מקורות ונימוקים:
מי השוכר הישיבה או הנהג
כפי שהקדמנו בגוף התשובה, חילוק מהותי ישנו אם הבחור חתם על חוזה השכירות מול חברת ההשכרה או שהישיבה חתמה. ככל שהבחור ניגש בעצמו לשכור את הרכב מחברת ההשכרה, וחתם על חוזה השכירות, הרי הוא התחייב בחתימתו לשלם על כל הנזקים שיגרמו לרכב. וגם אם הישיבה העמידה את כרטיס האשראי שלה לשלם על השכירות, וודאי שלא הסכימה בזה לשלם על כל הנזקים אם יארעו, אלא רק הסכימה להעמיד את הכרטיס כפיקדון ואפשרות שחברת ההשכרה תגבה ממנו תשלומים נוספים ככל שיהיו, כדי שהחברה תסכים להשכיר את הרכב.
לכן ככל שהבחור חתום על חוזה השכירות, עליו לשלם לחברת ההשכרה את כל הנזקים שנגרמו לרכב, כפי שהתחייב מולם בחוזה השכירות.
אמנם ככל שהישיבה היא זו ששכרה את הרכב מחברת ההשכרה, ומנהל הישיבה חתם על חוזה השכירות מול חברת ההשכרה, והעמיד את הרכב לבחור כדי שינהג בו ביום הפורים, במצב כזה דין הבחור הנוהג ברכב כדין שואל, ששאל את הרכב מהישיבה לנהוג בו והתחייב בשמירה כדין שואל שחייב באונסים, לפיכך מוטל עלינו לדון האם ניתן לפטור את הנהג מדין שמירה בבעלים.
פטור ‘שמירה בבעלים‘
דהנה אמרה התורה “וכי ישאל איש מאת רעהו ונשבר או מת בעליו אין עימו שלם ישלם. אם בעליו עמו לא ישלם” פירוש אם שאל כלי מחברו וביקש השואל מבעל הכלי שגם הוא יעזור לו במלאכת הכלי, כיון ששאל את הכלי עם בעל הכלי נפטר השואל מכל חיובי תשלומים. כפי המבואר בדברי הגמרא בב”מ צ”ו שאם בשעת שאלה ביקש השואל מהמשאיל ‘השקיני מים’ נחשב לשמירה בבעלים.
כן פסק השו”ע חו”מ סימן שמ”ו סעיף א’ בזה”ל:
השואל, והיה המשאיל עם השואל במלאכתו בשעה שמשך הדבר השאול, אפילו נגנב או נאבד בפשיעה, פטור, שנאמר: “אם בעליו עמו לא ישלם”. לא שנא היה עמו בשאלה שהשאיל את עצמו לעשות מלאכתו, לא שנא היה עמו בשכירות שהשכיר עצמו לו, לא שנא היה עמו באותה מלאכה של הדבר השאול, לא שנא במלאכה אחרת. אפילו אמר לו השקני מים, והשקהו והשאיל לו פרתו בעוד שהוא משקהו, הוי שאלה בבעלים. אבל אם משך תחלה ואחר כך השקהו, לא הוי שאלה בבעלים.
הואיל וכך, גם בנידון שלפנינו, כיון שהישיבה שאולה לבחור למלאות לו כל צרכיו, אוכל לינה שיעורים מקום בבית מדרש וכו’ בפרט בענייני המגבית שדואגת לבחורים בימים אלו גם לפינוקים וכו’, הו”ל לכאורה בעליו עמו ויש לפטור את הנהגים מתשלומי הנזק.
האם הנהלת הישיבה שאולה לבחורים או להיפך
אמנם יש לדון מי שאול למי, האם הנהלת הישיבה לבחורים או להיפך, שהרי אין פטור בעליו עמו אלא”כ המשאיל שאול לו לשואל למלאכתו, ואם הבחורים שאולים לישיבה ולא להיפך, אין כאן פטור בעליו עמו.
אכן בעניין זה כבר מבואר בדברי הגמרא בב”מ צ”ז. שהדבר נקבע לפי השאלה מי קובע מה ללמוד, האם הרב קובע והתלמידים נגררים אחריו, או שהתלמידים קובעים והרב נגרר אחריהם, ז”ל הגמ’:
אמר רבא האי מאן דבעי למישאל מידי מחבריה וליפטר נימא ליה אשקיין מיא דהוי שאילה בבעלים, ואי פקח הוא נימא ליה שאיל ברישא והדר אשקייך.
אמר רבא מקרי דרדקי שתלא טבחא ואומנא ספר מתא כולהון בעידן עבידתייהו כשאילה בבעלים דמו אמרו ליה רבנן לרבא שאיל לן מר אקפיד אמר להו לאפקועי ממונאי קא בעיתו אדרבה אתון שאילתון לי דאילו אנא מצי אישתמוטי לכו ממסכתא למסכתא אתון לא מציתו לאישתמוטי, ולא היא איהו שאיל להו ביומא דכלה, אינהו שאילו ליה בשאר יומי, ע”כ.
כן פסק השו”ע חו”מ סימן שמ”ו סעיף י”ג להלכה בזה”ל:
הרב השונה לתלמידיו, אם הם צריכים ללמוד עמו בכל מסכתא שירצה הוא, ואף אם התחילו מסכתא אחת יכול לשנותה לאחרת, אז הוו הם כשאולים לו, שהם עמו במלאכה, ואם שאל מהם הוי שאלה בבעלים. ואם הוא צריך ללמוד עמהם בכל מקום שירצו, אז הוא נשאל להם. ואפי’ שלא בשעת הלמוד, כיון שצריך ללמוד עמהם בכל עת שירצו… ולפני המועדים, שדרך לדרוש לעם הלכות המועד, הוא נשאל להם.
הדבר ברור שאין הדברים אמורים אלא בנוגע לרב שרק מלמד את התלמידים את השיעור, אולם ישיבה הדואגת לכל מחסורי התלמידים גם מבחינה גשמית כפי שנהוג בישיבות כיום, אין ספק שהיא שאולה לתלמידים.
וכיון שכפי שהתבאר הבחור שואל את הרכב מהישיבה ולא מהחברה ישירות, שייך פטור שמירה בבעלים.
דין ‘בעליו עימו’ – במזיק בידיים או בפשיעה
אמנם יש לדון האם שייך לומר פטור ‘שמירה בבעלים’, גם במזיק בידיים או בפשיעה בשמירה, שהרי נוסף לנזק של השמשה שנשברה, הנהג גם גרם נזק לרכב בחנייתו, והרי קיימ”ל כי אדם הנוהג ברכב אדם המזיק הוא כפי המבואר בדברי הרא”ש בתשובה כלל ק”א סי’ ה’ הביאו בב”י ובשו”ע חו”מ סימן שע”ח.
ונראה כי בנידון זה נחלקו הרמב”ם והראב”ד בפרק כ”א מהלכות אישות הלכה ט’. ז”ל הרמב”ם:
האשה ששברה כלים בעת שעושה מלאכותיה בתוך ביתה פטורה, ואין זה מן הדין אלא תקנה, שאם אין אתה אומר כן אין שלום בתוך הבית לעולם אלא נמצאת נזהרת ונמנעת מרוב המלאכות ונמצאת קטטה ביניהם.
אולם הראב”ד בהשגתו תמה על הרמב”ם וכתב בזה”ל:
אמר אברהם, לא מן השם הוא זה אלא מפני שהיא שמירה בבעלים שהוא שכור לה בכל שעה.
וכבר הקשו האחרונים המשנה למלך המחנה אפרים ועוד, כיצד רוצה לפטור הרמב”ם מדין שמירה בבעלים והרי אין פטור זה שייך בדין אדם המזיק אלא בדיני שמירה בלבד.
שיטת המשנה למלך
המשנה למלך בהלכות אישות פרק כ”א הלכה ט’ ובהלכות שותפין פרק ה’ הלכה ב’, כתב להוכיח מדברי הראב”ד הללו, שפטור בעליו עמו שייך גם באדם המזיק, כן הוכיח גם מדברי הר’ המגיד שם בהלכות אישות.
אמנם כתב לחלק שאין הדברים אמורים אלא במזיק שלא בכוונה, אולם המזיק בכוונה חייב מדין אדם המזיק, ואין בזה פטור בעליו עמו.
ועיין בפת”ש חו”מ סימן קע”ט ס”ק י”ג שהביא לדברי הבית מאיר שכתב שכיון שהר’ המגיד והמשנה למלך ס”ל הכי, ניתן לומר קים לי כדבריהם. אם כן בנידון השאלה ניתן יהיה לפטור את הנהג גם מהנזק שגרם בחנייתו לרכב שהרי לא עשה זאת במכוון.
שיטת המחנה אפרים
אמנם המחנה אפרים כתב לבאר בדרך אחרת בהלכות שומרים סימן ל”ט וכתב בזה”ל:
אלא נראה דס”ל דאדם המזיק לא הוי אלא במזיק בגופו כגון שנפל על הכלי ונשבר או בכחו אבל היכא דנפל הכלי מידו ונשבר אין זה אדם המזיק ולא מתחייב אלא כשהוא ש”ח שקבל עליו לשמו’ ואם נתקל לאו פושע ליכא לחייבו כל שעושה בחנם. וכן מוכח מספר ראב”ן ז”ל דכל שאינו מזיק בכחו לא חשי’ אדם המזיק כדי לחייבו בין באונס בין ברצון ומש”ה כתב דאם היו שניהם רצים ברשות הרבים דהוו שלא ברשות והזיקו זה את זה חייבים, אבל הוזקו זה בזה פטור כיון דאין הנזק נעשה מכח המזיק אלא מכח הניזק דשני לן בנזקי גופו בין הזיק להוזק ע”כ. ולפי זה בנ”ז כל שהוא שמירה בבעלים ה”ז פטור.
על פי דבריו נוכל להבין כי גם אם נפטור את הנהג מתשלום על שמשת הרכב כי פטור הוא מדין שמירה בבעלים, אולם יש לחייבו על הנזק שגרם לרכב בחנייתו שהרי בזה הוי אדם המזיק.
הכרעת האחרונים להלכה שאין פטור שמירה בבעלים במזיק בידיים
אכן לעניין הלכה נראה שהסכימו רוב הפוסקים שלא כדברי המשנה למלך, וכתבו לתמוה על דבריו, עיין בהפלאה קו”א סימן פ’ שתמה הרבה על המשנה למלך שהרי פטור בעליו עמו נאמר רק בדיני שמירה ולא בדיני אדם המזיק, גם הבית מאיר תמה על דבריו הרבה.
כמו כן בנתיבות המשפט חו”מ סימן רצ”א ס”ק י”ד כתב לעניין שומר שהטמין בקרקע את החפץ שנתנו לו לשמור ושכח היכן הטמינו, חייב מדין מזיק בידיים ולא מדין פשיעה בשמירה, ולכן גם באופן שיש לו פטור של שמירה בבעלים חייב. והרי וודאי שהמטמין ושכח היכן הטמינו איננו מזיק בכוונה והכיצד חייב מדין מזיק, אלא ודאי לא ס”ל כהמשנה למלך.
כמו כן מוכח מכמה וכמה תשובות האחרונים, עיין בשו”ת מהרש”ך ח”א סי’ ס”ד וסי’ ע”ה. ובשו”ת רדב”ז ח”א סי’ קכט. ובשו”ת חת”ס חו”מ סי קנ”ו שכתבו שפטור בבעלים שייך רק בפשיעה ולא במזיק בידיים, ושם בתשובות מדובר במזיק שלא בכוונה, אלמא אין פטור בעליו עמו באדם המזיק כלל, ועיין בשו”ת ברוך מקיים סימן מ”ה לראב”ד ירושלים הגאון הגדול הרב ברוך שרגא שליט”א.
לאור האמור, נלענ”ד שיהיה קשה לומר קים לי כדעת המל”מ לפטור את הנהג מהנזק שעשה לרכב בחנייתו. אמנם בהחלט לא ניתן לחייב את הנהג לשלם על הנזק שנגרם לשמשה של הרכב מדין שומר, שהרי כאמור הוי ליה שמירה בבעלים.
השואל רכב והניחו במקום שאינו משתמר נחשב כמזיק בידיים
חשוב להוסיף שגם מה שפטרנו את נהג הרכב מתשלום על שמשת הרכב כיון שאין חיובו אלא מדיני שמירה, ולא מדין אדם המזיק. אין הדברים אמורים אלא כאשר לא נהג את הרכב למקום שאינו משתמר בפורים, אולם אם נכנס למקום המועד לפורענות זאת, ולמקום שאינו משתמר בפורים מנזקים כיוצא בזה, נחשב למזיק בידיים ויש לחייבו גם אם פטור מדיני שמירה.
כפי שכתב בנתיבות המשפט חו”מ סימן רצ”א סעיף ז’ שגם הנחת חפץ במקום שאינו משתמר חשובה כמזיק בידיים, ויש לחייב מדין מזיק גם כאשר יש פטור שמירה בבעלים.
זה לשון נתיבות המשפט שם:
אם עשה מעשה בגוף החפץ, כגון שראובן נטל כלי מבית שמעון והניחו באם הדרך במקום שאינו משתמר, ודאי דחייב אפילו לא עשה קנין, דהא בב”מ פרק אלו מציאות [כ”ה ע”ב] קרי ליה הש”ס אבידה מדעת למקום שהוא אינו משתמר, וכיון שהניחו במקום שאינו משתמר לגמרי עד שנקרא עליו שם אבידה, הוי כמאבדו ומפסידו בידים דחייב, ומשו”ה אפילו הוא אינו שומר או שהיא שמירה בבעלים חייב בכיוצא בזה, וה”נ שהוליכו ממקום המשתמר והניחו במקום שאינו משתמר לגמרי, הוי כמזיק בידים וחייב, אך מ”מ אינו שומר לענין אם טוען ששמרו כראוי שיהיה חייב בשבועת שומרים למאן דס”ל דבעי משיכה בשומרין.
