מקורות ונימוקים:
כתב רבינו יונה בספרו שערי תשובה שער א’, כי הקב”ה מקבל בתשובה את בניו שחטאו לפניו, וגם אם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו, לא סגר בעדם דלתי תשובה, שנאמר (ישעיה לא, ו): “שובו לאשר העמיקו סרה”. ונאמר (ירמיה ג, כב): “שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם”.
ועיקרי התשובה מבוארים שם, ובדברי הרמב”ם בהלכות תשובה, ועיקרם שלשה, החרטה הווידוי והקבלה לעתיד.
ולעניין בן אדם לחבירו, חובת האדם להשיב את הגזילה אשר גזל, ולשלם לניזק את הנזק שפעל כלפיו. כפי שאמרה התורה והשיב את הגזילה אשר גזל, וכפי הנפסק להלכה בשו”ע חו”מ סימן שמ”ח סעיף ב’, ובהלכות נזיקין חו”מ סימן שע”ח סעיף א’.
ובמידה ואיננו יודע למי להשיב, מבואר בדברי הגמרא בב”ק דף צ”ד: שיעשה צרכי רבים.
זה לשון הגמרא שם: ת”ש הרועים והגבאין והמוכסין תשובתן קשה ומחזירין למכירין וכו’, ושאין מכירין יעשה בהן צרכי ציבור, ואמר רב חסדא בורות שיחין ומערות.
ובשולחן ערוך חו”מ סימן שס”ו סעיף ב’ פסק השו”ע בזה”ל: הרועים והגבאים והמוכסים, תשובתן קשה מפני שגזלו את הרבים ואין יודעים למי יחזרו, לפיכך יעשו בו צרכי רבים, כגון בורות שיחין ומערות.
בנוגע ליסורים הבאים על האדם, אמרינן בגמרא בברכות, מתורתך תלמדנו ק”ו משן ועין, שהם אחד מאיבריו של אדם, עבד יוצא בו לחירות, יסורים שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה. אמנם זהו דווקא במי שמאמין שהיסורים באין עליו בהשגחה מאתו יתברך ובודאי הוא לטובתו למרק עונותיו. לכן יש לכוון ביסורים לכפרת עוונות, והוא רחום יכפר עוון, ויקבל את הרהורי התשובה, ויכפר ברחמיו בלא יסורים על כל עוונותינו.
