גזל את הרבים כיצד יעשה תשובה?

בס”ד

גזל ואינו יודע ממי גזל

מקורות ונימוקים:

א). כתב מרן הש”ע (חו”מ סי’ שס”ו סעי’ ב’): הרועים והגבאים והמוכסים, תשובתן קשה מפני שגזלו את הרבים ואין יודעים למי יחזרו, לפיכך יעשו בו צרכי רבים, כגון בורות שיחין ומערות. עכ”ל. והסמ”ע (סק”ה) כתב שטעם הדבר הוא דאז גם הנגזל יהנה מן הדברים הנעשים מדמי הגזילה. ע”כ. אמנם כמובן שזו לא תשובה מעליא וכמ”ש הסמ”ע (סי’ רלא ס”ק לד) מכיון שלא בטוח שהנגזל יהנה מכך. וכן שייהנה בכדי שיווי הגזלה, אבל תשובה פורתא מיהא הוי.

ב). ולענ”ד כיום אפשר לתת את שווי הגזלה לארגוני חסד המשאילים חפצים שאינם מתכלים, כגון, “יד שרה”, “עזר מציון”, בתי חולים וכיוצ”ב. וכן רשאי לקנות בכסף סידורים לכותל[1] וכדו’. וכן לתרום למקוואות, וכיוצ”ב.

ג). אך לא מועיל ליתן את הכסף לאירגוני צדקה כגון “חסדי נעמי”, “יד עזרא ושולמית” וכיוצ”ב דמהכת”ת שהנגזל נזקק ויבוא להינות מכך. (ודלא כמ”ש בספר הליכות מועד יוהכ”פ עמ’ רכט). וכן אין לתרום לישיבות, וכן אין לתרום חפצים או מאכלים המתכלים. וכן מסתבר שלא מועיל לשים את הדבר במקום שכנראה שהנגזל לא ייהנה ממנו, כגון שיתרום לשיעורי תורה שבעיר אחרת. וכ”כ כעי”ז בשו”ת אפרקסתא דעניא ח”ד (סי’ שטז).

ד). וכן מדין צדקה, אע”ג שהיה אפשר לומר שיתן את שוויות הסכום של הכסף הגזול לצדקה ויאמר בפיו שנותן זאת לטובת הנגזל. וקיימ”ל דניחא ליה לאיניש ליעביד מצווה בממוניה אפילו במקום שיש חסרון ממון וכמ”ש השו”ע (או”ח סי’ תלז ס”ג). ואע”פ שהמג”א (סי’ יד סק”י) כתב, דדוקא במקום חסרון מועט, אבל לא במקום חסרון מרובה, ולפי”ז אסר את השימוש בספרי חברו שלא בידיעתו. מ”מ יש לומר דהיכא שכבר הכסף אבוד מהנגזל, ודאי ניחא ליה עכ”פ בהכי ואפילו במקום חסרון מרובה.

אלא שצ”ע מדוע א”כ הגמ’ לא הביאה עצה פשוטה זו. ועל כרחך, דמכיון דבעינן “והשיב את הגזלה אשר גזל”, לא מהני השבה רוחנית, כי צריך לקיים את ההטבה בגשמיות ולא ברוחניות. וכן העלה הגר”מ פיינשטיין בשו”ת אגרות משה (חו”מ ח”א סי’ פח), שלא מועיל לתת את הסכום לצדקה לזכותו של הנגזל, וכ”כ הרב זילברשטיין בספרו חישוקי חמד (יומא פה ע”ב). ושלא כפי שנראה ממ”ש בשו”ת אפרקסתא דעניא (שם).

ה). וחידוש ראיתי בספר אור לציון (חכמה ומוסר עמ’ רט”ז) שכתב בזה”ל: זה הכסף שלוקחים מאיתנו הממשלה, אם כבר חייבים אנו לשלם אותו, לפחות נכוין שיהיה לצדקה. שהרי הממשלה דרכה לחלק את הכסף לאנשים, ויתכן שימצאו בתוכם אנשים נזקקים באמת. וכן יכוין שמא גזל את הרבים, ואמרו רבותינו ז”ל, גזל ואינו יודע למי, יעשה צורכי. ובכסף הזה שנלקח על ידי הממשלה נעשים בהם צרכי רבים, כבישים, תאורה וכדו’, שכולם נהנים מזה, וכיון שעל ידי כספו נעשים צרכי רבים, נמצא שכיפר בזה עוון גזל. עכ”ל. אלא שלכאורה נראה מדבריו שדיבר על חיובים שתלמידי חכמים אינם חייבים לשלם, וכגון שמירת העיר עי’ שו”ע (יו”ד סי’ רמג ס”ב), שתורתם שמירתן. שהרי בשאר חיובי העיר, כגון תיקוני תאורה וכיוצ”ב, בלא”ה חייבים וכיצד א”כ יפטרו עצמן בכך. ומכיון שהרבה מכספנו הולך על שמירת העיר והמדינה ואולי אפילו רוב התקציב השנתי הולך לביטחון המדינה, וחלק מכסף זה ניקח מהתושבים על ידי תשלומי מע”מ, א”כ מי שתורתו אומנתו, היינו שאין לו עסק אחר מלבד התורה, יכוין שכסף של קניותיו הוא כפרה אם פרה גזל את הרבים, וכן בתשלומי הארנונה שחלקם נלקחים לצורך שמירת העיר, יכוין בזה.

ו). ויעוין גם בשו”ת מנחת שלמה (תנינא סימן קלה) שכתב שהגוזל את הרבים ותקנתו שיעשה צרכי רבים, זה רק מדת חסידות ולא מן הדין, ולפי”ז וודאי דניתן לסמוך על דברי האור לציון בזה.

[1]באהבת חסד כתב בשם השל”ה דה”ה שיכול לנדב ספרים לבית המדרש.