שאלה: קבעו לי תור בקונסוליה האמריקאית לצורך עשיית “ויזה” ביום תשעה באב, האם מותר לי ללכת?
יש לציין שלקבוע תור אחר הדבר כרוך בהמתנה ארוכת טווח, והדבר נצרך לי.
תשובה:
יש להתיר הדבר, ומכל מקום יש להשתדל שלא להסיח דעת מאבלות החורבן עד כמה שאפשר
מקורות:
הנה ביום ט’ באב יש איסור להסיח דעת מהאבלות, ולפיכך אין לעשות שום מלאכה ואפילו צרכי סעודה עד אחר חצות היום וכמבואר בשלחן ערוך (סי’ תקנט סעיף י’). והנה גם לענין קיי”ל (מ”ק כא:) דאבל אינו יוצא מפתח ביתו כל שבעה לפי שאסור להסיח דעת מהאבלות, וכן פסק השו”ע (יו”ד סי’ שצג סעי’ א’). אלא שמ”מ כבר כתב הנימוקי יוסף (מו”ק יג: מדפי הרי”ף), דהיינו דווקא לטייל, אבל לדבר מצווה שרי. הובאו דבריו בב”י (סי’ שצג).
ונראה מדבריו דכל שאינו בגדר טיול, שרי אחר ג’ ימים ראשונים ואפילו אינו לדבר מצווה, ואע”ג דסיים שלדבר מצווה שרי, לא בא אלא לאפוקי יציאה שאין לו צורך וחשיבות, כצורך מצווה. וכן מבואר להדיא בסמ”ק הובא בב”י (סו”ס שצג) שאבל יכול לצאת חוץ לעיר “מפני צרכיו”. ונראה בכוונתו, דכל שיש לו צורך בדבר, מותר. גם התוס’ (מו”ק דף כז ד”ה אם) כתבו, דמותר לאבל לצאת מביתו משום דבר האבד. וכן מבואר ברבינו יחיאל מפארי”ש (מ”ק כג.) דאינו יוצא מפתח ביתו, היינו דווקא לדבר הרשות.
וראה עוד בדרכי משה (שם סק”ו) שכתב בשם המרדכי, דמעשה באחד ששלח אחריו שר העיר לדבר עמו תוך שבעה, והתיר לו רבנו שמחה לילך, דהא דאסור לצאת מפתח ביתו היינו למלאכה או לצורך משא ומתן, או לטייל, אבל בכי האי גוונא שרי. ומ”מ החמיר עליו ולא התיר לו לנעול [מנעליו]. ע”כ. והובא להלכה ברמ”א (שסי’ שצג סעי’ ב’). ולא חילק בין תוך ג’ ימים ראשונים ללאחר מכן.
וא”כ שמעית מכל הנך רבותא, דלא אסרו באופן שהיציאה מוכרחת ונצרכת לו, או דבר האבד שאינו יכול לעשותו לאחר שבעת ימי אבלותו. וכיוצ”ב כתב הברכ”י (סי’ שצג), ע”ש.
ואם באבלות חדשה היקלו, כל שכן שיש להתיר באבלות ט’ באב שקילא טפי לפי שהיא אבלות ישנה. ובפרט אחר חצות היום. ולפיכך יש להתיר לעשות ויזה ביום תשעה באב אם אין לו אפשרות להשיג בנקל תור בימים הקרובים והדבר נצרך לו.
