מקורות:
הנה אנן בעניותין עמדנו בהאי דינא בקצ”ר אמיץ בספרי הדל ללקוט שושנים ח”ו עמ’ תצ”ו ואילך, ובפרט שם בהערה, ואולם מן הנכון הוא להרחיב מעט יותר בזה כי סוגיא זו ארוכה היא מאר”ש מידה, ואם כי גם עתה אין הפנאי מסכים להאריך כל הצורך, עכ”פ נשלים מעט מהנאמר שם, ואידך זיל גמור. [ונעמוד בעיקר על הנידון אי אמרינן לבוד לחומרא בכה”ג, אך אילו מצד דין “סוכה מתחת לסוכה”, בזה ההיתר ברווח ולא בצמצום הואיל וחבלי הכביסה חמתן מרובה מצילתם ואכמ”ל].
ידועים דברי התוס’ בסוכה דף טו”ב סוע”א ד”ה אילו, דלבוד להחמיר לא אמרינן (ומיהו בהמשך שם נסתפקו כאשר יש ב’ טפחים של סכך פסול בצד זה, וב’ טפחים של סכך פסול בצד זה, האם אומרים לבוד להחמיר כדי לצרף הכל לד’ טפחים, וביאר הפרמ”ג סי’ תרל”ב א”א סק”ה בדעת המג”א שם, דמה שהתוס’ נקטו בתחילה דפשיטא דאין דין לבוד להחמיר, היינו בגוונא דאין סך הכל ד’ טפחים סכך פסול, דזה פשיטא להו להתוס’ דאין לצרף את האוויר ליצור ד’ טפחים פסולים, דלענין זה לבוד לא אמרינן). וכ”ה בפסקי הרא”ש סוכה פ”ק סוס”י ל”ג: “ומיהו אם אין בפסולין ד’ ואויר פחות מג’ מפסיק אין האויר משלימו לד’ שנאמר שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד דלא אמרינן לבוד להחמיר.” עכ”ל. וכן הוא בטור או”ח סוף סי’ תרל”ב. [וכן רבינו ירוחם בנתיב ח’ ח”א דף נ”ו ע”ג כתב “דלא אמרינן לבוד להחמיר אלא להקל”, אך החמיר כאשר יש ב’ טפחים מכאן וב’ טפחים מכאן]. וכן מייתי מור”ם ז”ל בדרכי משה או”ח סי’ תק”ב, דלבוד לחומרא לא אמרינן [ושם הקשה הד”מ על דברי הב”י דנקט דיש לבוד להחמיר לענין מחיצות הסמוכות לקרקע לגבי דין אהל בשבת, אך י”ל דגם מרן הב”י מודה ושאני התם דהוא לבוד מן הצד וחמיר טפי וכמו שנזכיר להלן מדברי האחרונים], ופסק כן על המפה ביו”ד סי’ שע”א, עיי”ש.
וע”ע בתוספות בעירובין דף ק”ב ע”א ד”ה לא אמרן: “פירש בקונטרס שיש כילות קטנות סמוכות זו לזו ואין בכל אחת טפח. ותימה, דלימא לבוד מכילה זו לכילה זו, ונמצא שיש בשיפועה טפח. ויש לומר דהא דחשיב ליה אהל לעיל על ידי לבוד, דהיינו לענין שיוכל להוסיף למחר בשבת, אבל לא מסתבר שיחשב בכי האי גוונא עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת דאטו יהיה אסור לנטות בשבת שני חוטין תוך שלשה משום עשיית אהל.” עכ”ל. ובאגודה בעירובין שם כתב בשם התוס’ דברים מפורשים יותר וז”ל: “ותירץ הא דאמרינן לבוד הני מילי להקל להחשב אהל כדי להחשב למחר תוספת אהל, ‘אבל לומר לבוד להחמיר לא אמרינן’, דאטו יהיה אסור לנטות בשבת שני חוטין תוך שלשה בין זה לזה או שני קנים שיהא חשוב אהל.” עכ”ל.
ובחי’ הרשב”א לעירובין דף ט”ז ע”ב ס”ל דלבוד להחמיר שפיר אמרינן, וכדמצינו לענין מבוי שרציפו בלחיים, עיי”ש. והראבי”ה בסוכה סי’ תרכ”ו כתב ד”לא מצינו לבוד לפסול”, אך סיים “והמחמיר תבוא עליו ברכה”.
[ולהטעים את הסברות בזה, אפשר לבאר יסוד מח’ הראשונים כמלאכים הנ”ל עפ”י מה שיש לחקור בגדר ההלכה למשה מסיני של “לבוד” (ויש לזה כמה נוסחאות, ועכ”פ נציע דרך אחת), הם הגדר הוא ש”מסתכלים” על שני המרכיבים כאילו הם מגיעים אחד עד לשני כאילו אין אוויר ביניהם, או שהתורה נתנה לאוויר שביניהם “דין” כמו של המרכיבים שמסביבו. והנה אם נאמר כהצד הראשון, א”כ מסתברא טפי דאין נ”מ אם הוא לחומרא או לקולא, כי ההלכה למשה היא איך “להסתכל” על המציאות כאשר שני מרכיבים הם קרובים זה לזה ג’ טפחים ואין ההלכה מתייחסת באופן ישיר לענין ה”דין”. משא”כ לפי הצד השני של החקירה, שההלכה למשה מסיני היא לתת חלות “דין” על האוויר, א”כ מסתברא טובא דאם נתחדש בהלכה למשה מסיני נתינת הדין “לקולא” א”כ כל עוד שלא נתחדש הלכה לתת דין גם לחומרא, לא אומרים לחומרא. ואכמ”ל בזה].
ובסוגיא דסוכה מתחת לסוכה, כתב רש”י בדף ט’ ע”ב: “שמע מינה מהכא שמסככין על קני הגג, שקורין לט”ש (פי’ קרשים), אף על פי שסמוכות זו לזו בפחות משלשה, כיון שחמתן מרובה מצלתן.” עכ”ל. הרי דאפי’ שהם סמוכות זו לזו בפחות מג’, לית לן בה. איברא דדברי רש”י אמורים לענין לסכך ע”ג הקנים, דאז איכא סברא דהסכך הכשר מרבה עליו ומבטלו, משא”כ לענין לסכך מתחת לקנים, שהם ניכרים בפני עצמן והוי כגג על גבי הסוכה (אי נימא לבוד לחומרא בכה”ג). ועכ”פ מרן בשו”ע או”ח סי’ תרכ”ו סע’ ג’ העלה להתיר להדיא אפי’ מתחת לקנים, אם כי לא פורש דהיינו אפי’ סמוכות זו לזו בפחות מג’, וז”ל: “העושה סוכה למטה בבית, תחת הגג שהסירו הרעפים, אף על פי שנשארו עדיין העצים הדקים שהרעפים מונחים עליהם, כשרה.” עכ”ל [ואמנם שם קיל טפי מדין חבלים, מאחר שעשה מעשה להסיר את הרעפים, וכדברי בעל העיטור, משא”כ החבלים שאינם כשרים לסכך עליהם, ומ”מ דעת מרן השו”ע דאין צריכים להגיע לזה וכמו שכתב במאמר מרדכי שם סק”ז]. וע”ע בשו”ע סי’ תרל”א סע’ ח’, והוא על פי הסוגיא בדף ט”ו, בדין שיפודי ברזל כאשר יש סכך כשר על פני כל השטח, דבכה”ג הסוכה כשרה, ושם י”ל דהשיפודין חשיבי ניכרין כמו שכתב המג”א הנ”ל. וראה גם בב”י סי’ תרכ”ט בשם תשובת הרשב”א ח”א סי’ רי”ג עיי”ש.
ומיהו הב”ח ז”ל שם בסי’ תרכ”ו כתב דכל המקום להיתר בזה הוא “בתנאי שלא יהא בין הלט”ש פחות משלשה דאז הן כלבודין ונעשו כולן כדף אחד ואין הסכך הכשר רבה עליו ומבטלו כיון שהלט”ש ניכרין ועומדין כל אחד בפני עצמו. וכו’. וטעם החולקים דסבירא להו דלא אמרינן כי האי גוונא לבוד לאסור משום דלא אמרינן לבוד להחמיר כדלקמן בסימן תרל”ב (עמ’ תקא) ולפיכך הסכך כשר מתרבה עליו ומבטלו וכ”כ במהרי”ל (הל’ סוכות סי’ יא עמ’ שסה) וקשיא לי היאך אפשר לומר דמבטלו אם הלט”ש ניכרין ונראין הילכך נראה עיקר לאסור בכי האי גוונא אם הלט”ש ניכרין.” עכ”ל.
ובכן מצינו להמג”א סי’ תק”ב סק”ד שכתב להביא ראיות מסוכה דף ח”י ועוד, דאמרינן לבוד להחמיר. וכ”כ בשער אפרים סי’ קי”ט, וכ”כ בשו”ת חכם צבי סי’ נ”ט [אלא דלגבי ראית החכם צבי עכ”פ, מודעת זאת שיש לחלק בין לבוד מן הצד ללבוד באמצע (ובנ”ד אינו מן הצד), ועיין בקרבן נתנאל בסוכה סי’ ל”ג אות ת’, ובספרו נתיב חיים על או”ח סי’ תק”ב, ובבית מאיר שם, ובגליון חת”ס על השו”ע סי’ תק”ב, ואכמ”ל].
איברא דגם המג”א הנ”ל לא החמיר אלא לענין לבוד להצמיד, משא”כ לענין שיחשב האוויר שביניהם כסתום, וכמו שכתב המג”א גופיה בסי’ תרל”ב סק”ה, לענין הלטי”ש הנ”ל, דיש להכשיר את הסוכה אפי’ כשאין ג’ טפחים בין הקרשים. (והכי נמי בנ”ד). ובסי’ תרכ”ו כתב המג”א סק”ו כתב דדברי הב”ח הנ”ל תמוהים, דפשיטא דלא אמרינן לבוד לחומרא בכה”ג. עיי”ש.
[איברא דבלשון המג”א שם יהיב טעמא “כיון שסכך כשר ביניהם” (משא”כ בנ”ד), ועיי”ש בא”א להפרמ”ג, וכן העתיק בשו”ע הגר”ז שם סע’ י”ד ועוד אחרונים, והוא כגוונא דרש”י הנ”ל, דבכה”ג דסכך כשר ביניהם בוודאי קיל טפי דלא יבוא לבוד לחומרא לבטל ממשו של סכך כשר, וכמו שצידד בשו”ת חכם צבי סי’ נ”ט, ובשו”ת אבני נזר חא”ח בתשובה שנדפסה לאחר סי’ ש”ט (אות ג’), ובשו”ת נפש חיה חיו”ד סי’ צו’ ד”ה והנה מה, ובחיי אדם סי’ קמו’ סע’ לה’, בגנזי חיים רייזנער סי’ תרכ”ו סק”ה. וכן דעת החזו”א או”ח סי’ קמ”ד סק”ד, ועוד רבים. וזה כמובן לא שייך בנ”ד שבין חבלי הכביסה אין אלא אוויר. ומיהו בשו”ת עמק התשובה חאו”ח סי’ צו’ כתב דבהכרח כוונת המג”א דלאו דוקא כשיש סכך כשר ביניהם, אלא גם כשיש אוויר לא אמרינן לבוד להחשיב הכל כסכך פסול, דהרי הראיות שהביא המג”א הינם נכונות גם לכה”ג, עיי”ש]. והבט נא וראה בספר דברי צבי סי’ תרכו’ על סק”ו, שהוסיף בזה טעם לשבח נאה ומתקבל על הדעת (כלומר אף בגוונא דאין סכך כשר בין הסכך הפסול), דלבוד לחומרא לא יהיה אלים מלבוד לקולא, ולפיכך כשם שבסכך כשר לא אמרינן לבוד לקולא להחשב הרווחים כסכך כשר, גם לענין לבוד לחומרא אין להחשיב את הרווחים כסכך פסול, והעיר על הב”ח שלכאו’ החמיר בזה. [ולהלן נזכיר עוד מדברי האחרונים בענין סברא זו, דיתכן דבקושטא גם הב”ח יודה].
וגם הט”ז שם בסי’ תרכ”ו סק”ג כתב לענין סוכה תחת הלטי”ש, דאין בזה חשש מדין לבוד, דהרי לא אמרינן לבוד להחמיר [מ”מ כתב דכיון שהלטי”ש קרובים זה לזה פחות מג’ נחשבים כסככה, וממילא אם הם רחוקים ד’ טפחים מהסכך הכשר, יש לפסול מדין סוכה ע”ג סוכה, אע”פ שחמת הלטי”ש מרובה מצילתה. אלא דדברי הט”ז בזה אזלי כשיטת הריב”א, דלא כהסכמת רוב הראשונים דסבר”י מרנ”ן דאין דין סוכה מתחת לסוכה כאשר הסוכה העליונה חמתה מרובה מצילתה, ובסוכה התחתנה צילתה מרובה גם בלי העליונה, ומרן השו”ע ריש סי’ תרכ”ו הביא שיטת המקילים כ”סתם” והמחמירים כ”יש אומרים” וקיי”ל כהסתם, וכבר תפס על הט”ז בזה בשו”ת בית יהודה עייאש ח”א סי טו”ב, ובשו”ת פנים מאירות ח”א סי’ מ”ד, ובשו”ת זרע אמת ח”ג חאו”ח סוף סי’ ס”ו (אם כי מסיק לחוש לדבריו), ובחמד משה סי’ תרכ”ו סק”ה, ובבכורי יעקב שם סק”ח, ובבית השואבה עמ’ ח’ אות י”א, ובמשנ”ב סי’ תרכ”ו שער הציון סקכ”ג, ושאר אחרונים חביבים (וכבר האריך בזה בחזו”ע הנז’ ואין צורך להרחיב)].
וכן הגאון מהר”מ כרמי זלה”ה בספר מאמר מרדכי סי’ תרכ”ו סק”ז הרבה להשיב על דברי הב”ח, והעלה לדינא דאפי’ שהלטי”ש עומדים בפני עצמם ואין ג’ טפחים ביניהם, ואפי’ אם נחשיב אותם כסכך פסול גמור, הסוכה כשרה, ואין אומרים לבוד להחמיר בזה, וכדמוכח מדין השיפודים, עיי”ש. וכן העלה באליה רבה סי’ תרכ”ו סק”ז, דאין להורות כהב”ח בזה עיי”ש. וכ”כ בהלכה ברורה מווילהרמרשדארף שם סק”ג. וכ”כ במאמר מרדכי שם סק”ז (ותמ”ה תמ”ה קרא על הב”ח איך לא השגיח בדברי רש”י מפורשים דאע”פ שסמוכים זה לזה בפחות מג’ וכו’ עיי”ש). וכ”כ בשו”ת זרע אמת ח”ג חאו”ח סי’ סו’, דלא אמרינן לבוד בין הלטי”ש (אלא דהחמיר בנידונו לכתחילה מטעם סברת הט”ז, וחומרתו של הט”ז לא שייכת בנידון דנן). וכן בשו”ת גינת ורדים חאו”ח כלל ד’ סי’ ח’ דן אודות מעשה המצוי בבתים שבמצרים שפותחין להם מקום באמצע הגג ופעמים עושין על שטח זה שבכה ומעשה רשת מנחושת, האם שפיר דמי לעשות סוכה מתחת השבכה הנ”ל, ומסיק דכל שהסוכה צילתה מרובה מחמתה גם בלי הרשת, אין בית מיחוש. עיי”ש. וכן בספר עיקרי הד”ט באו”ח סי’ ל”ב אות ו’ כתב שה”המנהג קדום ופשוט פה פרינצי לסכך תחת מעשה רשת ושכבה של ברזל הקבועה, ומעולם לא מיחו בהם חכמים, וכשאר עיני ראו וידי שמתי למו פי.” עכ”ל. וכ”כ מרן החבי”ף זלה”ה בשו”ת לב חיים ח”ב סי’ ר”י דלא אמרינן לבוד להחמיר בכה”ג (ואע”פ שעיקר הנידון שבשו”ת לב חיים הוא לענין להניח סכך כשר ע”ג הקנים של ברזל ולא מתחת, ניכר שם מתוכן התשובה דשמיע ליה כלומר סבירא ליה דאין חילוק בזה אלא גם מתחת לקנים של ברזל יהיה מותר אע”פ שאין ג’ טפחים בין אחד לשני). וכן בספרו מועד לכל חי סי’ כ”א אות כ”ד כתב אודות סבכה של ברזל, שלא מיחו חכמים. וכ”כ בספר כף החיים סופר סי’ תרכ”ו סקל”א דאין הלכה כהב”ח בזה, אלא כדברי המאמר מרדכי הנ”ל. וצירף סברא זו בשו”ת רב פעלים ח”ד סי’ כ”א ד”ה מיהו. ועיין בפקודת אלעזר סי’ תרכו’ דף סע’ ג’, ובספר מלכי בקודש על סי’ תרכ”ו (דף קיז’ ע”א ואילך), ובשו”ת ברכת יוסף חאו”ח סי’ כד’, ובשו”ת תפארת צבי סי’ כט’, ובספר סוכת החג מאמר עשה סוכות, ובארחות חיים כהנא סי’ תרכו’ סק”ה, ובשו”ת מים חיים משאש ח”א סי’ ר”ס, ובספר מגן אבות לבהר ריש סי’ תרכ”ט. ולהלן ה”ן עוד נבי”א דברות הרב בית יהודה ועוד.
והרב בית השואבה בדיני דברים הפוסלים בסכך (פ”א סי’ ט’) אות כט’, אמנם דייק דלא כהב”ח מדברי התוס’ בסוכה דף יט’, מ”מ רצה לומר בדעת הרי”ו הריטב”א ועוד ראשונים דפליגי, עיי”ש. ומיהו אותם ראשונים כתבו כן לענין לבוד להקל ולא להיפך, ומה שכתב הרב בית השואבה בכל זאת יש לדמות מילתא למילתא, אין דבריו מוכרחים כלל, וכמש”כ בשו”ת ישמח לבב עבדיה חאו”ח סי’ טז’ ד”ה עוד מצינו. וגם מה שהביא הרב בית השואבה משמיה דהר”ן, איכא למדחי, וכמו שרמז בשו”ת אז נדברו ח”ו סי’ ד”ן ד”ה הנה ראיתי.
ומיהו בבכורי יעקב סי’ תרכ”ו סק”ז כתב לאסור הסוכה שמתחת ללטי”ש מטעם דאומרים לבוד להחמיר (אלא א”כ יש סכך כשר החוצץ בין הקנים של הלטי”ש, וכדברי המג”א הנ”ל, ודלא כהב”ח בפרט זה, וכאמור בנידון דנן בענין חבלי הכביסה אין חציצה זו). וכן הרב משנ”ב סי’ תרכ”ו סקט”ז העלה לחוש לדברי הבכורי יעקב, ויצאה הוראת”ו בקדושה דכדי לצאת כל הספיקות יש להצריך שיהיה רווח יותר מג’ טפחים בין העצים של הלטי”ש. ולפום ריהטא לפי הוראת הרב משנ”ב היה מקום להחמיר בסוכה שתחת מחבלי כביסה, ועל זה הולך סוב”ב עיקר הנידון באחרונים וכדלהלן.
והנה התייצבו וראו בשו”ת מנחת שלמה אוייערבאך ח”א סי’ צ”א אות י”ט נחת לדין סוכה תחת חבלי כביסה, וכתב דכיון דדברי הרב ביכורי יעקב הם רק חומרא (כוונתו רצויה לומר דדברי המשנ”ב לחוש לביכורי יעקב הם רק בתורת חומרא, אך הביכורי יעקב עצמו ס”ל דהכי הוי דינא), יש לצרף מה שכתב הריטב”א בעירובין דף י’ ע”ב, דדבר העשוי להיות כך שיש רווח בין החלקים (כמו בחבלי כביסה), אין אומרים בזה דין לבוד (ולא דמי לדין הלטי”ש, דשם עשוי להיות הכל אחד ע”י הרעפים, ורק בחג הסוכות מסירים את הרעפים). עכת”ד[1]. ומרן מאור ישראל זלה”ה בספרו חזו”ע סוכה עמ’ ס”ט מייתי לדברי הרב מנחת שלמה הנ”ל, וראהו ושמח בלבו, ועל פי הצירוף הזה העלה ג”כ לדינא להתיר סוכה תחת חבלי כביסה, עיי”ש. [ובספר תורת המועדים קולדצקי שעל ספר שונה הלכות ריש סי’ תרכ”ו, הביא דברי המנחת שלמה וכתב דצ”ע אם אפשר לסמוך על הריטב”א מאחר והפוסקים לא הביאוהו. עכ”ד. ואנן בדידן סמכינן שפיר על הריטב”א, כי הריטב”א הוא אחד מגדולי הראשונים כמלאכים ז”ל ולא צריך אישור מהאחרונים חביבים אם ראו לנכון להזכירו אי לאו, ובפרט שכתבי הריטב”א לא היו מצויים בידי האחרונים של הדורות הקודמים וממילא אין כל מקום לדיוק במה שלא הביאוהו]. וכתבו לצרף סברא זו גם בשו”ת חמדת יוסף פלבני ח”ג חאו”ח סי’ י’, ובמנחת פרי על סוכה סוס”י תרכ”ו. ונטו לסמוך ע”ז גם בשו”ת אבני ישפה ח”ז סי’ פ”ג, ובשו”ת ברכת יהודה ח”א או”ח סי’ מ”ח.
ואמור יאמר העבד, דלא יבצר מקום לצרף עוד סניפים רבים בזה (ומה שלא הביא כן בחזו”ע, הוא מפני אהבת הקיצור, כדרכו דרך המלך בספר חזו”ע), ואלו הן:
א) מקום יש בראש לומר, דגם הרב בכורי יעקב, והרב משנ”ב, ויתכן אפי’ הרב הב”ח ז”ל, לא כתבו כן לדינא אלא לענין הלטי”ש, דכיון דהם עצים דקים רבים המתפרסים על כל הגג, אם נצרף את כולם ביחד נגיע לשיעור ד’ טפחים סכך פסול, משא”כ לגבי חבלי הכביסה, שגם אם נצרף את כולם ביחד, לא נגע ולא פגע בשיעור ד’ טפחים, ואפשר דאפי’ טפח לא יהיה בו, בזה ליכא חששא כלל, דלא שייך לבוד להחמיר לצרף את האוויר שביניהם, וכהחילוק שמוכח בתוס’ וברא”ש (ובדברי מרן השו”ע סי’ תרל”ב סע’ ד’) וכפי שהזכרנו מדברי המג”א. [וכבר הזכרנו גם דברי הראשונים בעירובין דפשיטא להו מסברא דלא שייך לומר שאדם ימתח בשבת כמה חבלים ויחשב לו כעושה אהל, וסברא זו היתה כל כך פשוטה בעיניהם שהביאו זאת כ”ראיה”]. וכן משמע מדברי מרן החיד”א במחזיק ברכה סי’ תכ”ו סק”א, דהחילוק הזה חי וקיים אליבא דכו”ע, שכתב שם ד”לכל הדברות ולכל האמירות” אין אומרים לבוד להחמיר לצרף את האוויר שביניהם וכדמוכח במג”א, עיי”ש. [ואף מה שהקשה בשו”ת רעק”א סי’ י”ב על סברת המג”א, לא שייך בנידון דנן וק”ל]. וכ”כ להדיא במקראי קודש פארנק סוכות כרך א’ סי’ מ’ (בנדמ”ח), שיתכן שאף לדעת הרב בית חדש ז”ל אם אין בכל הסכך הפסול ביחד ד’ טפחים, לא נפסלת הסוכה שמתחתיו, ומטעם זה כתב שם להתיר סוכה תחת שבכה של ברזל, ושם בסי’ ט”ל הכשיר מהאי טעמא סוכה מתחת לחבלי כביסה אף לשיטת הביכורי יעקב והמשנ”ב עיי”ש. וכן הזכיר בקצרה בספר חוט השני הוכמן (פסקי הגר”נ קרליץ זצ”ל) סוכות עמ’ קצ”ד, שאף הב”ח אפשר דלא החמיר אלא בכה”ג שיש בסך הכל ד’ טפחים (ומוסיף גם שהם קבועים) משא”כ לגבי חבלי כביסה. וכ”כ הגרמ”מ קארפ שליט”א בספרו הלכות חג בחג פ”ט הערה י”ז, דאף לדעת הב”ח כן הוא, דמאי דאמרינן לבוד לחומרא היינו לענין לצרף את הסכך הפסול לשיעור ד’ טפחים, אבל לא לענין שנחשב את כל הרווחים כאילו הם סכך פסול, ולכן יש להתיר סוכה תחת חבלי כניסה ושכן הורה זקן הגרי”ש אלישיב זצ”ל עיי”ש[2]. וכן בשו”ת אור לציון ח”ד פרק כ”ב סי’ ג’ גם כן העלה להקל בחבלי כביסה, על פי חילוק זה (אלא שהוסיף שאם הכביסות מתנדנדות ברוח, אזי בשעה שהם מתנדנדות הסוכה פסולה[3]). וכן כתבו בספר נר ציון בן סיניור פ”ג סע’ ע”א, בשו”ת חמדת יוסף פלבני ח”ג סי’ י’ (ומייתי דכן מבואר במאירי, ועיי”ש שמאריך בדברי הראשונים בטו”ד), ובשו”ת קנין תורה בהלכה ח”ג סי’ צ”ב אות ו’, ובספר באר חיים עדס על סוכה סי’ כ”ג, ובעמודי שש טופיק לסוכה דף ט’ ע”ב סוד”ה ומרש”י, ובתורת המועדים קולודצקי הנ”ל, ובספר ברוך שאמר שרגא סוכה פ”ד הערה ל”ה. וכן צידד הג”ר מיכאל פרץ שליט”א בספר אוצר פסקי המועדים ח”ג סי’ מ”א.
ב) זאת ועוד אחרת, דבפשטות גם הב”ח לא עסק אלא בדין לבוד מתחת לסכך הכשר ולא לבוד בסכך עליון לבטל את התחתון (והחילוק ברור: דהיכא דאינו יושב מתחת לסכך הפסול אלא מתחת לסכך הכשר, כל החשש אינו אלא מצד שהצל מגיע מהפסול, וכלפי הצל לא אמרינן לבוד), דלא גרע מסוכה תחת האילן בדף ט’ ע”ב דמוכח דלא אמרינן דקירבת הענפים זה לזה יחשיב את האילן להיות גג אחד גדול על הסוכה, ולא מבעיא לדברי רש”י וסיעתו בסוגיא דסוכה תחת האילן דרק אם הסוכה זקוקה לצל האילן הוא דפסול, אלא אפי’ לשיטת הראבי”ה בשם ריב”א דאם ענפי האילן מכוונים כנגד הסכך מבטלים את הסכך, כבר ביאר הטור בדעתו (והסכים עמו מרן הב”י, וכן העלה מור”ם במפה בסי’ תרכ”ו סע’ א’, והדברים כבר מדוקדקים בר”ן ובדברי הרמב”ן) דאם למרות ה”ביטול” של הסכך ש”כנגד” עדיין נשאר בסוכה סכך מרובה מספיק כדי שתהיה הסוכה צלתה מרובה מחמתה, כשרה, והיינו דרק מה שמכוין מתבטל ולא נעשה כל האילן כמקשה אחת מדין לבוד. [ובערוך השלחן עפשטיין סי’ תרכ”ו סע’ טו’ כתב דבקושטא גם הב”ח מודה לזה, ולא בא אלא לאפוקי מהיתר העיטור עיי”ש]. וא”כ בנידון של חוטי כביסה שהם מועטים לא שייך כלל פיסול. וכן הסיק בשו”ת פנים מאירות ח”א סי’ מד’ דלאחר שחישב סברות הראשונים כתב (כתגובה לחידושו של הט”ז): “נמצא זכינו לדין לפי כל החומרות אם הסוכה התחתונה צלתה מרובה אף לאחר שתקח מה שכנגד הפסול, סוכה כשירה היא לכתחילה ואין בה גמגום לאיסור כלל.” עכ”ל. וכן מבואר להדיא בשו”ת בית יהודה עייאש ח”א סי’ טו”ב, דסוכה שמתחת לסריגי ברזל כשרה, כדין סוכה שמתחת לאילן כאשר חמתה של האילן מרובה מצלתה, וכתב דכך הוא לכו”ע, ותמ”ה תמ”ה קרא על הט”ז שרצה להחמיר מטעם סוכה שמתחת לסוכה עיי”ש. וגם בגינת ורדים הנ”ל כתב (בד”ה הרי) ד”כל שכן” שיש להקל היכא דהרשת נמצאת מעל הסכך, דכמאן דליתא דמי מהטעם הנ”ל. וכ”כ בעיקרי הד”ט או”ח סי’ לב’ אות ו’ שהזכרנו לעיל. וכעי”ז כתב בשו”ת כנף רננה או”ח סוס”י סה’. וכ”כ בשו”ת אמרי אש סי’ ן’. וכ”כ בגנזי חיים רייזנער סי’ תרכ”ו סק”ד וסק”ה. ודברים מפורשים לנ”ד צאינה וראינה להגר”ש (בן הגרש”ז) אוייערבאך שליט”א בדרכי שמואל אהלות פ”י אות כ”ח, שהעלה דמותר לסכך תחת חוטי כביסה, עפ”י הסוגיא דסוכה מתחת לאילן וכנ”ל[4]. וכן מטו משמיה דהגר”ש ואזנר שליט”א בקובץ מבית הלוי גליון ב’ (תשרי תשנ”ג) עמ’ כד’, דחומרת הב”ח נאמרה רק כאשר יושבים מתחת לסכך הפסול, ולא כאשר יושבים מתחת לסכך הכשר. וכ”כ הגר”מ לוי זצ”ל בשו”ת תפלה למשה ח”ב סי’ לב’ (ומוסיף והולך שם בסוף אות ג’, שאף לדברי החולקים על הטור הנ”ל, מ”מ לגבי חוטי כביסה שצלתם מועטת מאוד מודו דלא שייך לגזור, ובאות ד’ כתב דאף לדעת המכתם אין לגזור הכא כיון דחוטי הכביסה לא עשויים לצל, ונזכיר סברות אלו בהמשך מילתין כאן). וכ”כ בשו”ת יד נתן ח”ב סי’ כד’, ובספר וזאת ליהודה שרייבר על סוכה עמ’ רנ”ה, ובספר בכורי גשן כרך א’ חאו”ח סי’ ד’, ובשו”ת ויזרע יצחק פנחס ח”א חאו”ח סי’ טו”ב. וכעי”ז כתב בספר הל’ חג בחג על סוכות פ”ט הערה טו”ב ד”ה אך העיקר. וע”ע בשו”ת אז נדברו ח”ו סי’ ד”ן שצידד לדייק מדברי הב”ח עצמו, דכל חומרתו היא דוקא כשאין צל מספיק בסוכה הכשרה ללא הלטי”ש. וכתב דגם המשנ”ב לא החמיר אלא בכה”ג.
ואף לשיטת הרמב”ם פ”ה מסוכה הי”ב-הט”ז דמחמיר טובא בגדרים של הסוגיא דסוכה שמתחת לאילן, והבין הב”י מדבריו דבכל דוכתא אין עצה ואין תבונה אלא לחתוך את האילן, ברם לפי מה שפירש מר בריה דהרמב”ם בשו”ת ברכת אברהם סי’ ז”ך כט’ עפ”י מה ששמע מרבי אבה”ו ז”ל, היות וחוטי הכביסה הם ניכרים בפני עצמם (וחמתם מרובה מצלתם) ליכא חששא, וק”ל (וע”ע בשו”ת תפלה למשה הנ”ל).
איברא דבשלטי הגיבורים בסוכה דף ד’ ע”ב (מדפי הרי”ף) מביא מפסקי הריא”ז שהעמיד את הסוגיא של סוכה מתחת האילן בגוונא שיש יותר מג’ טפחים בין ענף לענף, דאי לאו הכי אה”נ הוי כל האילן כמקשה אחת עיי”ש, ואולם זו דעת יחידאה ואוקימתא דחיקא טובא היא, ואין הכרח לומר דהב”ח וסיעתו מחמירים כולי האי.
ג) וכאמור בתפילה למשה הנ”ל מצרף עוד, שהצל של חבלי הכביסה כמעט ואין ניכרים כלל, לא שייך בזה הגזירה, ולכל השיטות יש להכשיר הסוכה. וכ”כ בספר הלכות חג בחג הנ”ל, דחבלי כניסה אינם בגדר מצילים כלל וכלל וגם לא עשויים לכך. וכ”כ בשו”ת דברי יוסף פלבני הנ”ל. וכן בספר דרכי שמואל אוייערבאך על אהלות פ”י א’ כ”ח עמ’ קע”ט כתב לענין סוכה תחת חבלי כביסה, דלפי הנראה בדעת הראשונים ז”ל, בחוטין בעלמא לא שייך כלל דין אוהל, “כיון שאין בזה משום מיצל וסיכוך”, פרט למג”א אליבא דהתוס’ בעירובין עיי”ש.
ד) ובספר שערי יצחק פלקסר בקו’ בירורי הלכות סי’ ה’ כתב נמי דכל המקום לחומרת האחרונים היא דוקא לגבי לטיש שעכ”פ עשויים להיות חלק מתקרה וחשיב כעשויים לצל, משא”כ לגבי אילן ולגבי חבלי כניסה, כיון שאינם עשויים כלל לצל, אין אומרים בהם לבוד לחומרא לפסול את הסוכה שמתחתיהם, וע”ע שם אריכות בזה.
ה) ובהגהות רבי מיכאל בכרך (מכת”י – נדפס”ו באו לך בסוף שו”ע מהדורת פרידמן) על המג”א שם כתב דאף הב”ח לא התכוין אלא לגוונא דהסכך הפסול קבוע במסמרים, דדוקא אז נחשב הכל כאחד עיי”ש. וגדולה מזו כתב בחוט השני הוכמן (פסקי הגר”ן קרליץ שליט”א) הל’ סוכות שהזכרנו לעיל, די”ל דדברי הב”ח אינם אלא בנידון של הרשב”א לגבי סולם שהכל כלי אחד, משא”כ חבלי כביסה או סורגים וכיו”ב שמעל סוכתו, גם הב”ח יוד”ה יוד”ה דלא אמרינן בהו לבוד, ומסיים שעכ”פ מה שכתב במשנ”ב סקי”ז לחוש לדברי הב”ח אינו אלא לחומרא בעלמא ולא מעיקר הדין עיי”ש. וכעי”ז כתב בשו”ת ברית הלוי מחפוד ח”ב סי’ פ’ ד”ה והנה למחשב, דאף הב”ח ז”ל לא התכוין דיש בזה לבוד ממש, אלא שמחמת קירבת הלטיש זה לזה שייך לגזור בהם גזירת תקרה (ועפ”ז רצה ליישב קושיות המג”א על הב”ח), ועל פי הבא”ר כתב דכיון שחבלי כביסה וסורגיים עשויים ממין שאינו כשר לסיכוך, לא שייך לגזור בהם גזירת תקרה, ולכן אינם פוסלים את הסוכה שתחתיהם אף לשיטת הב”ח, עכת”ד (וכשענ”י לעצמי צלע”ק אם כל זה עולה יפה בלשונו הזהב של הב”ח ז”ל).
וידעתי בינ”י ידעתי דיש שכתבו להחמיר לגבי סוכה שמתחתיו לחבלי כביסה (כגון בשו”ת מנחת יצחק ח”ח סי’ נו’ שנקט דיש מקום לחשוש לדברי הב”ח לענין חבלי כביסה, בתורת חומרא מיהא. וכן הגרי”י פישר זצק”ל באבן ישראל ח”ז סי’ ס”ה עמ’ ק”ן אליבא דרש”י עכ”פ. וכן בספר חכו ממתקים סי’ תרכ”ו אות ה’, ובדברי יהושע ליברמן סי’ כ”א אות י”ג, ועיין ספר תודיעני אורח חיים ח”א עמ’ קס”ו, ועוד), אך לא נחתו לדחות את כל הסניפים הנ”ל, ולפיכך העיקר להתיר בזה, וכמדומני דכן עמא דבר.
ובספר כאיל תערוג על המועדים עמ’ תס”ז מייתי (בשם ספר מזקנים אתבונן סוכות עמ’ ק”נ) שהגראי”ל שטיינמן זצ”ל היה מורה ובא שמעיקר הדין סוכה מתחת לחבלי כביסה כשרה, אך בכל זאת היה מחמיר על עצמו מבקש מהשכן שמעליו להסיר את החבלים לפני חג הסוכות מידי שנה, והיה מציע את עצמו לטרוח להסירם עיי”ש. ונראה דהגראי”ל היה יכול להחמיר על עצמו כיון שהשכן לא יקפיד עליו, יען כי אדם גדול הוא ומפורסם בשעת בת רבים, משא”כ כל אדם מן השורה, אפשר שהיא טירחה יתירה על השכן בערב החג, וגם מונע ממנו את השימושים סמוך לחג, והוי חומרא שבאה לידי קולא ב”בין אדם לחבירו”.
[1] ובספר הליכות שלמה הל’ סוכה דיני הסכך הערה ע”ז העד העיד בנו בשם הגרש”ז אוייערבאך זצ”ל, שכל מה שהתיר בספרו מנחת שלמה הנ”ל היינו דוקא לענין חבלי כביסה, משא”כ לענין סורגים (שמצוי חלונות שיש בהם סורגים מעוגלים הבולטים כלפי חוץ, ומתחת לזה בונים סוכה) בכה”ג יש לחוש שפוסלין הסכך (עכ”פ בחלק שמתחת לסורגים), דלא דמי לחבלי כביסה דהחבלים תשמישם ע”י שיש ריוח ביניהם, ואילו הסורגים תכליתם לסגור הפירצה, דלכן שפיר שייך בהם לבוד גם לשיטת הריטב”א. עכת”ד. ואחר הקידה לכאו’ אין הדברים מוכרחים, דאדרבא מה שמשתמשים בסוגרים ולא חוסמים את כל החלון, הוא משום שחפצים שיהיה דוקא רווחים, כדי שיכנס אור ואוויר וכדי שיהיה ניתן להשגיח מן החלונות ולהשקיף את הנוף, וכיון שמקפידים על הרווחים הדר דינא להיות כדינו של הריטב”א. ועכ”פ להלן בפנים ה”ן עוד נבי”א צירופים אחרים השייכים גם לסורגים.
וידידינו הרה”ג ר’ יהודה ברכה שליט”א בספרו הבהיר שו”ת ברכת יהודה ח”א חאו”ח סי’ מ”ט כתב להתיר עפ”י דברות המנחת שלמה הנ”ל גם סוכה שמתחת לחוטי חשמל (בכה”ג שיש כמה חוטים ואין ביניהם ג’ טפחים) עיי”ש, ומיהו לפי העדות הנ”ל של ספר הליכות שלמה (שנדפס אחרי שו”ת ברכת יהודה ח”א) לכאו’ לא שייך בזה היתירו של המנחת שלמה (אלא היתרים אחרים שיבוארו להלן), אלא א”כ נימא דיש קפידא מצד הבטיחות שיהיה רווח בין החוטים, והדבר טעון בדיקה במציאות. [ואגב דאתי לידן, הנה אודות מה שכתב עוד בברכת יהודה שם לצרף עפ”י החכם צבי עיי”ש, כוונת החכם צבי בגוונא שהסכך הכשר נמצא בין הסכך הפסול, ולא מתחתיו כבנ”ד].
[2] ואולם בספר שבות יצחק ח”ג פ”ט אות ב’ כתב בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל, שלפי דעתו של הב”ח ז”ל יש להחמיר בחבלי כביסה, אלא שאין הלכה כהב”ח מעיקר הדין, ונ”מ שלא יכול לדרוש מהשכן שמעליו להסיר את החבלים, עיי”ש. וכ”כ חתנא דבי נשיאה הגר”י זילברשטיין שליט”א בחשוקי חמד לסוכה דף ט’ ע”ב ששמע משמיה דהגרי”ש אלישיב זצ”ל כדברים האלו לענין סורגים. עיי”ש. ויתכן דבנידון שבשבות יצחק כיון שעיקר השאלה היתה מדין חושן משפט, לא נחת הגריש”א לחדש יותר דבקושטא אף הב”ח יודה בגוונא שאין בחבלים ד’ טפחים בהצטרפם יחד, כי אם היה נוחת לכך היה מצמצם את ההוראה שרצה להשמיע בחו”מ, ואה”נ לענין או”ח יש לדעת שמסתבר דאף הב”ח יוד”ה יוד”ה להתיר סוכה מתחת לחבלי כביסה מפני שעפ”י רוב אין ד’ טפחים וכנ”ל.
[3] ומיהו בחזו”ע הנז’ כתב להתיר כשיש בגדים תלויים בחבלים (וכן דעת הגרי”ש אלישיב זצ”ל ועוד), ולא נחת לחלק אם מתנדנדים אי לאו, ונימוקו שם מפני שיש רווח בין הבגדים ולא אמרינן לבוד להחמיר עיי”ש, ולכאו’ נימוק זה לא יגהה מזור כאשר הבגדים מתנדנדים שאז לא יש רווח ביניהם, וכטענתו של אור לציון. [ועיין ר”ן בסוכה דף י’ אודות המוזכר בגמ’ שם שעבדו של רב אשי ששטח גלימתו על גבי הסוכה לייבשה, דמייתי שם ב’ פירושים אם מותר לאכול בסוכה בעת ההיא עיי”ש ואכמ”ל]. ואולם יש לבאר את ההיתר עפ”י מאי קיי”ל בסוכה דף כ”א ע”ב דכל דבר שאינו אהל לענין טומאה אינו פוסל את הסוכה, ואיתא באהלות פ”ח ה”ג טלית המנפנפת על ידי הרוח גם כשעומדת אינו בגדר אהל לענין טומאה. ושו”ר שכ”כ בספר חוט השני הוכמן (פסקי הגר”נ קרליץ זצ”ל) סוכות עמ’ קצ”ד, להתיר בגדים המתנדנדים מהאי טעמא. וכ”כ בשו”ת שערי ציון בוארון ח”ג חאו”ח סי’ ט”ז שאלה ח’ אות ח’. ובאמת בספר סוכת שלם סי’ כ’ הערה כ”ח כתב מהאי טעמא להתיר את החבלים גופא, מפני שגם הם מתנדנדים ברוח, וכ”כ בשו”ת דברי פנחס ח”ב סי’ מ”ג אות ח”י ושם בד”ה היוצא להלכה. ויש להרחיב בזה אך אכמ”ל.
[4] והבהיר בזה, דגם אם נאמר לבוד לחומרא ונחשיב הרווחים שבין החבלים כחבל אחד גדול, מ”מ כל זה הוא רק מבחינה דינית, אבל במציאות אין “צל” מהרווחים שבין החבלים, שדין “לבוד” אינו מצייר דין “צל”, וכל מה ששייך לפסול סוכה שמתחת לסוכה הוא רק ע”י צל פסול, ולא ע”י עצם החציצה מכיפת השמים, עיי”ש. ובספר אליבא דשמואל סוכה עמ’ ה’ כתבו לסייע לסברא זו ממה שנאמר בספר אורחות רבינו ח”ב עמ’ רי”ח אות י”ט במהדורא הישנה, שהעיד המחבר ששאלו את החזו”א מה דינו של זכוכית אי חשיב כאוויר או כסכך פסול, והשיב דהוי כאוויר מאחר שאינו עושה צל, ולפי”ז חזרו ושאלו את החזו”א א”כ אם כל הגג יהיה של זכוכית עם נקבים שיוכל גשם לעבור אבל רובו זכוכית ויסכך על גב הזכוכית סכך כשר יהיה כשר בתמיהה, והשיב החזו”א שמסתבר שיהיה כשר, עיי”ש.
