סירוס חתול ובעלי חיים המצטערים

מקורות ונימוקים:

מקור איסור סירוס:

א). זה לשון הרמב”ם הלכות איסורי ביאה (פרק טז הלכה י’): אסור להפסיד איברי זרע בין באדם בין בבהמה חיה ועוף אחד טמאים ואחד טהורים בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ אף על פי שנאמר ובארצכם לא תעשו מפי השמועה למדו שדבר זה נוהג בכל מקום, וענין הכתוב לא יעשה זאת בישראל בין בגופן בין בגוף אחרים, וכל המסרס לוקה מן התורה בכל מקום ואפילו מסרס אחר מסרס לוקה. וכן פסק השו”ע (אבן העזר סי’ ה’).

וגם על ידי הזרקה כפי שעושים היום נחשב כסירוס בידיים, וכמ”ש בשו”ת אגרות משה ח”ג (אהע”ז סי’ טו).

סירוס על ידי גוי:

גם סירוס על ידי גוי אסור וכמבואר בשולחן ערוך (שם סעיף יד) דאסור לומר לגוי לסרס בהמה שלנו, ורק אם לקחה מעצמו וסירסה מותר. והוא הדין אמירה לגוי בשאר איסורים, יש לאסור. ועל כן אין להתיר לומר לווטרינר גוי לסרס. ואפילו לעמוד שם כשעושה הסירוס אסור, וכמבואר בברכ”י (יו”ד סי’ רצ”ז אות ו’) דאם האינו יהודי עושה מעצמו בפני הישראל כיון דעומד ורוא’ הוי כאומר לו לעשות ע”ש.

מכירה לגוי:

אולם יש מקום לחלק בין אמירה בבהמה של יהודי לבין מכירה לגוי דבדידיה קעסיק, וכן נראה להדיא מדברי מרן הב”י שהביא בשם הגה’ מימוני’ להתיר למכור לגוי למחצית שכר כיון דבדידיה קעסיק, ומוכח דליכא איסור משום לפני עוור, כיון שאין בן נח מצווה על הסירוס. וכן סתם הרמ”א (שם סעיף יד) דמותר למכור לגוי בעלי חיים אפילו שקונה אותם בכדי לסרסם. ואע”ג שהביא בשם י”א והיינו התרוה”ד שהחמיר בזה, מ”מ גם בדעת הרמ”א קיי”ל סתם ויש הלכה כסתם וכמ”ש הפרי מגדיו בכלליו להשו”ע. וכן ביאר החלקת מחוקק (סק”ה), ותמה על הרמ”א למה הזכיר דברי האוסרים, והרי לא קיימ”ל כרב חידקא דחשש משום לפני עוור לפי שגוי מצווה. וכ”כ הגר”א (ס”ק לז) דלא קיימ”ל כרב חידקא. וכן פסק מרן השו”ע (יו”ד סי’ שלח סעיף ו’) שאין בן נח מצווה על הסירוס.

אמנם הרב בית שמואל (ס”ק יח) החמיר בזה כהי”א ברמ”א, מ”מ במקום צער בעלי חיים כבנידון דידן, שלפי דעת הרבה ראשונים צער בעלי חיים הוי מן התורה, ומאידך כשגוי עושה מעשה הסירוס, אפילו אומר לו אינו אלא איסור דרבנן, ומצינו שהיקלו כיוצ”ב לענין בהמה שנפלה לאמת המים בשבת ראה שו”ע (סי’ שה סעיף יב), ועיי”ש במ”ב (ס”ק ע) לענין להעלותה בידיים. ואפשר דבכה”ג גם הב”ש יודה להקל.

ואע”ג שהווטרינר המבצע את הסירוס מקבל כסף מן היהודי ויש דעות דיד פועל כיד בעל הבית, ראה מחנה אפרים (הל’ שלוחין סי’ יא), ובפת”ש (אהע”ז ס”ק יג). מ”מ יש חולקין ראה בספר הליכות עולם ח”ז (פררשת פנחס עמ’ רו – רז), ובאיסור דרבנן במקום צער בעלי חיים יש להקל.

וכל שכן אם החתול נקבה שיש להתיר יותרעל ידי גוי, משום שאיסור סירוס נקבה הוי מדרבנן וכמבואר בשו”ע (אבן העזר סי’ ה’ סעיף יא) שבין באדם ובין בנקבה, פטור, ועי’ במחזיק ברכה (סי’ רמד סק”ה), שמותר לומר לגוי לעשות איסור דרבנן בשאר איסורים, ושכן דעת הפרי חדש והנחפה בכסף. וע”כ אע”ג שהגר”א שם החמיר כת”ק ואסר מה”ת גם בנקבות, מ”מ ראה בספר מנחת חינוך (מצווה רצא), ומ”מ על ידי גוי בכה”ג יש להקל, וכן התיר באופן זה הגר”ש וואזנר זצ”ל בשו”ת שבט הלוי חלק ו’ (סימן רד).

ואף על גב שאינו מתכוין למכור בכל ליבו לגוי ואי”ז אלא הערמה בעלמא, מ”מ התירו הערמה בדרבנן בכמה דוכתי, ראה בשו”ע (או”ח סי’ תמח סעיף ז), וביו”ד (סי’ שה) ובפת”ש (שם) לענין קדושת בכור, וכן הרחיב בזה בשו”ת יביע אומר חלק י’ (סי’ לח) לענין היתר מכירה, וכל שכן בנידון דידן שהוא צער בע”ח ויש צורך ממשי בדבר.