מקורות ונימוקים:
פסק השולחן ערוך חו”מ סימן כ”ו סעיף א’, אסור לדון בפני דייני עובדי כוכבים ובערכאות שלהם, אפילו בדין שדנים בדיני ישראל, ואפילו נתרצו ב’ בעלי דינים לדון בפניהם, אסור. וכל הבא לידון בפניהם, הרי זה רשע, וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו ע”ה.
אמנם אם לאחר ההזמנה סירב הצד השני לבוא לבית הדין, יתנו בית הדין היתר לתובעו בערכאות, כפי שפסק השו”ע שם סעיף ב’, הייתה יד עובדי כוכבים תקיפה, ובעל דינו אלם, ואינו יכול להציל ממנו בדייני ישראל, יתבענו לדייני ישראל תחלה. אם לא רצה לבא, נוטל רשות מבית דין ומציל בדייני עובד כוכבים מיד בעל דינו.
למרות שמבואר שיש צורך להזמינו תחילה לבית הדין, ורק אם יסרב יתיר לו בית הדין לפנות לערכאות. כבר כתבו הפוסקים שבכל מקום בו הדבר ברור לכל שהוא יסרב לבוא לדון בפני בית דין, כגון שהנתבע ידוע כאחד שאינו ציית דינא ולא ישמע לבית הדין, וכן הוא אומר שהוא לא יבוא לבית הדין. במקרה כזה מותר מתחילה לתובעו לבית המשפט ואין צריך לקבל היתר מבית הדין על כך, כפי שכתב בכסף הקדשים על השו”ע שם כי אם יש ‘אומדנא דמוכח’ שהנתבע לא ציית דינא ולא יבוא לבית הדין הדן על פי דיני התורה, יכול לתובעו מלכתחילה בערכאות ולא צריך רשות מבית הדין לתובעו בערכאות.
כן פסק להלכה בשו”ת והיה העולם חו”מ סי’ ג’, כן פסק בשו”ת אבני ישפה ח”ג חו”מ סי’ ק”ח, כן צידד הגרי”ש אלישיב זצ”ל הובאו דבריו בקובץ ישורון חלק י”א עמ’ תרצ”ז.
כן העלה בשו”ת תשובות והנהגות כרך ג’ סי’ תמ”ה, עיין שם שהוסיף עוד וכתב כי מפני כבוד בית דין ותורתינו הקדושה נראה שכדאי לפרש בנוסח התביעה שהוא מעדיף דין תורה, ורק כיון שאין הנתבע מוכן הולך לערכאות.
כמו כן כתב שם שאף אדם שלא ציית דינא, ראוי להזמינו פעם אחת לבית הדין, אלא שאין צריך ג’ פעמים. זה לשונו שם: אכן אדם שהוא אפיקורס או מחלל שבת בפרהסיא וכדומה, או פירמא שברור בודאי שלא ילכו לבית דין, ראוי להזמינם פעם אחת או עכ”פ לקבל רשות מבית דין, ושמעתי שכך הורה הגאון בעל “מנחת יצחק” הגאון רבי יצחק יעקב ווייס זצ”ל. וטעם הדבר נראה שעיקר דינא שצריך לבוא לבית דין של ישראל הוא מפני שאיסור חמור הוא לילך לדון לפני עכו”ם, ומצד זה משתדלים ג”פ אולי ישתכנעו ויבואו לבית דין של ישראל, אבל כשברור שלא יבואו לבית דין, ואין תועלת לדוחקו דיודעים שלא יועיל, אזי יש עוד הלכה, של כבוד בית דין שצריך תמיד רשות דוקא, ולזה מספיק כשלא בא פעם אחת, דמוסרים לו כתב סירוב ויכול לדון בכל מקום כולל ערכאות, לאחר שביקש על כך רשות מבית דין.
ולע”ד טעם נכון לדקדק לשלוח פעם אחת הזמנה בכתב אף שברור שלא יבוא, שבספר “כלי חמדה” פרשת משפטים מתרעם על מה שנהגו להתיר בערכאות אם אינו מוכן לבוא להתדיין, והלוא האיסור הוא לייקר אלילים והוא מן החמורות ומנלן להתיר איסור זה מפני שהשני מסרב לבוא לבית דין, ולדברינו במזמינו דוקא ולא בא יש שורש להיתר, שיודע שמחייבין אותו הבי”ד בקנס כיון שלא קיבל ההזמנה וסירב, והקנס הוא שמחייבים אותו ב”ד לשלם כפי שישיתו הערכאות, ולא מפני כח הערכאות לחייב.
