לרב שלום,
רציתי לברר האם נכון מה שאומרים העולם שכשיבא המשיח, שוב לא תהיה בחירה, ולכן לא תהיה לאדם יותר אפשרות לתקן ולהתקדם רוחנית, וישאר באותו מצב רוחני שהשיג. או שאין שאין הדברים נכונים ויהיה ניתן לתקן ולהתקדם?
תשובה
שני צדדי הספק הם מחלוקת בגמרא ובראשונים, ואין איתנו יודע מה יהיה עד אשר יהיה.
מקורות:
האם תהיה בחירה בימות המשיח
א. אומנם מפורסם בעולם, שלימות המשיח לא תהיה בחירה, ושרק עתה אנו בבחינת כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן לא כן לעתיד לכשיבא. ברם באמת היא מח’ בגמ’ שבת (קנא ע”ב) ימים שאין בהם חפץ אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה. ופליגא דשמואל, דאמר שמואל אין בין העוה”ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד. והובאה המח’ גם בברכות (לד ע”ב) ובשבת (סג ע”א).
והנה הרמב”ם (תשובה ט, ב וסוף מלכים יב, ד) כתב שהחכמים מצפים למשיח כדי לעובדו בהשקט ובשלוה וביתר שאת ובזה יזכו לחיי העולם הבא, וכדלהלן. הרי מבואר ברמב”ם שבימי המשיח יש עבודת ה’ ובחירה, שאחרת לא היו מתאוים לכך, כי עבודה ללא בחירה אינה עבודה ולפיכך גם אין עליה שכר, ולא יזכו בזה לחיי העולם הבא. [ואף אחד מהנושאי כלים לא עמד על כך ובספר המפתח פרנקל, בשני המקומות לא ציינו דבר, והוא פלאי.]
שהנה ז”ל הרמב”ם (תשובה פרק ט, ב) ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה’ ונאמר ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו, ונאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם, מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה’, ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה’ בראש ההרים, וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא, אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל, וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד. עכ”ל.
וכ”כ בהלכות מלכים (פרק יב ה”ד) וז”ל, לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה. עכ”ל. וכן הוא לו בפירוש המשניות (רפ”י דסנהדרין ד”ה אבל ימות המשיח) ביתר הרחבה ע”ש.
והרי פשט דבריו, שבימות המשיח יהיה יצה”ר לגמרי שהרי אין הבדל בין ימינו לאז, אלא שכיון שיהיו ימי השקט ושלווה, אנשים יעסקו בעבודתו ויתעלו. [ולענ”ד הכוונה שהלחץ החברתי יהיה לעבודתו ולא להיפך כהיום הזה, שאף שיש היום לומדי תורה רבים החיים בהשקט ובשלווה, ברם כל הרחוב ורוב העולם חוטאים וכו’.] והרמב”ם לומד את הפסוקים ומלאה הארץ דעה והסירותי לב האבן וכדומה כפי שהביאם, היינו כיון שה’ יסיר את שיעבוד מלכויות וכדומה שגורמים טרדות ולכן מחמת בחירה יתעלו, ולא שהדברים כפשוטם שה’ יערה רוח ממרום לחזור בתשובה. [וע”ע בהערה[1] ביאור דבריו “כדי שיזכו לחיי העולם הבא”.] והדברים עולים בקנה אחד בשיטת הרמב”ם שהבחירה היא יסוד הכל, ועל כנידון זה כתב בתשובה (בלאו, ח”ב סי’ לו, ובמוסד הרב קוק סי’ כג) לשהאדם בחירי בנשואיו ולא גזרוהו לו אשה פלונית, ושאומרם הכל בידי שמים הוא לגבי חוקי הטבע שהם גזורים לפעול כחוקם, אך כל מעשי האדם הם בחיריים וכו’, שהעינים לפנים ולא לאחור, כי אילולי הבחירה אין שכר ואין תכלית ע”ש.]
עוד ראשונים הסוברים שתהיה בחירה
ב. בשיטת הרמב”ם הנ”ל שבימות המשיח תהיה בחירה קדמו הרס”ג בהאמונות והדעות, תרגום אבן תיבון מהדו’ קמא (סוף מאמר ז) בזה”ל, שכשם שיש לצדיקים בעולם הזה גמול עבודתם כן יהיה לאנשי ימות המשיח גמול על עבודתם שלא יתכן עבודה שאין עמה גמול. עכ”ל. וכ”כ המבי”ט בבית אלהים (שער היסודות פרק נט ד”ה כתב הגאון והתשיעית) בשם הרס”ג הנ”ל. וכן הוא בתרגום קאפח (מאמר ז סוף אות ח) אלא שבו מתרגם על ימי תחית המתים ע”ש. ועוד כ”כ הרס”ג להלן בהאמונות והדעות (מאמר ח סוף אות ו), שאז יבחרו בטוב ע”ש. וכ”כ הריטב”א (נדה סא ע”ב ד”ה ואם) וז”ל, שהתורה לא ניתנה לזמן! כל זמן שיהא העולם הזה קיים שיש בו זכות או חובה וממנה אין לגרוע ועליה אין להוסיף. אבל לעולם הבא שאין בו לא זכות ולא חובה, נמצאת בטלה מאליה. וכן אמר הכתוב “היום לעשותם ומחר לקבל שכרם” וכו’. וכן דעת מורי המובהק רבנו נ”ר. עכ”ל. חזינן שבימות המשיח שפיר יש בחירה. שוב ראיתי בריטב”א (שבת קנא ע”ב) על הגמ’ שהחולקים על שמואל סוברים שימות המשיח הם ימים שאין בהם חפץ לא זכות ולא חובה. פירש רש”י (וכ”כ בפסקי הרי”ד שם), שלא ימצאו עניים לזכות עמהם או להתחיב עליהן אם יקפוץ ידו עכ”ל. וכתב על רש”י וז”ל, ויפה כיוון הוא ז”ל, דהא לכו”ע מצות אינן בטלות לימות המשיח כלל. ומה שאמרו בטלו, אינו אלא בזמן תחיית המתים. עכ”ל. הרי שלא ביארו את דברי הגמ’ כפשוטם שבימים אלו בטלה הבחירה, אלא דחקו לפרשה בדרך רחוקה לפי שאינם סוברים כן. ובאים הדברים יפה עם דברי הגמ’ (שבת סג ע”א) שהסבירה שיסוד המחלוקת האמוראים הנ”ל היא מדכתיב כי לא יחדל אביו מקרב הארץ, ומכאן למד שמואל שתהיה בימות המשיח עניות, וממילא הכריח שאין הבדל בין ימינו לימול המשיח. [עוד נזכרה מח’ זו בפסחים סח ע”א ובסנהדרין צא ע”ב וצט ע”א.]
ראשונים הסוברים שבימות המשיח לא תהיה בחירה
ג. מאידך גיסא מפורסמים דברי הרמב”ן על התורה (דברים ל, ו) שכתב אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו המעשה הרואי ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה כי הזכות והחובה תלויים בחפץ. עכ”ל. ונקט כוותיה הרקאנטי (דברים סוף נצבים ל, ו). וקדמם בפירוש התפילות לר”י בר יקר (בסוף תפילת י”ח) בביאור המילים יהי רצון מלפניך ה’ אלהינו שנשמור חוקיך בעולם הזה ונזכה לחיי העולם הבא, וכתב וז”ל, ע”ש אחלי יכונו דרכי לשמור חוקיך, ולעתיד לימות המשיח, כדי שנזכה ונחיה לחיי העולם הבא. שגם בימות המשיח כתוב, למען ידעו אותי מקטנם ועד גדלם. ורוב טובת העולם הזה ימות המשיח היא טובה גדולה על זה שיזכו במעשים טובים ובידיעת הבורא דעה שיזכו במותם לחיי העולם הבא. עכ”ל. וכ”פ האור זרוע (אבלות סי’ תכא) שאין הלכה כשמואל [הנ”ל בריש אמיר, דס”ל אין בין העוה”ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד.] מטעם ששמואל במקום רב ליתיה כל שכן במקום ר’ יוחנן [ובצידה לדרך מ”ה כ”ג פ”ד מצדד כן, אך מסייג שאינו מכריע ע”ש.] וזו בפשטות דעת הרד”ק (ירמיה לא, לג) על הפסוק הנאמר על ימות המשיח “כולם ידעו אותי וכו’ כי אסלח לעוונתם” ביאר וז”ל, ואתן להם לב חדש שידעו אותי. וכ”כ בתורת המנחה (כי תבא דרשה עג) וז”ל, עד ימות המשיח, כי אז יסיר השם ית’ חשק העולם והתאוות מלב עמו ישראל וזו היא הערלה, ואז ישיגו כולם השגה שלימה באמונת מציאותו. וזהו שאמר בזאת הנחמה, ומל ה’ אלהיך את לבבך וכו’. ואתה מוצא כלל כל הנחמה הזאת הטובה שהקב”ה מאבד את יצר הרע ומכריתו מן העולם ויהיו כל המאמינים בשם ית’ מאמינים בו מקטנם ועד נערותם עד ימי זקנותם, ויהיה הקדוש ברוך הוא סולח לכל עוונות הקדמונים מאדם הראשון ולהלן כשהוא ית’ שמו מתקן את יצר לב האדם אשר היה רע מנעוריו להיות טוב וישר מנעוריו. עכ”ל. וכ”כ הארחות צדיקים (שער השמחה ד”ה הבטחון השביעי) שהבטחון לימות המשיח לא יהיה לצורת הנאות העולם הזה, אלא וז”ל, אך תהיה כוונת בטחונו, שיהיה בימים ההם כדי לעבוד הבורא יתברך, כי בימים ההם יסיר יצר הרע מלב עמו, וכולם, קטנים וגדולים ידעו את השם, ולא יהיה להם מונע וכו’, וכולם ישיגו השגה גדולה בידיעת הבורא יתברך, ובימים ההם תרבה הדעת עכ”ל.
וכ”כ שזו מחלוקת הרמב”ם והרמב”ן בשו”ת להורות נתן (ח”א סימן נט אות ז), ובאהבת איתן (שלנגר, עמ’ 230), ובספר דף על הדף (סנהדרין דף צח ע”ב) מספר דרך שיחה (ח”א פרשת ויחי עמ’ רב ונביאו להלן ברצות ה’).
הרמח”ל
ד. הכרעת הרמח”ל שבימות המשיח תתבטל הבחירה ותשרה רוח הנבואה ותתבטל המיתה לישראל ושגם בימות המשיח יהיו עליות למצבים יותר ויותר גבוהים.
שהנה כתב בדרך ה’ (ח”ב פ”ח סי’ ד) שהעולם נחלק לד’ מצבים שני אלפים תהו של חושך שנעדרה ידיעתו יתעלה שני אלפי תורה הוא מצבנו שהיהודים עובדי ה’ אך אין רוח הקודש ולמעלה ממנה מצב שלישי בזמן בית המקדש שהיתה נבואה אך רק ליחידים ומצב רביעי הוא ימות המשיח, שלא ימצא הסכלות כלל, ורוח הקודש יהיה שפוך על כל המין האנושי בלא קושי ומשם יהיו עלויים.
וכ”כ מצבים אלו ביתר הרחבה בדעת תבונות (ח”א סי’ קמו) ולנידונונו לגבי המצב הרביעי כתב, שיתגלה הקב”ה לכל בריות מצד הידיעה וההשגה לא מצד המופתים אלא שיראו כבודו וישיגוהו בריבוי העת והחכמה, והוא מה שנאמר (ישעיה יא, ט) כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים וכו’. שאז לא יצטרכו אותות ומופתים לאמת האמונה אלא מצד הידיעה וההשגה, ככל הנביאים וכל המלאכים המכירים האל יתברך מצד השגתם וזאת היא ידיעה ברורה ואמיתית שלא יפול עליה שום ספק. עכ”ל.
וכיון שלמלאכים אין בחירה מטעם זה שהן יודעים את ה’ כפי שנלקטו דברי הרמח”ל בכך בשו”ע המדות (אמונה עמ’ שפח חלק המחשבה סימן ג אות ג), מבואר דס”ל דליכא בחירה בימות המשיח. ומאידך כיון שביאר (דעת תבונות ח”ב אות כח והלאה) שיש מקום לטעות בבחירה אף למלאכים, ושזו סיבת טעות הסטרא אחרא שחפצה בשלטון עצמי (ע”ש, וכ”כ בקל”ח סי’ כט, כט, סא, ובכללים ראשונים כלל כט ובדעת תבונות ח”ב סי’ לב), הרי שאף לימות המשיח שייך חלק זה של בחירה, מחמת טעות בהבנת רצון ה’ במקום שאין לאדם השגה, והיה עליו לשאול ליודעים, ולא לסמוך על דעתו. ועוד ראה בדומה בדרך השם (ח”ג פ”ד אות ו) שבדומה יתכנו טעויות הנביאים בהוראות הנבואה שקיבלו.
וכ”כ עוד בדעת תבונות (ח”א סי’ מד) שלתגבורת הרע בעולם יש גבול לעתיד, שישים ה’ גבול לבחירה ויסיר יצר הרע מבני האדם ויכריחם לעובדו ע”ש. וע”ע שם (סי’ קסו).
וכ”כ במאמר העיקרים (אות ח) שם מבאר שתכלית הבריאה לדבקות ישראל בבורא, וטרם כלות ו’ אלפי שנים צריך שיעמדו ישראל בשלמות, והאמצעי לזה הוא המשיח שעל ידו וז”ל, יתוקנו ישראל תיקון גדול, וכל הבריאה אחריהם. שירבה הטוב בכל הצדדין ויסור הרע לגמרי, בין במה שנוגע לנפש ובין מה שנוגע לגוף, דהיינו לב האבן יעשה לב בשר, והוא שתגבר בבני האדם הנטיה לטובות, ובאופן שלא ימשכו אחר החומר כלל, אלא ינטו תמיד לעבודה ולתורה ויתגברו בה. וכנגד זה תרבה השלוה והרוחה ולא ימצאו נזקים, ולא הפסדים כלל, והוא מה שהבטיחו הנביאים ולא ירעו וכו’. עכ”ל.
וכ”כ עוד הרמח”ל בכללים ראשונים (סי’ כג) אך ימות המשיח וכו’, שההארה רבה על החומר, עד שהחומר עצמו מתקדש, והנבואה פשוטה על כל ישראל, כמ”ש אשפוך רוחי על כל בשר, ואז תהיה החכמה מוטבעת בבני אדם בחוקם כמו שהיא במלאכים, ולכן כ”לא ילמדו עוד איש” וכו’.
ובאדיר במרום (עמ’ קצז) כתב, אמנם האמת הוא, שלא בפעם א’ יתוקן הכל בימות המשיח, כי האמת שתיקון גדול יתוקן ודאי מיד, אבל עם כל זה, עד שיגיעו הדברים לסוף שלימות התיקון, צריך זמן, ובהרבה זמנים יעשו תיקונים שונים, בהרבה עליות שיעלו העולמות זו אחר זו. והנה מיד בבית המשיח, יעשה תיקון א’, ובאותו זמן לישראל אין מיתה, ואומות העולם יש מיתה וכו’. והעליות הם רבות, אך סוף הכל, הוא יום הדין הגדול וכו’. עכ”ל.
וכ”כ בקל”ח פתחי חכמה (פתח מט) וז”ל, והנה ביאת המשיח הוא ראשית גילוי היחוד, הוא סוד “שמחנו כימות עניתנו”, כי ימות המשיח מקבילים לכל החסרונות שהיו כבר. כי בזמנו עד סוף אלף הששי, צריך שהיחוד יגלה עניינו לכל צד, וכל החסרונות יתוקנו בו. ובסוף אלף הששי, אחר שכבר נעשה אפילו יום הדין הגדול וכו’. עכ”ל.
בשו”ת רב פעלים (ח”א סוד ישרים סי’ יז ד”ה אמנם צריך) כתב על פי הבנתו בכתבי האר”י שיטה אמצעית, שבימות המשיח המצוות והקורבנות נוהגים כולם לצורך תיקון הנשמות, ויהיה היצר הרע בעולם, ויש שכר ועונש. ורק מכח תגבורת הקדושה יהיו כל ישראל צדיקים ונוצחים את היצר, ולא יבואו לידי חטא של מזיד, אבל מן השוגג, אי אפשר שיהיו נמלטים כולם. וגם בודאי יהיה טומאה וטהרה וישארו האומות בעולם. ע”כ.
אם אין בחירה כיצד ניתן להתאוות לימים אלו?
ה. אחר עלות כל זאת, יש לעמוד על הדעות שבימות המשיח בטלה הבחירה, ואם כן הוא כיצד ניתן לקיים את מצות הצפיה לישועה, לייחל ולהתאוות לימים אלו, בזמן שיאמר האומר הן עתה עת הבחירה המצב טוב יותר, שבלא בחירה אין שכר? ותתחזק הקושיא שבעתיים מלשון הגמ’ הנ”ל, דלמאן דאמר שאין בחירה, קוראם ימים שאין בהם חפץ?
ברם ייושבו הדברים, שיש לחכות למשיח כדי שיתקדש שמו בעולם, יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה’ הוא האלהים וכו’, ואף אם לצורכנו האישים אין הדברים עולים יפה, בכל אופן נשתוקק לימים אלו ונצפה להם למען שמו באהבה. וראה בשו”ע המדות בטחון (עמ’ תד) שאף אם ימי עקבתא דמשיחא יהיו ימי יסורים בכל אופן אחכה לו מטעם זה, ע”ש מפי ספרים, ודון מינה ואוקי באתרין.
וכ”כ בספר דף על הדף (סנהדרין דף צח ע”ב) מספר דרך שיחה (ח”א פרשת ויחי עמ’ רב, השאלה היא של הרה”ג אליהו מן שליט”א והתשובה היא של הגאון ר”ח קנייבסקי זצ”ל) בזה”ל, שאלה, שמעתי מהמשגיח דפוניבז’ רבי יחזקאל לעוינשטיין זצ”ל ששמע מהח”ח איך מבקשים על משיח, הרי נאמר על הימים האלו ימים שאין בהם חפץ? ותירץ כי באמת בחשבון פרטי אין זה כדאי, אבל צריך לחשב חשבון כלל ישראל וע”ז כדאי הוא. תשובה: ברמב”ם (פי”ב מהל’ מלכים) כתב כי אין בין ימות המשיח לקודם אלא שעבוד מלכויות בלבד, וא”כ גם אז יהיה בחירה רק שיהיה יותר קל, והימים שאין לו חפץ בהם קאי על אחר ימות המשיח, [דהיינו לפי”ז א”צ את יישוב הח”ח.] אכן קושייתו קשה למ”ד שבימות המשיח כבר לא תהא שום בחירה, והרמב”ם פסק כשמואל דאמר כן (בסנהדרין צ”ט, א’). עכ”ל. דהיינו הרמב”ם שפסק כשמואל שאמר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד, לשיטתו יהיה בחירה בימות המשיח. ואילו דברי הח”ח נאמרו למ”ד שלא תהיה בחירה ואזי יישובו הוא שיתאוה לכך לכבודו יתעלה.
[1] דבריו קשים מעט בכותבו, שהצדיקים מתאווים לימות המשיח כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והלא היא עבודה שלא לשמה שיש להרחיקה ושהיא עבודת נשים וקטנים וכמו שכתב הרמב”ם בהלכות תשובה (פ”י ה”א)?. ברם באמת כוונתם היא בשביל שיעבדוהו בהשקט וידבקו בבורא וקורא לכך “ויזכו לחיי העולם הבא”, היינו לכבוד ה’ ולא שחפצים בעולם הבא לצורכם שיהנו שם,
כמו שפשוט שאחרת היא עבודת קטנים ושלא לשמה כמו שכתב הרמב”ם בהלכות תשובה (פ”י ה”א) גבי עבודת ה’ שלא לשמה ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים ואין עובד על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עדד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה. עכ”ל. ואילו כאן (תשובה ט, ב וסוף מלכים יב, ד) מדבר להדיא על תאות “נביאים חכמים וצדיקים” לחיי העולם הבא.
וכך ביאר כל זאת הרמב”ם להדיא בפירוש המשניות (סנהדרין רפ”י ד”ה כל ישראל יש להם) שאחר שכתב ככל האמור בהלכותיו הנ”ל וביתר הרחבה, שוב הוסיף שהעובד מאהבה אינו עובד כדי להשיג העולם הבא, אלא שמתוך עבודתו לעשות רצון הבורא, ממילא הוא זוכה לעולם הבא, ע”ש.
