בס”ד
שאלה: שכחתי לברך ברכת המזון, עד מתי אני יכול לברך?
תשובה: כל עוד שאתה מרגיש שבע מאכילתך הראשונה, רשאי אתה לברך שזהו סימן שלא נתעכל עדיין המזון שבמעיך, ואפילו עבר זמן הרבה מעת גמר אכילתך הראשונה. ואין הדבר תלוי בשיעור זמן.
אולם אם כבר באכילתך הראשונה לא שבעת כ”כ ולא היה לך עוד מה לאכול, או באכילת פירות מעט, עוגות וכיוצ”ב, בזה השיעור הוא שבעים ושתיים דקות מעת סיום האכילה.
מקורות:
ז”ל מרן בשלחן ערוך (סימן קפד סעיף ה): עד אימתי יכול לברך עד שיתעכל המזון שבמיעיו, וכמה שיעורו כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה, ומשעה שהתחיל להיות רעב, אף על פי שלא נתעכל עדיין לגמרי כנתעכל לגמרי דיינינן ליה, וכן נמי לענין אכילת פירות ושתיית יין אם אינו רעב ולא צמא ותאב לאותם פירות יברך, אם אינו יודע לשער אם נתעכלו. ע”כ.
ומזה שמרן לא חילק בין אכילה מרובה לאכילה מועטת, משמע דכל אפיא שוין בזה. וכן כתב המגן אברהם (סק”ט) שכל הפוסקים לא חילקו בין רב למועט, דסבירא להו דזה איתמר אליבא דריש לקיש, אבל אנן קיימא לן כרבי יוחנן. ע”ש. ואמנם הט”ז (סק”ב) כתב, שאף על גב דלא קיימא לן כריש לקיש לגבי רבי יוחנן, ומשום הכי לא הביאו הפוסקים דברי ריש לקיש, מכל מקום באכילה מועטת יש לשער בד’ מילין משום דלא אשכחן דרבי יוחנן פליג עליה בהא אלא באכילה מרובה. ע”ש. וכן נראה דעת האליה רבה (סק”ו). ע”ש. ובמחצית השקל כתב, דלפי זה באכילה מרובה יש לשער אפילו עד שש שעות. וכמו שכתב בשו”ת הלק”ט חלק א (סימן קמה) שהרופאים אומרים ששיעור עיכול בינוני הוא שש שעות. ע”ש.
ובכף החיים (אות כח) הביא מחלוקת האחרונים הנ”ל, והעלה, דלענין דינא נראה שאם אכל כדי שביעה ולא שהה יותר משיעור ד’ מילין, דהיינו שעה וחומש, שהם שבעים ושתים דקות, לכולי עלמא יכול לברך ברכת המזון, אבל אם שהה יותר מזה, דאיכא פלוגתא, אין לברך, וכו’. ע”ש. אולם דעת מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק”ל, שאם אכל כדי שביעה, יכול לברך ברכת המזון כל זמן שהוא עדיין שבע מאותה אכילה, ואין שיעור לזה. אבל אם אכל פחות מכדי שביעה, בזה אי אפשר לו לברך אחר שעבר זמן של שבעים ושתים דקות. הוב”ד בנו הראשל”צ בספרו ילקוט יוסף נטילת ידים וברכות (הערות סימן קפד או’ יג).
אולם אם כבר בתחילת אכילתו אכתי לא שבע, בזה קשה מאוד לשער זאת השיעור, וע”כ כתבו הפוסקים, שעד שיעור שבעים ושתיים דק’, יכול לחזר ולברך ולא יותר. ואע”פ שהרב כה”ח (או’ כט) כתב שבהאי גוונא השיעור הוא חצי שעה ולא יותר, אולם המ”ב (ס”ק כ) ובביה”ל (ד”ה אם) כתב, שהשיעור הוא ד’ מילין דהיינו שבעים ושתים דק’. וכן פסק הגר”מ לוי בספרו ברכת ה’ ח”ג (פ”ז סעיף סו).
