מקורות ונימוקים
נחלקו הראשונים בדין בלילה עבה שטוגנה או בושלה במים או בשמן, הביא מחלקותם בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קסח סעיף יג) וז”ל: אפילו דבר שבלילתו (פירוש לישת הקמח במים) עבה, אם בשלה או טגנה אין מברך עליה המוציא, אפילו שיש עליה תוריתא דנהמא ואפילו נתחייבה בחלה, דברכת המוציא אינו הולך אלא אחר שעת אפייה, ויש חולקין ואומרים דכל שתחילת העיסה עבה, אפילו ריככה אח”כ במים ועשאה סופגנין (פירוש עיסה שלשוה ועשאוה כמין ספוג) ובשלה במים או טגנה בשמן, מברך עליהם המוציא. וירא שמים יצא ידי שניהם, ולא יאכל אלא ע”י לה שיברך על לחם אחר תחלה.
מיהו בזמננו לכל הדעות ברכתן במ”מ מכמה טעמי ואף ליר”ש,
- כהיום לשים את הבצק של הלחמניות עם מעט סוכר, וכן דרכם להניח בהם ריבה כפי שמצוי, ובכה”ג כבר כתב הרמ”א (שם) דכל השו”ע לא מיירי אלא בעיסה שאין בה שמן ודבש וכיוצא בו, אלא שמטוגן בהן, אבל אם נילוש בהן כבר נתבאר דינו אצל פת הבאה בכיסנין.
- כהיום מטגנים את הסופגניות בהרבה מאוד שמן בדרך כלל, כתב הט”ז דדינו כנילוש בשמן, הוב”ד בביה”ל (שם ד”ה וכל זה).
- ע”ע בשו”ת אור לציון ח”ב (פי”ב הערה ח’) מה שכתב דמרן חזר בו בהלכות חלה (סי’ שכח) ולא הביא חומרא זו, ויש חולקים. עכ”פ בזמננו שהסופגניות מתוקות, לכו”ע ברכתן מזונות אף לכתחילה.
ומה שכתבנו לענין ברכה אחרונה, כ”כ החזון איש (סי’ כו או’ ט’) עיסה שבישלוה או טיגנוה, אפילו בלילה עבה קובעים עליה סעודה בלי ברכת המוציא וברכת המזון. וכן דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל הובא בספרו חזון עובדיה – ברכות (עמ’ סו).
