בית בחצר.

ויש אומרים שאינו מזכה ע”י בנו ובתו הסמוכים על שלחנו, אפילו הם גדולים, ולא ע”י בתו, אפילו אינה סמוכה על שלחנו, כל זמן שלא בגרה, ולא ע”י אשתו שמעלה לה מזונות או שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ואפילו יש לה בית בחצר; אבל מזכה ע”י בנו שאינו סמוך על שלחנו, אפילו הוא קטן, וע”י בתו שבגרה ואינה סמוכה על שלחנו, וע”י אשתו שאינו מעלה לה מזונות, אפילו אין לה בית בחצר.

מבואר שיכול לזכות עירובי חצירות על ידי אשתו אפי’ איננה גרה בחצר, העיקר שידה אינה כידו, כגון שאינו מעלה לה מזונות וכו’.

 

אולם צריך לשים לב שהעירוב חצרות יהיה מונח בבית שבחצר, שהרי כל עניין העירוב הוא, להגדיר את כל בעלי הבתים שבחצר, כאילו גרים בבית אחד שבו מונח העירוב, לכן חובה שהעירוב יהיה מונח באחד מהבתים שבחצר, ובנידון השאלה שיהיה מונח באחד מהבתים שבשכונה.

כפי שכתב השו”ע שם סימן שס”ו סעיף א’

“חצר שהרבה בתים פתוחים לתוכו אסרו חכמים לטלטל מבתיהם לחצר עד שיערבו, דהיינו שגובים פת מכל בית ובית ונותנים אותו בא’ מבתי החצרות, שע”י כך אנו רואים כאילו כולם דרים באותו הבית וכאילו כל החצר מיוחד לאותו בית”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לתשומת לב הגולשים:

אין ללמוד הלכה ממקרה אחד למקרה אחר, אלא על כל מקרה לגופו יש לשאול שוב ולקבל תשובה ספציפית, כיון שהדין עלול להשתנות בשל שינויים קלים בנידון. ובאופן כללי, עדיף תמיד ליצור קשר אישי עם רבנים, ולברר את ההלכות פנים אל פנים, ולא להסתפק בקשר וירטואלי ו\או טלפוני.
כל התשובות הינם תחת האחראיות הבלעדית של הרב המשיב עצמו, ולא באחראיות האתר ו\או ראש המוסדות.

פרסם כאן!
כל ההכנסות קודש לעמותת 'ברכת אברהם'. גם צדקה מעולה, גם פרסום משתלם לעסק שלכם.

לא מצאתם תשובה?

שאלו את הרב וקבלו תשובה בהקדם.

נהנתם? שתפו גם את החברים

מאמרים אחרונים

בטח יעניין אתכם!

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש