שאלה:
שלום כבוד הרב
האם לאשה יש עניין לכתוב פרוזבול?
תשובה:
שאלתך חשובה מאוד
אכן, גם אשה צריכה לכתוב פרוזבול, כי למרות שמצוות השמיטה נראית כמצוות עשה שהזמן גרמא, הנשים חייבות בה, כפי שאבאר במקורות.
אכן מספיק שתאמר האשה לבעלה לכתוב עבורה פרוזבול, והוא יכתוב את הפרוזבול כשליח או כמורשה עבור אשתו.
אשה שאיננה נשואה תעשה בעצמה פרוזבול, או שתמנה אדם אחר מטעמה שיהיה שליח שלה או מורשה שלה לכתוב עבורה פרוזבול. אכן עליה לדאוג לכך שיהיה לה פרוזבול, בכדי שלא תכשל חלילה בעוון לא יגוש את רעהו.
בפרט שכיום לכל אשה יש בוודאי כספים שאחרים חייבים לה בחשבונות בנק או קרנות פנסיה וכדו’, ואף אשה נשואה יש לה כספים משל עצמה, הואיל וכיום רוב הזוגות יודעים בעת נישואיהם שמקימים הם שותפות ממונית, ועל דעת כן נישאו.
דבר נוסף וחשוב כתב הבן איש חי, כי אשה המעוניינת לזכות במצוות שמיטת כספים, לאחר הפרוזבול תלווה לחברתה או שכנתה סכום כל שהוא של כסף, או אפי’ תלווה לחברתה חבילת סוכר או שקית חלב, ולאחר השמיטה תאמר לה משמטת אני, וכך תרוויח את המצווה החשובה והנדירה להשמיט את החובות בסוף שנת השמיטה.
בברכת שנה טובה ומבורכת.
מקורות ונימוקים:
דברים ט”ו: מקץ שבע שנים תעשה שמיטה, וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו. לא יגוש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמיטה לה’.
וכתב הרמב”ם פרק ט’ מהלכות שמיטה ויובל הלכה א’, מצות עשה להשמיט המלוה בשביעית שנאמר שמוט כל בעל משה ידו, והתובע חוב שעברה עליו שביעית עבר על לא תעשה שנאמר לא יגוש את רעהו ואת אחיו.
ובספר החינוך מצוה פ”ד כתב לגבי מצוות עשה להפקיר את השדה בשביעית שמצווה זו “נוהגת בזכרים ונקבות”.
והמנחת חינוך מצוה קי”ב, למד מדברי החינוך שהאשה מצווה במצוות עשה של שביעית, והוסיף שגם בדברי הרמב”ם משמע שהנשים חייבות במצוה זו, הואיל והרמב”ם לא חילק בדיני שביעית בין הזכרים והנקבות.
ותמה המנחת חינוך מדוע האשה חייבת במצוות השמיטה, הרי מצוות השמיטה הינה מצוות עשה שהזמן גרמא.
אמנם לענ”ד ניתן ליישב קושיא זו, דהואיל ובמצוות השמיטה ישנו גם לאו, שהתורה אומרת לא יגוש את רעהו, ולאו של עבודות השדה בשמיטה כמו את שדך לא תזמור את ספיח קצירך לא תקצור וכו’. לפיכך האשה חייבת בכל מצוות השמיטה, כי יש בהם גם לאווים, וממילא פטור מצוות עשה שהזמן גרמא לא שייך במצוות השמיטה. וראיתי שכן כתב בספר דרך אמונה בתחילת ספרו על שמיטה ויובל, בביאור הלכה.
אמנם המנחת חינוך עצמו כתב ליישב קושיא זו, על פי דברי הריטב”א בקידושין דף כ”ט, שם כתב הריטב”א שהאשה פטורה במצוות עשה שהזמן גרמא רק במצוות שאינם תלויות בדבר אחר, אבל במצוות שציותה התורה לעשות על גבי אחר, כגון מצוות ברית המילה לבן, לא שייך בזה פטור מצוות עשה שהזמן גרמא לאשה.
שעל פי זה ניתן ליישב שגם מצוות השמיטה הואיל ואיננה מצווה על גופה של האשה אלא היא מצווה על האשה לעשות בקרקע או בהלוואה, לפיכך לא שייך בזה פטור של מצוות עשה שהזמן גרמא.
אלא שכתב המנחת חינוך שלדעת התוס’ שם משמע שאף בזה שייך פטור של מצוות עשה שהזמן גרמא, שהרי תירץ תירוץ אחר על שאלה זו.
על כן תירץ המנחת חינוך במצווה פ”ד, שהואיל ומצוות השמיטה היא אפקעתא דמלכא, לפיכך אין חילוק בין גברים לנשים בזה, כי התורה הפקירה את השדות והשמיטה את ההלוואות, משום כך אם נוגשת או מונעת את האנשים מלהכנס לשדה מבטלת את מצוות העשה ואף עוברת בלא תעשה.
ועיין שם שהוכיח עוד שהנשים חייבות במצוות השמיטה, מדברי המשנה והגמרא בקידושין דף נ: שם הובא מעשה באחד שליקט כלכלה של תאנים ושלהם היתה ושל שביעית היתה, וכו’.
ולעצם חיוב הנשים במצוות השמיטה, הוכיח כן בשו”ת שערי דעה סי’ ט’ מהגמ’ בקידושין דף נ”ב שהנשים מצוות במצוות שמיטה עי”ש. ועיין עוד בשו”ת חתם סופר או”ח סי’ ק”נ שם כתב שהאשה חייבת במצוות איסור סחורה בפירות שביעית וחובת הביעור עי”ש.
וכן כתב הבן איש חי בפרשת כי תבוא, בזה”ל: על כן טוב שתלוה האשה יום ערב ר”ה ככר או שתים או שלש לחברתה, ואחר ר”ה כשתפרע לה תאמר לה משמטת אני, והרי זו מקיימת מצות שמיטה, ועיין חיים שאל ח”ב סי’ ל”ח אות י”ג, וכן עשו קצת נשים פה עירנו יע”א כי דרשתי דבר זה בעזה”י ברבים אשריהם ישראל, ע”כ. מבואר בדבריו דס”ל שיש עניין שילוו הנשים כדי לזכות במצווה השמיטה, אלמא אף הנשים בכלל מצווה זו. אמנם ניתן לומר שאין כוונתו כדין המצווה ועושה אלא כדין מי שאינה מצווה ועושה.
ועיין עוד בשו”ת יביע אומר חלק י’ חושן משפט סימן ג’ שהביא לדברי הבן איש חי, וכתב ליישב מדוע אין הנשים פטורות ממצווה זו למרות שהן מצוות עשה שהזמן גרמא. ז”ל שם:
והנה מדברי הרב בן איש חי הנ”ל מוכח דאף הנשים ישנן במצות שמיטה, לקיים וזה “דבר” השמטה, ואף על גב די”ל דהו”ל מצות עשה שהזמן גרמא, בשו”ת ראשית בכורים (דנ”ו ע”ג) כתב שיש להסתפק קצת בזה, שאף שבודאי חייבות במל”ת דלא יגוש, כשאין הלוה רוצה להחזיר מעצמו, שמא עכ”פ אינן חייבות בעשה דשמוט, כשהלוה מחזיר לו מדעתו, ואולי דרשינן היקשא דכל שישנו בלא יגוש ישנו בשמוט. וע’ פסחים (מג ב) תד”ה סד”א. וע’ קידושין (כט א) תד”ה אותו, שכיון שמיום השמיני והלאה חייב, לא חשיב מ”ע שהז”ג. ע”ש. וע”ע בספר משנת רבי בנימין (בפ”ק דבכורים אות ו).
ולכאורה נראה לפמ”ש הרד”א והכל בו, דמ”ע שהז”ג נשים פטורות, מפני שרשות אחרים עליהן, והן טרודות בעסקי הבית. וכ”כ הרשב”ץ במגן אבות (פ”ב מ”ו). וכ”כ הגר”ח אחי מהר”ל מפראג בספר החיים (פ”ד). לפ”ז י”ל שכל מ”ע שהיא בשב ואל תעשה כגון נ”ד, נשים חייבות. וכ”כ הפני יהושע (ביצה ל א) שהקשה, שמכיון שמצות תוספת יוהכ”פ נפקא לן מדכתיב תענו את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, א”כ הוי מ”ע שהזמן גרמא, וא”כ מנ”ל שהנשים אסורות באכילה בתוספת יוהכ”פ. ותירץ, שמכיון דהאי מ”ע הוי בשב ואל תעשה, שלא לאכול ולשתות, לא הוי בכלל מ”ע שהז”ג שהנשים פטורות. דדוקא בעשה דהוי בקום ועשה פטורות. ע”ש.
וסיים דבריו בזה מרן היביע אומר זצ”ל וכתב: ומ”מ העיקר דנשים חייבות בזה. וכ”כ בספר החינוך מצוה תעז. וע”ע להגאון האדר”ת בשו”ת מענה אליהו (סי’ ס’).
ולמרות שמעיקר הדין כל מה שקנתה אשה קנה בעלה, אכן כיום רוב ככל הזוגות יודעים שבהקמת ביתם מקימים הם גם שותפות ממונית, וחלילה בעת גירושין, רוב ככל הזוגות חולקים את רכושים שווה בשווה, כמנהג בתי הדין כיום. ועל דעת כך נישאו. לפיכך לא ניתן לומר שאין לאשה כסף משל עצמה.
לפיכך ראוי בהחלט כפי שכתבנו בתשובה שתעשה האשה פרוזבול, הנשואה תעשה על ידי בעלה, ומי שאיננה נשואה תעשה בעצמה או על ידי אדם אחר שתמנה אותו שליח או מורשה מטעמה.
