מקורות ונימוקים:
נפקד שנתן את הפיקדון לבעל חובו של המפקיד
פסק השולחן ערוך חושן משפט סימן ק”ה סעיף ו’, בזה”ל: נפקד שתפס בפקדון לתפסו לבעל חוב במקום שאינו חב לאחרים, מועיל לו תפיסתו לעניין זה שאם מת המפקיד אינו נעשה מטלטלין אצל בניו ושביעית אינה משמטתו ואם נתנו באגב (פירוש אגב קרקע) או בקנין סודר או במתנת שכיב מרע לאחר אינו נתון. ומכל מקום אם אין בעל חוב כאן, אין הנפקד יכול לעכב הפקדון בשבילו, ואפילו אם הלוה מודה; שהדין נותן בכל פקדון להחזירו למי שהפקידו אצלו, ואם יש לאחרים זכות בו הרי הדין ביניהם. ואם מסרו הנפקד ליד מלוה, פטור, ואפילו אם היה שומר שכר. דהא אף אם היה מחזירו למפקיד הוא היה צריך לשלם למלוה.
מבואר בדברי השולחן ערוך שכאשר אדם הפקיד חפץ אצל נפקד, ונתנו למי שהמפקיד חייב לו כסף, הנפקד פטור.
ועיין שם בדברי הש”ך ס”ק ח’, שציין לדברי הבית יוסף שהביא לדברי הרשב”א פ’ שור שנגח ארבעה וחמשה דף מ’ שכתב לגבי הא דאמרי’ משום דא”ל כי היכי דמשתעבדנא לך משתעבדנא להיאך מדרבי נתן דשמעינן מהא דאילו רוצה ב”ח או נפקד דראובן לפרוע מה שבידו למי שנושה בראובן אף על פי שלא תבעו בדין הרשות בידו וכן נראה מדברי הראב”ד עכ”ל. וכתב הש”ך דמבואר שאין חילוק בין אם יש נכסים לראובן או לא, דאע”ג דאין מוציאין מדר’ נתן אלא בדלית ליה נכסי לנושה, היינו לענין שאין מוציאין מב”ח בעל כרחו משום פסידא דידיה מתקנת חכמים, אבל הכא שרוצה הב”ח או הנפקד לשלם הרשות בידו לעשות אפי’ לכתחלה כיון דמשתעבד ליה מדאורייתא מדר’ נתן וכן עיקר.
שיעבודא דרבי נתן
טעם הדבר הוא דין שיעבודא דרבי נתן, שנפסק להלכה בשו”ע חו”מ סימן פ”ו סעיף א’ בזה”ל: ראובן שנושה ק’ בשמעון, ושמעון בלוי, מוציאין מלוי ונותנין לראובן, לא שנא אם נתחייב לו כבר לשמעון בשעה שלוה מראובן, לא שנא נתחייב לו אחר כך. ואין חלוק בזה בין מלוה בשטר למלוה על פה, כיון ששני הלווים מודים כל אחד למלוה שלו, מוציאין מלוי ונותנים לראובן בכל ענין שיתחייב לוי לשמעון, בין דרך הלואה שהלוה לו בין דרך מקח וממכר, בין דרך שכירות.
אולם עיין בדברי הסמ”ע שכתב לחלוק על הש”ך, שאין לכתחילה לנפקד ליתן למלווה של המפקיד, אם יש למפקיד נכסים, הואיל ודין שיעבודא דרבי נתן איננו אלא במקום שאין למלווה נכסים. אכן גם הסמ”ע מסכים שבדיעבד אם כבר נתן הנפקד למי שהמפקיד חייב לו, אין מוציאין מידו, והנפקד פטור.
לפיכך בנידון השאלה, ככל שהחוב למלווה למפקיד מוסכם, אם נתן החוב למלווה של הפועל, פטור הנותן.
