מקורות ונימוקים:
הוצאת זרע לבטלה הוא עוון חמור יותר מכל העבירות
אסור לאדם להרהר בעבירה או לפגום הברית, שהרי כתבה התורה ונשמרת מכל דבר רע, מכאן דרשו בגמרא בעבודה זרה דף כ’: ת”ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה.
וכן פסק השולחן ערוך להלכה באבן העזר סימן כ”ג סעיף ג’ אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור, אלא אם יבא לו הרהור יסיע לבו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא אילת אהבים ויעלת חן (משלי ה, יט) לפיכך אסור לאדם לישן על ערפו ופניו למעלה, עד שיטה מעט שלא יבא לידי קישוי. ולא יסתכל בבהמה וחיה ועוף בשעה שמזדקקין זכר לנקבה.
ועוון זה של הוצאת זרע לבטלה חמור הוא יותר מכל העבירות, כפי שכתב השולחן ערוך באבן העזר סימן כ”ג סעיף א’ בזה”ל: אסור להוציא שכבת זרע לבטלה ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה.
הדרך להינצל מעוון זה
והדרך להינצל מהעוון הזה החמור הוא בראש ובראשונה, שלא להגיע לידי מראות אסורות, אולם גם אם כבר ראה, יוכל להינצל מן החטא על ידי עסק התורה הקדושה, שהיא איילת אהבים ויעלת חן, כפי שכתב השו”ע שם. וכאשר מעסיק האדם את מחשבתו בתורה הקדושה בהתאמצות במחשבה בה, מעבירה היא מדעתו את כל המחשבות הרעות וההרהורים הרעים, ומטהרת את מחשבתו, ומכניסה בליבו שמחה גדולה וטהרה גדולה.
וראיתי שבחידושי הצל”ח למסכת ברכות דף ה’. כתב לדקדק כן שדווקא על ידי התאמצות במחשבה בתורה בעומק העיון ניצל מן החטא. זה לשון הצל”ח שם: וזה לשון הרמב”ם בסוף הלכות איסורי ביאה [פכ”ב הכ”א] כאשר הזהיר שם על הרהורי עריות, סיים וכתב, יתירה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר אילת אהבים וגו’ באהבתה תשגה תמיד, עכ”ל. הרי שאם הלב פנוי ממחשבת התורה נכשל במחשבת עבירה, ואם לבו מחשב תמיד בהרהורי תורה אין מקום למחשבת עריות להתגבר. ולכן אמר כאן שאם לא נצחו ונכשל בראות העין, יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם, פי’ שאין די שילמוד תורה משפה ולחוץ רק יעסוק בעומק העיון שנאמר אמרו בלבבכם, פי’ אמירה שיאמר דברי תורה יהיה בלבבכם, ואז אם לבו מלא מחשבת התורה לא יבא לחשוב בעבירה ולא יהיה הלב חומד.
ומכוח זה שההרהור בתורה הוא הדבר המועיל כל כך להינצל מעוון זה, כתב בספר חסידים אות י”ב שאם יש לאדם הרהור רע, יוכל להרהר בדברי תורה אף אם הוא בבית הכיסא או בבית המרחץ, כיון שנחשב הדבר לאפרושי מאיסורא.
ועיין עוד בספר שמירת הלשון ח”ב פ”ג שכתב שנראה לו שההסתכלות בציצית היא סגולה שלא לתור אחר הלב והעיניים.
והנזהר ומשתדל בקדושה ומתאמץ בכך, זוכה שהקב”ה יקדשו לעולם הבא, כפי שכתב בדרשות מהר”ח אור זרוע סימן י”ז, כי בשכר זה שישראל נזהרי’ בקדושה הקדוש ברוך הוא ית’ שמו שהוא קדוש עתיד לקדש אותנו שנ’ והתקדשתם, בעולם הזה, והייתם קדושים, לעולם הבא, כי קדוש אני שעתיד לקדש אותנו לימות המשיח ולחיי העולם הבא.
