מקורות ונימוקים:
אכסנאי נפטר בהדלקת בעל הבית כשרוצה לצאת בהדלקתו, ומזכה לו מעט שמן, או בסתמא וכמ”ש בספר גן המלך הובא בכה”ח (סי’ תרעז), אבל היכא שאינו חפץ לצאת בהדלקתו, אינו מחויב. ולא דמי למה שנחלקו הרב תרומת הדשן ומרן הב”י (סי’ תרעז) לגבי בעל שאינו רוצה לצאת ידי חובת הדלקת אשתו, אם רשאי, וע”ע ברמ”א (שם ס”ג) ולמעשה חש הב”י לספק ברכות, דהתם ממילא בסתמא נפטר בהדלקתה, וא”כ כשמכוין שלא לצאת הוי ברכה שא”צ, אבל הכא בעינן כוונה כדי להיפטר, וכל כמיניה שלא לכוין ולצאת ידי חובה. ומכיון שלא התכוונו לצאת ידי חובה בעת הדלקתו, ואף הוא לא נתכוין להוציאם מן הסתם אחרי שהודיעוהו, א”כ אכתי חובה מוטלת עליהם להדליק, ופשוט.
ומ”ש דרשאי בכה”ג אף להדליק בחדרם המיוחד להם בברכה, היינו משום משום דחדרם המיוחד להם הוי כבית בפנ”ע, וכן כתב המאמר מרדכי (סי’ רסג סק”ו) שכלה וחמותה שיש לכל אחת מהם חדר מיוחד, תדליק החמות בחדר האוכל בברכה, והכלה תברך ותדליק בחדרה, ושאף הרחיד”א יודה היכא שיש לה חדר מיוחד, יעו”ש. וכ”כ הבא”ח (שנה ב’ פרשת נח או’ יא), שאם יש לבן הנשוי חדר מיוחד, אשתו תדליק שם בברכה, והחמות תדליק במקום האוכל. וכ”כ בספר חזו”ע – שבת ח”א (עמ’ קצו), ובשו”ת אול”צ ח”ב (פי”ח או’ ו’). וע”ע בשו”ת רב פעלים ח”ב (סי’ נ) גבי חנוכה, ודו”ק מיניה דאם אינו סמוך על שולחנו חייב להדליק בחדרו בברכה.
- לענ”ד כיון דבשעת הדלקה היו באותו מקום והתכוונו לצאת ידי חובה נפטרו ויצאו ידי חובה גברא וידי חובת בית, ואף כשחוזרים לביתם אינם צריכים להדליק בברכה, ולא מבעיא לפוסקים דס”ל שחתן יצא ידי חובת הדלקת הוריו ואין צריך לחזור ולהדליק בביתו מכיון שבעת ההדלקה היה בבית הוריו, אלא גם החולקים יודו שיצא ידי חובה, דהתם בשעת ההדלקה החתן מתכוין לעקור ולא להיות סמוך על שולחן אביו, אבל בנד”ד התכוין להיפטר מדין אכסנאי. ועי’ בספר בית חתנים פנירי (פט”ו).
